זכויות אלמנה לכספי פנסיה

זכאות המנוח לפצויי פיטורים סעיף 5 (א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג -1963 קובע כך: "נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פצויי כאילו פוטר". בהתאם לצוו הירושה התובעת, אלמנתו של המנוח, היא היורשת של המנוח.

מן הכלל אל הפרט בעניינינו, נוכח הודאת הנתבעת לפיה נכתה משכר העובד לטובת הפרשות לפנסיה, כאשר בפועל לא פתחה עבור המנוח קרן פנסיה ולא העבירה את התשלום לקרן, ומקום שבו הנתבעת באופן שיטתי לא שילמה למנוח שכר עבור עבודתו במועד ונותרה חייבת למנוח שכר עבודה , מקום שבו הנתבעת לא שילמה למנוח זכויות סוציאליות נוספות ואף העובדה שגם לאחר הגשת התביעה ולמרות שהנתבעת הודתה כי נותרה חייבת למנוח כספים רבים לא טירחה לשלם את הסכומים שלא שנויים במחלוקת, אזי שמתקיים החריג לפיו יש מקום להרים את מסך ההיתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחובות הנתבעת 1.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וביישום ההלכה הפסוקה בנסיבות העניין, אנו סבורים כי יש למקום לפסוק פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור המגלם בתוכו פיצוי הולם ומשמעותי בגין הלנות השכר והלנת פיצויי הפיטורים.

אשר על כן, אנו קובעים כי יש להרים את המסך באופן שבו הנתבעים יהיו חייבים ביחד ולחוד בסכומים שנקבעו לעיל.

סוף דבר הנתבעים 1 ו-2 , ישלמו לתובעת ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 17,003 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12 [לצורך הנוחות אמצע התקופה] ועד לתשלום בפועל.

אלמנת פנסיונר מוגדרת בתקנון הקרן כ"בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובילבד שהתקיימו בה אחד משני אלה: (1) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקיצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר; (2) היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקיצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובילבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה" (ההדגשות אינן במקור).

הילדים גרו אצל שני ההורים לסירוגין, ללא הסדרי ראייה מסודרים, וגם ללא היתחשבנות כספית בין ההורים בקשר לכך.

המערערת מדגישה כי בעלה המנוח העביר משך עשרות שנים סכומים גבוהים ממשכורתו לקרן, על מנת שלאחר פרישתו יוכל לקבל גמלה פנסיונית, ועל מנת שלאחר שילך לעולמו, תוכל אלמנתו, לה היה נשוי משך קרוב ל - 42 שנה, לקבל פנסיית שאירים, שתסייע למחייתה בעת זקנתה ולאחר פרישתה מעבודתה (בפרט במצבה כיום, שהוא מצב בריאותי קשה).

...

טרם סיום נוסיף כי לא מצאנו ממש בטענות המערערת על "הודאת בעל דין" מצד הקרן מעצם כך שציינה במסמכיה על סמך תעודת הזהות של המנוח שהוא "נשוי", או על כך שלא הביאה עדים מטעמה.

לאחר בחינת כלל החומר, שוכנענו שהמערערת לא עמדה בנטל לשכנע כי הם מתקיימים לגביה, וכי אין הצדקה להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי בקשר לכך.

סוף דבר - עם כל ההבנה לתחושותיה הקשות של המערערת, שהייתה נשואה למנוח למעלה מארבעים שנה ואף טיפלה בו במסירות רבה בתקופה האחרונה לחייו - אין מנוס מדחיית הערעור.

אם יבוצע חישוב לפי קצבת זקנה לו היו זכאים המנוח והאלמנה בסך 1,500 ₪ כל אחד, אזי ההפסד של התובעים לפי שיטת הידות הנו 38,250 ₪, או לחילופי חילופין אם הם זכאים לפנסיה וקיצבת זקנה, אזי הם זכאים לכל היותר לסך של 46,000 ₪ (כמפורט בעמודים 4-5 לסיכומי הנתבעת).

יחד עם זאת, המנוח היה שכיר שהתמיד בעבודתו מספר שנים ברציפות, הופרשו לו כספים לפנסיה והוא שילם ביטוח לאומי (כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו).

...

עוד טענה הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו הוצאותיהם וצירפו קבלה אחת בלבד בסך 4,000 ₪ בגין עלות מצבה, לא הובאו כל ראיות להוצאות אחרות ובכלל זה לגבי מסע אופניים שממילא הוא אינו בר פיצוי בהליך זה. אני סבורה, כי התובעים עתרו לפיצוי גבוה מן המקובל בראש נזק זה, מבלי שהציגו תימוכין לכך.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת האלמנה לפיצוי כפי שהצהירה בסעיף 12 לתצהירה בסך של 15,000.

לסיכום הנזק: אובדן השתכרות בשנים האבודות (ממועד התאונה ועד גיל פרישה) 552,582 ₪ אובדן קצבת זקנה (ממועד הפרישה ועד סוף תוחלת חיים) 97,481 ₪ כאב וסבל 47,542 ₪ הוצאות קבורה 15,000 ₪ אובדן שירותי בעל ואב 450,000 ₪ ________________ סה"כ 1,162,605 ₪ מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 1,528,810 ₪, לפיכך התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל ונדחית.

בהתאם, זכאית האלמנה, כיורשת יחידה, לפצוי בגין הפנסיה לה היה זכאי המנוח, אילמלא מותו, לאחר גיל 70 ועד לגיל תוחלת החיים, כחלק מהפסדי התמיכה.

הנתבעים מצדם, הציעו לפצות את האלמנה בסך של 40,000 ₪ בלבד בגין ראש נזק זה. במסגרת עילת התלות, רשאי בית המשפט לפצות את התלויים במנוח על אבדן השירותים שנהוג לתתם ושקיימת ציפייה לקבלתם במסגרת המשפחה, אם האבדן ניתן להערכה כספית (ע"א 64/89 חיים גבאי נגד מלכה לוזון, פ"ד מח(4) 673).

...

מנגד, ההודעה לצדדים רביעיים שהוגשה על ידי חברת המזרח כנגד הצדדים הרביעיים 2, 3 ו - 4 (כלל, אייס ומגדל, בהתאמה) נדחית.

תביעת התובע מס' 5 (המוסד לביטוח לאומי) אני מחייב את הנתבעים 2 - 5 (כלל, אייס, מגדל וחברת המזרח), ביחד ולחוד, לשלם לתובע מס' 5 סך של 870,244 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים 2 - 5, ביחד ולחוד, לתובע מס' 5, שכ"ט עו"ד בסך של 80,000 ₪.

משמעותה של הוראה זו היא, בין היתר, כי, מאחר שזכות הפנסיה אינה חלק מן העזבון, אין היא כפופה להגבלות של סעיף 8 לחוק הירושה, ואין האלמנה זכאית לגבות מכספי הפנסיה מזונות.

...

על מסקנה זו הוגש הערעור שבפנינו.

במקרה של תשובה חיובית על שאלה זו, הרי המסקנה בערעור זה בדבר זכותה של שושנה למלוא הפנסיה היא בבחינת הכרעה סופית בסכסוך.

המצב יהיה שונה אם בית המשפט המחוזי יגיע למסקנה כי אין בטפסים הנדונים משום הודעת המנוח לקרן בחייו במסגרת סעיף 36(ב) לחוק החוזים.

אך, מאחר שלבעלי הדין טרם הייתה הזדמנות לטעון לעניין זה, מן הראוי כי הסוגיה תתברר לעומקה בבית המשפט המחוזי, אם יתעורר הצורך להכריע בה. אי-לכך, הערעור מתקבל והעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי כמוסבר לעיל.