בחודש מאי של אותה שנה נקשר עורך-הדין כהן בהסכם עם המנהל המיוחד, שמונה על נכסיו של הגרוש, מר אבולעפיה בהליך פשיטת-רגל בבית-המשפט המחוזי (פש"ר (מחוזי תל אביב) 1728/02; נספח י"א לתצהירו של עורך-הדין כהן).
בסעיף הרביעי להסכם, שבו נקשרו לכאורה בעלי-הזכויות בינם לבין עצמם והובא מיד בפתחו של הנספח השלישי לתצהירו של עורך-הדין כהן, נקבע אמנם כי "הצדדים מסכימים בזה למנות שניים מביניהם אשר ירכז [במקור] את הקשר עם עורך הדין [כהן ועם] בעלי המיקצוע האחרים, וכן את התשלומים אשר יחולו על כל אחד מהצדדים ולשלמם בהתאם". אלא, שמן ההוראה הזו אין משתמע, בשום פנים, כי מי מאותם "שניים" נטל על עצמו את חבותו הכספית של כל מתקשר אחֵר.
בתוך 15 ימים מיום, שקבל לידיו פסק-דין זה, ישלם עורך-הדין כהן לה"ה ישראלי, פיצרקובסקי, כהן ובסלר, יחד ולחוד, הוצאות-משפט בסך של 2,500 ש"ח ועוד שכר-טירחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 62 אלף ש"ח. בקביעתם של סכומים אלה התחשבתי בכך שפסק-הדין מקיף שתי תביעות; בתוצאת-ההכרעה באלו; בסכום-תביעתו של עורך-הדין כהן; בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000; בהיקפה המוערך של העבודה המשפטית שנדרשה ובמספרם (שלושה) של הדיונים שהתקיימו.
...
מן החומר שהונח לפניו של בית-המשפט הגעתי לכלל מסקנה כי התקיים הקבוע בהוראה אחרונה זו, היינו כי בעלי-המקרקעין לא "ניגשו לבנייה" במקרקעיהם בתוך שנה מיום פרסומה של תוכנית רש/1/763 ברשומות.
שומה שכזו – כל יסוד יש למסקנה כי אינה משקפת ערכים של שווי למגורים, הנכונים למחצית הראשונה של שנת 2010.
התוצאה
התביעה בת"א 70374-11-17 נדחית מחמתם של התיישנות ושל קשיים נוספים, כמפורט לעיל.
