הנתבעת טענה כי גם הזוג השני (לובנא ותופיק) רכשו נכסים במהלך נישואיהם (נטען כי הם רכשו קרקע חקלאית ורכשו יחד עם אחרים קרקע ובנו בית), וכי לובנא ביקשה בתביעתה נגד תופיק מחצית הזכויות בביתם.
תופיק שלבי, אחיה של הנתבעת ובן זוגה לשעבר של לובנא, העיד אף הוא כי הוא בנה בית בשטח של 180 מ"ר תוך ביצוע "הנדסה" (ע' 36 ש' 16 – ע' 37 ש' 8), הכל ללא מפת מדידה או תכניות המצביעות על כך (אציין כי לא עלה בידי לעמוד באופן ראוי על גודל השטח של הבית מתצלומי אויר שהוגשו (נ/4 ו-נ/5); מופיעים לכאורה קני מידה, אולם לא ברור שצילום המסך הוא בגודל הזהה למה שהוצג במסך, והתמונה אינה ברורה).
התובע 1 טען בעדותו כי הנתבעת לא עבדה במשק (ע' 7 ש' 10).
ועל כל אלה, למרות שהנתבעת טענה בעדותה כי אחיה תופיק רכש קרקע חקלאית ולא קרקע מגורים (ע' 46 ש' 6-5), היא עצמה טענה בסעיף 17 לכתב ההגנה כי "בני הזוג השני (אחיה של הנתבעת ואישתו לובנא) רכשו נכסים במהלך חיי הנישואין (הם רכשו קרקע חקלאית וכן רכשו קרקע ביחד עם אחרים ובנו בית)..." (ההדגשה הוספה).
התובע 1 נתן את הסכמתו כנגד תמורה, שעניינו סיום עינייני הגירושין של בנו ושל בתו אל מול בני הזוג בנשואי החילופין ממשפחת שלבי, לרבות עינייני מזונות, וויתור על תביעות רכושיות, לרבות אלה של הנתבעת כאשת בנו.
...
אולם זאת, כאשר התובע 1 היה "הרוח החיה" מאחורי ההסכם, ניהל עבור בנו במשא ומתן לקראתו, הסכים לתנאיו ונכח במעמד מתן תוקף שיפוטי לו.
אם טעיתי, ואין בפנינו רשיון חוזי ואין בפנינו מסמך בכתב לענין סעיף 8 לחוק המקרקעין, מקובלת עליי טענת הנתבעת שמתקיימת בענייננו "זעקת ההגינות" כחריג לדרישת הכתב הזו.
מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.
ככל שנדרש בתביעת סילוק יד היתר פיצול סעדים על מנת לתבוע דמי שימוש ראויים, לאור המסקנות אליהן הגעתי בפסק דין זה, הנני דוחה את הבקשה להיתר לפיצול סעדים.
