זכויות אבות עובדים במגזר הציבורי

התובע הגיש את תביעתו הנ"ל בגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו כאח ראשי בבית אבות ביבניאל ובקשר לסיום עבודתו זו. זהות הצדדים התובע, אח במקצועו, הועסק בבית אבות "יוקרה" ביבניאל (להלן - בית האבות), החל מיום 17.2.2009 ועד לפיטוריו ביום 1.7.2011.

לגופה של בקשת המבקש מיום 18/12/19 (להלן:"הבקשה המקורית") במסגרתה התבקש בית הדין ,"להורות על תעודת עובד ציבור או לחילופין - להזמין לעדות עד מטעם משרד הבריאות העוסק בקבלת דיווחים והסדרת חוזים ותשלומים מול בתי אבות בכלל ועם הנתבעת 1 בפרט" ולאחר שנתתי דעתי לטעמים שהעלו המשיבים בתגובתם מיום 19/12/19, החלטתי במיוחד לנוכח המפורט בבקשה שהגיש המבקש היום ובכדי ליתן לו את יומו, שלא לפסול על הסף את בקשתו המקורית, אלא להכריע בה לאחר העברתה, לתגובת משרד הבריאות, באמצעות פרקליטות מחוז הצפון - אזרחי ולאחר קבלת תגובת המשרד.

...

בכל הקשור לשלוש הפלוגתאות הבאות: האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, יחד ולחוד עם הנתבעת? האם יש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד עם הנתבעת, בתשלום פיצוי עבור נזק ממוני שנגרם עקב הפיטורים שלא כדין? האם יש מקום לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד עם הנתבעת, בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש? מאחר וקבענו כי אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הנתבעים, הרי שדין שלושת רכיבי התביעה הנ"ל, ביחס לנתבעים, להידחות.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל למרות שהתביעה כנגד הנתבעים נדחתה החלטנו לנוכח התוצאה אליה הגענו, ובעיקר בשים לב להערה המהותית בדבר התנהלות הנתבעים אשר לכך שלא חשפו פרטים מהותיים בטרם ביקשו כי התביעה כנגד הנתבעת הנוספת תסולק על הסף, שמדובר בנסיבות חריגות בעטיין מצאנו לנכון לחייב אותם, קרי - את נתבעים 2-3 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סכום של 12,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכום של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנקודה זו נבהיר כי שקלנו לחייב את נתבעים 2-3 בסכומים גבוהים יותר בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אך החלטנו שלא לעשות כן בעיקר בשל הדרך בה ניהל התובע את תביעתו, כפי שהדבר הובא בפירוט בסעיף "מהלך הדיון". זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

לאביה המנוח של התובעת ולתובעת עצמה לא הוקנו מעולם – כך לעמדת המדינה – כל זכויות שהן במקרקעין, כשלטענת המדינה התובעת כלל לא התגוררה עם המנוח במקרקעין אלא באה לבקרו מעת לעת, והיא עברה להתגורר במקרקעין עם בני משפחתה רק לאחר פטירתו של המנוח.

וראו גם מכתבו של מנהל מרחב ירושלים במרכז למיפוי ישראל, שצורף אף הוא לתעודת עובד הציבור, ולפיו "בי.ל.פ. 3543 מיום 15.3.1988 עמ' 1739 פורסמה ע"י שר האוצר הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות... להלן פירוט החלקות והרישומים הנכללים בתחום ההפקעה... החלקות נימצאות בתחום שיפוט ירושלים בהליך הסדר קרקעות בגוש 30031 והופקעו כאמור לעיל... חלקות... 87... נימצאות בתחום ההפקעה הנ"ל". טענת ההתיישנות לטענת התובעת קמו למנוח ולה זכויות במקרקעין מכוח ההחזקה ארוכת השנים במקרקעין המקימה טענת היתיישנות.

...

על כן, לעמדת המדינה יש לקבל את תביעת הפינוי בהתבסס על פסק-הדין הנ"ל שלעמדתה מחייב גם את התובעת.

סיכום תביעת התובעת למתן פסק-דין שיצהיר על בעלותה במקרקעין – נדחית.

תביעת המדינה לדמי שימוש ראויים – נדחית.

להבנתו על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל 1970- משעה שנפטרה אמן של הנתבעות הכספים נתונים לו. הכסף מעולם לא היה שייך לאם ולכן לא יכולה הייתה המנוחה להעבירו לנתבעות "...נוכח שהכספים לא היו

בין התובע, אביהן של הנתבעות ואמן נחתם הסכם בו, בין היתר, סוכם שהאם תהא זכאית "למחצית בפנסיה העתידית ובפיצויים שיקבל הבעל ממקום עבודתו בגין 12.5 שנות

...

רוצה לומר שטענת התובע שלאם אין ולא היו זכויות כלל ( 50% ) בפנסיה התקציבית לה הוא זכאי מיום פרישתו וכן לחלקה בשווי 50% בפיצויי הפיטורין כנטען בתביעה נדחית בזאת.

כללו של דבר הבקשה לסבב נוסף של שאלות הבהרה למומחה נדחית.

לאור המובא לעיל התביעה נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי התובע, דרך ניהול ההליך על ידי התובע (ראו למשל החלטתי מיום 16/11/2020 כמו גם התנהלותו לאחר הגשת חוות הדעת) הוא יישא בהוצאות .

בתעודת עובד הציבור כתוב שאצלו לא הייתה פעילות של כבשים, כי מי שטיפל בכבשים היה אביו (מתשובה זו עולה שהתובע לא ביקש תעודת עובד ציבור על שם המגדל הנכון).

מאחר והתובע לא עשה זאת ולא הודיע לנתבעים או למי מהם על מחלת הכבשים אותה הוא טען כלפיהם מיד לאחר מועד הבדיקה שהיה צריך לבצע לכבשים באמצעות ווטרינר, בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק המכר אינו זכאי להסתמך על אי התאמה זו. הוראה נוספת הרלוואנטית לענייננו היא תקנה 9 לתקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן), תשל"ט-1978 (להלן-"תקנות סימון צאן") הקובעת כדלקמן: "לא יקנה אדם, לא ימכור, לא יוביל ולא יחזיק צאן אלא אם כן סומן לפי תקנה 5, למעט צאן עד גיל חודשיים המובל מהמרעה למשק בעליו." לאור תקנה זו, בעת שרכש התובע את הכבשים מאת הנתבעים או מי מהם, ידע בבירור בהתאם לסימון המצוי על האוזניים של הכבשים האם הן מחוסנות ומפני אילו מחלות.

...

פסק הדין בתביעה בבאר שבע מהווה מעשה בית דין לפחות מסוג השתק פלוגתא, ועל כן יש לדחות את תביעת התובע בתביעה שבפנינו; התובע לא הציג מסמכים המעידים כי המתחם בו הוא מחזיק את הכבשים ראוי להיות מתחם שכזה ומאושר על ידי הרשויות, ובכתב ההגנה בתביעה בבאר שבע טען כי הוא מחזיק בדיר המיועד לכל היותר ל- 40 כבשים; הנתבעים 1 ו-2 אינם מגדלי צאן, ובין הנתבעים 1 ו-2 לבין שאר הנתבעים אין קשרים עסקיים.

התובע ישלם לנתבע 1 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

התובע ישלם לנתבע 4 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 3 ו-5 (שלא היו מיוצגים ע"י עו"ד) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

כפי שעולה מכתב התביעה, התובע סבור כי "הנתבעים כולם מערכת משומנת אשר פועלת תחת הפלייה מינית ומגדרית המנוגדת לחוק וכל תכליתם לפגוע בזכויות אבות וליתן כוח בפני הנשים בישראל". בדיון הראשון שהתקיים בהליך זה (אליו לא התייצבו נציגי הערייה) ציין התובע כי עילת התביעה היא "השחיתות" (עמ' 8 שורה 8 לפרוטוקול), ובמהלך הדיון מיום 20.6.23 הבהיר כי התביעה עניינה "הניכור ההורי" (דק' 35-35.35 לקובץ א' לפרוטוקול המוקלט), וכי עסקינן בתיק של שחיתות, פגיעה בקטין ובזכויות האבא (ד' 14.50-17.30 לקובץ ג' לפרוטוקול המוקלט).

עוד ביקשו הנתבעים כי התביעה כנגדם תימחק על הסף מטעמי חסינות לפי ס' 7 ו – 7א. לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין") בהיותם עובדי ציבור שנתבעים בגין מעשים שבוצעו תוך מילוי תפקידם הצבורי בערייה.

...

התובע מפנה אצבע מאשימה כנגד כל נציגי העירייה שלטענתו תורמים להנצחת המצב, ועל רקע האמור הגיש נגדם תביעה זו. ואולם, יש לזכור כי לבית משפט זה אין ידיעה כלשהי על סכסוכים קודמים בין הצדדים, על פניות או פעולות שביצע התובע או על תשובות שנמסרו או לא נמסרו לו. גם אין לבית המשפט יכולת לברר עצמאית טענות עובדתיות ביחס לעניינים ולאירועים שהוצגו בתביעה ואין לבית המשפט אפשרות או סמכות אלא לדון בתביעה על סמך מה שהונח והוצג לפניו.

מן האמור יוצא אפוא, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, ברמה העובדתית, טענותיו כי תלונות או פניות שהפנה למי מנציגי הנתבעת – לא טופלו.

אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו – התביעה נדחית משלא הוכחו היסודות העובדתיים והמשפטיים שביסודה.