יפים לענייננו הדברים שנאמרו בספרם של **** פרידמן, נילי כהן, חוזים עמ' 1146 (כרך ב, 1992), בזו הלשון:
"כפי שעולה מהסעיף עצמו (סעיף 21 לחוק החוזים – ס"י), מותנית הזכות להשבה בכך שהחוזה אכן בוטל. אם החוזה לא בוטל, בין מחמת עובדה שבררת הביטול אבדה לצד הנוגע בדבר ובין מחמת העובדה שהחליט לאשר את החוזה, לא מתעוררת שאלה של השבה שניתן על פי החוזה. החוזה עומד בתוקפו וכל אחד מן הצדדים רשאי לשמור לעצמו את מה שקבל על פיו... הסעיף מבהיר כי אפשרות הביטול איננה מותנית ביכולת להשיב בעין. אין מדובר על השבה כתנאי לביטול אלא על השבה לאחר הביטול".
ובעניינינו, התובע הגיש בהליך הקודם תביעה לפסק דין הצהרתי על הבעלות במקרקעין, קרי תביעה לאכיפת החוזה, אך בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסכמות כי התביעה תדחה, וכי הסכם המכר בין התובע לבין הנתבעים הנו "הסכם בטל ומבוטל מעקרו". להסכמות הצדדים ניתן תוקף של פסק דין בפסיקתא שאושרה מיום 7/2/2023.
אלא מאי? בהליך הקודם התביעה הייתה למתן סעד הצהרתי מכוח החוזה, כאשר לטענת התובע, שם, מדובר בחוזה שריר וקיים שיש לכבדו, בעוד שכאן התביעה הנה להשבה בהתבסס על פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי כי החוזה בטל ומבוטל.
...
בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתאריך 7/2/2023 נקבע כי תביעתו של התובע רוני שחתות (התובע כאן) נדחית בהסכמה, בעוד תביעתו של התובע אמג'ד ח'ורי להצהיר על בעלותו במקרקעין מתקבלת.
עוד לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מחמת קיומו השתק עילה והשתק פלוגתא.
ההכרעה בפלוגתא, לצורך הפעלתו של כלל ההשתק, צריך שתהא בקביעת ממצא עובדתי או בקביעת מסקנה משפטית לחובתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק במסגרת התובענה השנייה, שכן, מעצם מהותו, מכוון הכלל של השתק פלוגתא למנוע את בעל הדין מלהעלות טענה הסותרת או המכחישה ממצא עובדתי או מסקנה משפטית שונה מזו שקבע בית המשפט בהתדיינות קודמת בין אותם צדדים (ראו: נ' זלצמן לעיל בעמ' 188).
לאור המקובץ לעיל , דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.
הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 3,500 ₪, תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
