זכויות בחזרה לעבודה לאחר חופשת לידה

דיון והכרעה מה היו נסיבות סיום העסקת התובעת, האם זכאית התובעת לפצוי מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים התשתית המשפטית בפרשת להב (ע"ע (ארצי) 44309-05-11 שירי להב - מדינת ישראל משרד החוץ (22.1.13) (להלן: פרשת להב) הדגיש בית הדין הארצי לעבודה כי: "המעסיק חייב ליתן לעובדת היזדמנות אמיתית וכנה להישתלב חזרה בעבודה. לא למותר הוא להדגיש, כי כמו את יתר חובותיו בקשר ליחסי עבודה, כך גם את חובתו זו, עליו למלא בתום לב ובהגינות, וזאת, לרבות במקום עבודה שחלו בו שינויים במהלך חופשת הלידה. לא על העובדת שחזרה מחופשת לידה לשאת על גבה שינויים כאלה ואחרים, לרבות שינויים דרמאטיים, ככל שחלו במקום העבודה. הסתמכות המעסיק על שינויים מעין אלה כאסמכתא לאי שילובה של עובדת ששבה לעבודה מחופשת לידה לא תיתקבל, ומשמעותה תהיה אי קיום הוראת החוק". האיסור על פיטורים בתקופה הסמוכה לתקופת הלידה וההורות מעוגנת בסעיף 9(ג)(1א) לחוק הקובעת כך: "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

שכר עבודה ב- 60 יום שלאחר חופשת הלידה התובעת ביקשה לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה, אולם הנתבעת לא איפשרה לה לעשות כן. הנתבעת טוענת שהתובעת לא נקבה בתאריך ספציפי, אולם מדובר בחובה של הנתבעת לתאם עם התובעת מועד לחזרה, שעה שהתובעת מביעה רצון לחזור לעבודה לאחר חופשת לידה.

לפיכך, התובעת זכאית לפצוי בגין שכר 60 יום שלאחר חופשת הלידה, בנכוי 10 ימים (לתקופה 15/3/20 ועד 26/3/20 שאז ביקשה לראשונה לחזור לעבודה).

...

לאחר ששמענו את העדויות, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין התנהלותה, הכוללת התעלמות מהתובעת אשר יצאה לשמירת הריון, ילדה וביקשה לחזור מחופשת הלידה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת: פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 178 ₪.

אחת מתכליות היא: "למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה היזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההעדרות הממושכת מהעבודה." תכלית חשובה נוספת המוגשמת בהוראה זו ועליה נרחיב את הדיבור בהמשך היא מימוש זכותה של היולדת לעבוד.

דמי הבראה שעה קבענו שסיום העסקת התובעת היה במועד חזרתה מחופשת לידה ושעה שתקופת הלידה והורות נלקחת בחשבון לצורך קביעת הזכאות לדמי הבראה (ר' סעיף 6 לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש) ומשקבענו כי על הנתבעת היה להעסיק את התובעת במהלך התקופה המוגנת (60 ימים מתום תקופת הלידה והורות) הרי שיש לקחת בחשבון תקופה זו לעניין חישוב דמי ההבראה - לפיכך תקופת העסקתה לצורך חישוב דמי הבראה היא 15 חודשים.

...

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים: 9,144 ₪ .

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 5,000 וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

[footnoteRef:12] [12: ] הנתבע הצהיר בעיניין זה כך– "...התובעת היא זו שבחרה שלא לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה שהסתיימה ב 15.02.2019 (כנטען עלפי הצהרת התובעת) ולא הודיעה לי על רצונה לצאת לחופשה ללא תשלום, על אף שהייתה מחויבת להודיע לי בכתב על פי הדין. כפי שהבהרתי לעיל רק ביום 20.03.2019 הגיעה התובעת למשרדי והודיעה לי את התפטרותה לאלתר שכן רצתה לטענתה להשאר עם בתה... ".[footnoteRef:13] [13: ] בעדותו, הוסיף כך – "עו"ד דאבוש: לא, אוקי. אני מפנה למכתב התפטרות של התובעת אותו צירפת כ-נ/8 לתצהיריך... תאשר לי שקבלת את המכתב הזה בזמן,

עם זאת, תקופת החופשה ללא תשלום שלאחר חופשת הלידה, לא תבוא במניין הזכויות התלויות בוותק, כפי שקובע סעיף 7(ד) לחוק עבודת נשים – (1)   עובדת רשאית להיעדר מהעבודה, מתום תקופת הלידה וההורות.

חישוב סכום ההפקדות להם זכאית יחושב בהתאם לשכרה של התובעת המופיע בתלושי השכר, גם עבור התקופה בה שהתה התובעת בשמירת הריון וחופשת לידה, שעה שלא הוצגו בפנינו נתונים אחרים לתקופות אלו.

...

נוכח כל האמור, הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת ברובה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי שכר חודשים 5-7/2017 – 1,705 ₪.

התובעת צרפה תלושי שכר לחודשים 2/2011-10/2012 מרנואר; אישור על התפטרות לאחר חופשת לידה מיום 15/11/2012 על פיו התובעת התפטרה ביום 16/9/2012 בו צוין כי תפקידה האחרון הוא אחראית שירות לקוחות; תלושי שכר לחודשים 5/2014-12/2015 מחברת בראד שופ בע"מ; דוחות שומה לשנים 2017-2020 (מוצגים 4-7 למוצגי התובעת ותוספת לתיק המוצגים מיום 16.5.2022).

הפסד שכר לעבר התובעת טוענת בסיכומיה כי שכרה ברנואר עלה עם הזמן אולם כתוצאה מהתאונה נגדע הליך ההתקדמות של התובעת ולטענתה לאחר שביקשה לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה הובהר לה כי לא תוכל לשוב לאותו תפקיד משזה נתפס על ידי עובדת אחרת והוצע לה תפקיד אחר בשכר נמוך יותר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי התובעת זכאית להפסד שכר מלא לעבר עבור תקופה של כחודשיים וחצי מחודש 4/2012 ועד הלידה בחודש 6/2012 (בשים לב לכך שהיתקבל שכר עבור חודש 3/2012 בהתאם לדוח רציפות הביטוח ותלושי השכר שצורפו).

...

בסופו של דבר התפטרה בחודש 9/2012.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי התובעת זכאית להפסד שכר מלא לעבר עבור תקופה של כחודשיים וחצי מחודש 4/2012 ועד הלידה בחודש 6/2012 (בשים לב לכך שהתקבל שכר עבור חודש 3/2012 בהתאם לדוח רציפות הביטוח ותלושי השכר שצורפו).

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים כדלקמן: נזק לא ממוני 50,750 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 8,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 15,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעבר וזכויות סוציאליות 32,500 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 72,200 ₪ סה"כ (לפני הפחתת אשם תורם) 178,450 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 10% 17,845 ₪ - סה"כ פיצוי בניכוי אשם תורם 160,605 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 160,605 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה התובעת בגין חוות דעת המומחה מטעמה בהתאם לחשבונית שתוצג לנתבעת.