לפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) מיום 2.3.23 בת"א 38051-05-19 במסגרתו נדחתה, מחמת היתיישנות, התביעה שהגישו המבקשים, יורשיו של המנוח משה מאיר רוזנברג ז"ל (להלן: "המנוח"), בגין תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים שרכש המנוח להבטחת פרעון יתרת הלוואת משכנתא שנטל.
המנוח היה אף הוא בנו של המבקש 1 ואחיו של המבקש 2.
המנוח נפטר ביום 1.7.15 וממועד זה ועד ליום 19.12.21 לא היה למבקש 2 אפוטרופוס של ממש שכן המבקש 1 היה אפוטרופוס פורמאלי שלו אך לא ידע לעמוד על זכויותיו, זו הסיבה בגינה המבקש 1 הוחלף בתפקידו ולכן לא ניתן לטעון כי היה גורם שייצג נאמנה את האינטרסים של המבקש 2 בתיק עד 19.12.21 (נראה כי הכוונה היתה ליום 16.10.20 – אז מונתה העמותה לאפוטרופוס של המבקש 2).
לטענת המבקשים, יש להאריך את המועד להגשת העירעור גם מההיבט המוסרי, שכן המבקשים הם חיסויים הזקוקים למשאבים כלכליים לשם קיומם וגורל כספי המשכנתא משפיע ישירות על מצבם הכלכלי, מאחר שהדירה היא הרכוש העקרי שנותר להם מהמנוח, ואין זה ראוי לתת למשיבה להיתחמק מחבותה הביטוחית מטעמים פרוצדוראליים טכניים, בפרט כאשר אין חולק כי הפוליסה בת תוקף ואין חולק כי ידעה על פטירת המנוח לכל היותר חודשיים ימים לאחר מועד פטירתו.
זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר ... יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים".
ההלכה ביחס לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתגבשה טרם תחיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, רלוואנטית גם כיום, מאחר שאין שינוי בדרישה לקיומו של "טעם מיוחד".
נקודת המוצא בבקשה להארכת מועד, כפי שהתגבשה בפסיקה, ומובאת בהרחבה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) הנה כי:
"מחד גיסא, הכלל הנו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים...מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".
באשר לטעמים המיוחדים, קובע בית המשפט העליון, בעיניין נשר כי:
"...לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האנטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין."
ראו גם: רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07); רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינארית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הוכח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד.
עם זאת, אני סבורה שהשאלות אותן מעלה העמותה עשויות להיות ראויות לדיון.
לאור כל המפורט לעיל, אני נעתרת לבקשה, ומאריכה את המועד להגשת ערעור על פסק הדין עד ליום 26.9.23.