זכויות אלמנה נכה מהמוסד לביטוח לאומי

הנאשמת בת 66, אלמנה ומתקיימת מקיצבת אלמנה ומקצבאות הנכות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי בגין בנותיה.

דברי הנאשם הנאשמת בחרה לממש את זכותה לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

...

סבורני כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בעתיד בעניינו של הנאשם באמצעות הטלת התחייבות כאן, מה גם שאין קושי לבסס הטלת קנס כספי בסכומים ניכרים ביותר במקרה של אי ציות (על יסוד סעיף 246 לחוק וסעיפים 61(א)(4) ו-61(ג) לחוק העונשין).

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מוטל בזה על הנאשמת עונש מאסר לתקופה של 3 חודשים.

המערער, יליד שנת 1946, קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) החל משנת 1998 או סמוך לכך ועד למועד בו החל לקבל קצבת אזרח ותיק - 1.2.13.

הפסקת תשלום קצבת הנכות הכללית במועד זה נבעה מהוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) והגדרת "מבוטח" במסגרתו (לפיו הזכאות לקיצבת נכות כללית מסתיימת עם ההגעה לגיל פרישה).

כתוצאה מהפסקת תשלומה של קצבת השאירים זכאי היה המערער לתשלום "מענק פקיעה" מכוח סעיף 255 לחוק, הקובע כי אלמן שפקעה זכותו לקיצבה, שלא עקב נישואיו, ישלם לו המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים חודשית מלאה למשך 36 חודשים.

...

הסבר זה מניח את הדעת ולא מצאנו פגם בקיזוז זה. לשאר הטענות שהעלה המערער, שהן כלליות ולא נוגעות להחלטה של המוסד בעניינו - לא מצאנו להידרש.

בנוסף, משבדקנו לעיל את טענות המערער לגופן, אף לא מצאנו לנכון להידרש לטעמים הדיוניים שעמדו בבסיס חלק מפסקי הדין, ואין להסיק מכך שטעמים אלה אינם נכונים.

טרם נעילה נציין כי אין בידינו לקבל את בקשת המערער לפיה ידחה הדיון בשניים מתשעת הערעורים: עב"ל 40043-12-18 ו- עב"ל 33955-01-19, וזאת מן הטעם שלא קיבל את ההזמנה לדיון בערעורים אלה.

סוף דבר - הערעורים נדחים.

. כאמור בפגישתנו מאחר שהינך מקבלת פנסיה ממשרד הבטחון כאלמנת נכה צה"ל, אינך זכאית לקצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לאור האמור הרינו להודיעך כי החלטנו לסגור את התיק בעניינך בלישכתנו לאחר מתן ייעוץ משפטי".

על כן דין התביעה להידחות .

לאור האמור, ועם כל הצער, בעניינה של התובעת, פעל המוסד לביטוח לאומי על פי הוראות החוק ודין התביעה להידחות.

בכתב התביעה צוין כי בשנה האחרונה לחיי המנוח הוא הוכר כנכה כללי במוסד לביטוח לאומי בגין לקות בכליותיו ובלבו, אך עם זאת, המשיך בעבודתו (כמנהל מיפעל לייצור רשתות אלומיניום שהקים כ- 40 שנה קודם לכן).

כב' השופט יצחק עמית קבע: "המבטחת טענה כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא ניכה את גמלאות המל"ל. בנקודה זו, אנו סבורים כי יש לקבל את העירעור. בהילכת צרור נקבע כי חרף הכלל הרגיל לפיו לא מנכים מתביעת העזבון את תביעת התלויים, יש לנכות מתביעת העיזבון את תביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה, על מנת למנוע פיצוי כפל .זאת, מאחר שהפיצוי בגין הפסד הישתכרות בשנים האבודות כבר כולל בחובו פצויי-תמיכה, ואין לפסוק את רכיב התמיכה פעמיים, פעם בתביעת העיזבון ופעם בתביעת התלויים. לכן, מפחיתים את תביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה מתביעת העיזבון, למרות שברגיל אין מנכים מתביעת העזבון את תביעת התלויים........ודוק: במקרה שלפנינו אין מדובר בהפסדי תמיכה מהמנוח, אלא בגימלאות שמקבלים ההורים כתלויים מהמוסד לביטוח לאומי. אלא שהעקרון של מניעת כפל פיצוי יפה גם למקרה מעין זה, מה עוד שהמבטחת חשופה לתביעת שבוב – ...לכן, אנו סבורים כי יש לנכות את גמלאות המל"ל שמקבלים ההורים כתלויים" [ראה גם ת"א (מרכז) 3951-12-07 עזבון המנוח ב. י.י ז״ל נ' דרורי מנחם (24.5.10) ות"א (מרכז) 24508-09-09 פלונית נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע״מ (30.4.14)] ביהמ"ש העליון חוזר על העקרון הנ"ל בע"א 3106/10 עיזבון המנוח נפתלי בשטקר ז"ל נ' בית החולים סורוקה ב"ש (18.7.13) וקובע כי בשעה שהגמלה לה זכאית האלמנה היא תוצאה ישירה של מות המנוח ,יש לנכות מתביעתה כירושת יחידה את תקבולי המלל.

...

טענות הצדדים המבקשת בתגובה לתחשיב ב"כ המשיבה, טענה כי עמדת המשיבה מנוגדת להלכה הפסוקה [על פי ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' רזקאללה, פ"ד סב(3) 864 (2008), וע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון כרכבי ז"ל (19.12.07)], על כן, הוצע על ידה כי תוכרע תחילה שאלת הניכוי הנ"ל, היות שלמעשה התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. מסקנה זו מעוגנת לדידה בעובדה שגמלת התלויים משתלמת עד תום תוחלת חיי האלמנה.

אשר למישור היחסים בין התלויים לבין העיזבון, נקבע: "תביעת התלויים נחשבת תביעה עצמאית, אך בפועל היא איננה עומדת בחלל ריק, והיא מושפעת מתביעת העיזבון. הקשרים בין שתי התביעות עשויים להיות מורכבים, ותיתכן חפיפה מסויימת בחלק מראשי הנזק. החפיפה העיקרית, והיא גם הרלוונטית לענייננו, היא בראש הנזק של אבדן התמיכה....... לכן, כאשר בית המשפט נעתר לתביעת תלויים, בדרך כלל ייגרע חלקו של העיזבון. בענייננו, שבו היורשת היחידה היא האלמנה, המשמעות המעשית היא שהפיצויים שיפסקו לתלויים ינוכו מתוך הפיצויים לעיזבון..." ב"כ המשיבה טען כי בשונה מפסקי הדין שצוטטו ע"י המבקשת, הרי שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בעניין באש, מתאים למקרה דכאן משום נסיבותיו הדומות .גם שם דובר בתביעת יורשת, ללא תלויים, ואשר גם במסגרתה הועלו טענות דומות במיוחד כשחיי המנוח, כאדם לא בריא, היו צפויים להסתיים ללא קשר לאירוע הנזיקי.

לצרכי שלב הדיון בתיק זה מקובלת עלי עמדת המבקשת.

אלא שטענה זו דינה להידחות.

גם במסגרת פסק הדין בעניין ת"א (נצ') 454-04-08‏ רוחיה מולא נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי (22.1.15), התייחס בית משפט השלום לשאלת היחס האמור, גם הוא, בשים לב לדברי בית המשפט העליון בעניין כלל (ע"א 703/11), וכן בשים לב לנקבע בבית המשפט העליון בעניין סורוקה הנ"ל , והגיע למסקנה דומה .

במהלך ניהול התיק, הגיש המל"ל בקשה לתיקון כתב תביעה, לאחר שהתברר כי האלמנה זכאית לקיצבת נכות כללית, אשר מאיינת, לטענת התובע, את זכאותה של האלמנה לקיצבת השארים ולפיכך העמיד את סכום התביעה המופחת בגין התשלומים אשר שולמו עד למועד זכאותה של האלמנה לקיצבת נכות כללית בחודש מאי 2011.

סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע את התנאים להודעת הזכאי לגימלה, למל"ל כך: " הגיש הזכאי לגימלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגימלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגימלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה." סעיף 330(ד) לחוק הביטוח הלאומי קובע את הדרך שבה יש להודיע למל"ל: "בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגימלה". הנתבעים טוענים כאמור כי האלמנה לא הודיעה למל"ל על הגשת תביעתה לפיכך נשללת זכאותו של התובע לשובב את הכספים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הנתבעים בעניין זה, אני מוצאת לקבלן, כפי שיובהר להלן.

עם זאת, אני סבורה כי הנתבעים אינם צריכים לשאת בהפרשי הצמדה וריבית במלואם, לאור השיהוי הרב שבו בחר התובע להגיש את תביעתו.

סוף דבר הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את סכום הפיצוי 184,390 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, זאת בניכוי 35% זהו חלקו של המעביד, מעסיקו של המנוח.