זכויות בייביסיטר מטפלת

בעדותה טענה התובעת כי עד לתאונה היא עבדה בעבודות מזדמנות שונות, לרבות כשמרטפית ומטפלת, וטיפלה בין היתר בבני משפחתה ואחייניה הרבים.

מנגד, הנתבעת טוענת, כי התובעת כלל לא עבדה במועד התאונה או לפניה ולכן אינה זכאית לפצוי בגין הפסדי שכר לעבר.

...

אינני מקבלת את טענות התובעת.

אף על פי כן, התובעת לא מצאה לנכון ליידע על כך את המומחה על כל אלה במענה לשאלתו על כך. בהתחשב בכל האמור, אני סבורה כי ישנו חוסר הלימה בין טענות התובעת לקשיי תפקוד חמורים וקושי לחזור לתפקוד מלא בעבודה ובחיים האישיים כתוצאה מהתאונה, ובין נכויותיה בגין התאונה כפי שקבעו המומחים.

איני מקבלת טענה זו. לא הובהר מדוע לא הובאו עדים כלשהם שיתמכו בטענת התובעת שעיסוקה כשמרטפית לאחייניה היווה עבודה של ממש, עם תשלום שכר בצדה.

יצויין כי טענת הניכויים נשמטה מסיכומי הנתבעת, אולם התובעת לא התכחשה לניכויים אלו ואישרה אותם בהודעתה מיום 16.5.23 ולפיכך יש לנכותם מהפיצוי שנפסק לה. סוף דבר להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לתובעת לעיל: הפסדי שכר לעתיד- 85,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות- 3,000 ₪ עזרת הזולת- 10,000 ₪ כאב וסבל- 43,995 ₪ סה"כ 141,995 ₪.

התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) כשמרטפית ומטפלת החל מחודש אוגוסט 2010 ועד לחודש יוני 2011.

לדברי התובעת, בהמשך הדברים, בעקבות שיחה נוספת (טלפונית) שיזמה התובעת - לאחר בירור מקיף של זכויותיה ולאחר שהנתבעת ערכה אף היא בירור בנושא - הסכימה הנתבעת להחזירה לעבודתה אבל "בתנאים אחרים 5 ימים בשבוע עם יותר שעות עבודה ועבור דמי נסיעות של 300 ש"ח בלבד וזאת, בנגוד לתנאי עבודה שהוסכמו בני לבין הנתבעת מאז עברתי לקבוץ נחשונים". לגירסת התובעת, היא (התובעת) סירבה להצעה זו ואף שלחה הודעה לנתבעת כי היא מסכימה לחזור לעבודתה "באותם תנאים" אלא שהנתבעת לא השיבה להודעה הנ"ל ובכך הסתיימו יחסי עבודה.

...

עם זאת, יש לקבל את התביעה לתשלום פדיון חופשה ופיצוי בשל אי הפרשה לקרן פנסיה בגין תקופת עבודתה של התובעת בפועל.

אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: · סך של 3,474 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 25.10.11 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית בהעדר יחסי עובד ומעביד.

פתח דבר התובעת עבדה כשמרטפית וטיפלה בבתה התינוקת של הנתבעת למשך חודש וחצי עד למועד בו היא פוטרה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ובשים לב לכך ששכר התובעת עבור עבודתה בחודש דצמבר 2017 טרם שולם לה עד היום, כאשר זכאות התובעת למצער לסך 2,800 ₪ לא היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ולפני הנתבעת עמדה האפשרות לשלם את השכר המולן לפני הגשת התביעה או לאחריה ולנתבעת לא היתה למעשה סיבה המצדיקה את העיכוב בתשלום, ומנגד, בשים לב לתקופת העבודה הקצרה ולסכום העומד לתשלום ולכך שמדובר במעסיקה פרטית, כאשר חיובה בפיצויי הלנה בהתאם לחוק הגנת השכר הנה סנקציה דראקונית, מצאתי, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פצויי הלנת שכר בסכום כולל בסך 2,000 ₪.

יחד עם זאת, בשים לב לתקופת העבודה הקצרה בת חודש ומחצית בלבד, תקופת ניסיון לכל הדיעות, ולאופי הייחודי של העבודה כאמור לעיל ולעובדה שלא נשכרה מטפלת אחרת תחת התובעת ומששוכנעתי, כי הנתבעת ובעלה סברו שהתובעת אינה מתאימה לעבודה והעדיפו לרשום את בתם התינוקת למעון פרטי, מצאתי, כי יש לחייב את הנתבעת בפצוי מופחת בסך 1,500 ₪ בלבד, בגין העידר מתן אפשרות לתובעת לטעון כנגד פיטוריה במועד סיום העסקתה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: שכר חודש דצמבר 2017 בסך 3,990 ₪, בצירוף פיצויי הלנת שכר בסכום כולל של 2,000 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 426 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.18 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.18 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר – נדחית.

עוד הסכימו הצדדים לשאת בחלקים שוים בהוצאות החינוך החריגות, "לרבות, אך לא רק, מעון, גן, צהרון, שכ"ל, אגרות, קייטנות, אבחונים, חוגים (2 חוגים לכל ילדה), מטפלת/שמרטפית בחופשים מהמסגרת החינוכית וכיו"ב" (ס' 3.3).

כדברי כבוד הנשיא מ' שמגר בפרשת "פייגה" -"לצורך העניין שלפנינו אין נפקא מינה, אם פסק הדין הקודם ניתן על יסוד הסכמה, אליה הגיעו הצדדים, או על יסוד הכרעה, המתבססת על העדויות, שנשמעו במשפט. בשני המקרים גם יחד תמה בכך ההיתדיינות בין הצדדים בשלב הקודם האמור, ונקבע סכום המזונות, להם זכאי מי שתבע אותם. בכך גם נוצרה נקודת המוצא, הפסוקה לכל תביעה עתידה [...]" (פס' 2).

...

לאחר ששקלתי את הדברים, אני דוחה את המבוקש.

סבורני כי הגם שככלל, הוצאות רפואיות חריגות אינן הוצאות מהסוג עליו עמד התובע (דוגמת ויטמינים, תוספי מזון וכיו"ב), הרי שכל מקרה לנסיבותיו, בהתאם להמלצות רפואיות מתאימות ולנסיבות הרפואיות הרלוונטיות, ואין מקום במסגרת פסק דין זה לקבוע כללים נוקשים ללא שמיעת המסד העובדתי; ואעיר, כי מקומן של מחלוקת אלו להתברר ברשות האכיפה והגבייה.

סוף דבר על בסיס הנקוב בפסק הדין אני קובעת כדלקמן: התובע יישא במזונות הקטינות בשיעור 1,000 ₪ לכל אחת וסה"כ 2,000 ₪ לחודש, וזאת החל ממועד פסק הדין.

הוצאות אלו, כללו בין היתר, רכישת מחשבים, טלפונים ניידים, כלי בית, ריהוט, מוצרי מזון וניקיון, מתנות, נסיעות לחו"ל, טיפולים זוגיים, מטפלת, בייביסיטר ועוד.

הנתבע יישא ב83% מהוצאות החריגות של הקטינים הוצאות החינוך של הקטינים- תשלומי גן, תשלומי בית ספר, עד שני חוגים לכל ילד, עד קייטנה אחת לכל ילד בפסח וקייטנה אחת לכל ילד בחופש הגדול, צהרון, שעורי עזר, וככל שיש מחלוקת אשר לצורך בהוצאה בגין שעורי העזר בכפוף להמלצת המורה המקצועי/המחנך, ספרי לימוד, ועד, לוקרים, בנכוי מענק חינוך שישולם על ידי המל"ל ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה לה זכאים הצדדים.

...

סיכומו של דבר – הכנסתו החודשית הכוללת של הנתבע מסך כל נכסיו מוערכת בסך של 72,968 ₪ נטו.

התוצאה- חיוב גובה דמי המזונות לאחר שעיינתי בכל אשר הונח לפניי ושקלתי את כלל השיקולים הנדרשים למקרה דנן, מצאתי להעריך את צרכיו של כל אחד מהקטינים בגין דמי מזונות, לא כולל מדור והחזקת מדור בשני הבתים, על פי התחשבות בהכנסות (17% תובעת אל מול 83% הנתבע), גילאי הקטינים ויחס הסדרי השהות (43% עם הנתבע אל מול 57% עם התובעת) כדלקמן: מזונות עבור הקטינים ר.ול. אשר הם מעל גיל שש שנים- עבור צרכיים תלויי שהות - 3,500 ₪ לכל קטין.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ומשמצאתי את עדותו לא מהימנה במספר מוקדים, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 40,000 ₪ כולל מע"מ (להלן- "ההוצאות").