זכאות רבנים רפורמים לערוך נישואין בישראל

לעומת זאת בפד"ר (בית הדין הגדול בפני הרבנים הגר"ש דיכובסקי הגר"ש בן שמעון והגר"א שרמן), בעיניין נישואין אזרחיים נכתב, שהגישה המקובלת בבתי הדין בישראל היא שיש לחלק בין שני סוגים של נישואין אזרחיים: נישואין אזרחיים הנערכים מתוך אילוץ, כאשר אי אפשר לערוך נישואין דתיים, אם בגין העידר רב מוסמך אם בגין חוקי המדינה האוסרים על נישואין דתיים, נחשבים "נישואין לחומרא" מבחינה הלכתית, ולכן אם בני הזוג מעוניינים להמשיך בנישואים יש לסדר להם חופה וקידושין כדת משה וישראל, ואם אינם מעוניינים בכך – יש להצריך גט, אבל במקרים קצוניים יש אפשרות להקל בפירודם לאחר בדיקה מדוקדקת של הדרך בה נערכו הנישואין האזרחיים.

בהמשך בני הזוג קיימו בארץ טקס נישואין פרטי בניהולו של רב רפורמי.

למרות זאת, כשהתייחס הנשיא אהרון ברק לשאלה השנייה (לעיל, הסמכות להתיר את הנישואין), הוא הוסיף עוד פסקה העוסקת בסמכות בעינייני ממון וכתב שהיות שצריך לכרוך את עינייני הממון לתביעת הגירושין וכריכה זו צריכה לעמוד במבחן המשולש: תביעה כנה, כריכה כדין, כריכה כנה – אי אפשר לכרוך באופן כנה את עינייני הממון בנישואין אזרחיים, היות שעל פי החלטת בית הדין הרבני אין זכויות ממוניות בנישואין אזרחיים: מי שכורך את עינייני הממון אינו פועל באופן כנה כי מטרתו לשלול את הזכויות הממוניות של בן זוגו.

...

האישה תבעה 120,000 ש"ח שלטענתה קיבלו הצדדים עבור הדירה הקודמת שלהם והבעל הבריח – תביעה זו נדחית: האישה לא צירפה סימוכין לטענתה זו, וכל עוד לא הוכח אחרת, טענת הבעל שסכום זה נדרש לשיפוץ הדירה הנוכחית – מתקבלת.

תביעת האישה לכתובה נדחית היות שבני הזוג נישאו שלא כדת משה וישראל ולא נכתבה לה מעולם כתובה.

תביעת האישה לפיצויים נדחית היות שהאישה תבעה לסדר גט והגט סודר בהסכמה בין הצדדים, ואין זה דומה לפסק הדין שהובא לעיל (מפד"ר חלק ג עמוד 369) שבו חייבו את הבעל לשלם לאשתו פיצוי גירושין, מאחר שמדובר שם שהבעל הוא שתבע את הגירושין לכן היה מקום לחייבו, מה שאין במקרה דידן שהאישה תבעה גירושין.

בהחלטה זו מציינת הרבנות הראשית לישראל, כי שיקוליה בעניין מתן הכשירות לשמש כרב רושם נישואין הם שיקולים הלכתיים מובהקים, מאחר שלפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, סעיף 2, נישואין וגירושין של יהודים ייערכו על-פי דין תורה, והעותרים, כחברי התנועה הרפורמית וחניכי מוסדותיה, חולקים על תוקפם וחלותם של דיני ההלכה כפי שנתקבלו למשה בסיני וכפי שנפסקו על-ידי חכמי ההלכה מדור דור עד ימינו אנו.

התוצאה תהא אפוא, שבני-זוג, שנישואיהם נערכו לפי "דין תורה" "החדש", זה של העותרים, היינו בנגוד להלכה המקובלת ומיושמת על-ידי בית הדין הרבני, וכעבור זמן, מסיבה מן המסיבות, יבואו ויתדיינו לפני בית הדין הרבני, יכול שיתברר להם, כי כתוצאה מאי-הקפדה על כלל דיני ההלכה בעת עריכת נישואיהם תוקף נישואיהם מוטל בספק, או שבגלל האיסור שבנישואיהם מקופחים הם בזכויות ממוניות הדדיות וכיוצא באלה.

...

השופט ד' לוין: מקובלת עלי חוות דעתו הממצה והמאלפת של המשנה לנשיא השופט אלון, ומסכים אני למסקנותיו ולתוצאה אליה הגיע.

אולם סבורני, כי אל לי להפנים הגיגים מטרידים אלה בקרבי, וראוי שאשתף בהם אחרים.

שינוי אשר כזה עניין הוא לרשות המחוקקת לענות בו. כיוון שהצהירו העותרים את שהצהירו על הנישואין שיערכו, שאינם עולים בקנה חד עם "דין תורה", איני רואה פסול בהחלטתו של שר הדתות שלא להיעתר למבוקשם.

שאלת תוקפו של גיור רפורמי בישראל (או כל גיור לא-אורתודוקסי אחר) לצורך חוק השבות טרם נדונה בבית-משפט זה. גם שאלת תוקפו של גיור לא-אורתודוקסי שנערך בישראל לצורך חוק המירשם טרם נדונה לפנינו.

השאלות המשפטיות וטענות הצדדים השאלות העומדות במוקד העתירה שלפנינו הן: נוכרי הבא להתגייר בארץ כדי שיוכל לעלות ולהתאזרח במדינת ישראל, או כדי שיוכל להרשם כיהודי במירשם האוכלוסין, בידי מי הסמכות לגיירו? והאם כל גיור שהוא, שנערך בארץ, מזכה לא-יהודי בזכות המירשם, העלייה והאזרחות לפי חוק השבות, או שמא רק גיור הנערך בידי הסמכות הדתית המרכזית המוכרת על-פי חוק בארץ, קרי, בידי הרבנות הראשית.

בצדק משווים המשיבים את הסוגיה הזו לסוגיית רישום נישואין באומרם: "לאור הוראתו של חוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג-1953, המסדיר את הסוגיה, לא תתכן הכרה ולא יתכן רישום של נישואין בישראל שלא נערכו על פי הדרך שהותוותה בחוק. לא כן באשר לנישואין אזרחיים בין יהודים שנערכו בחו"ל, או אז בנסיבות מסויימות, תיתכן הכרה (בכל הנוגע לפן האזרחי הכרוך בנישואין) ויתכן רישום של נישואין כאלה". טול יהודי שנישא בארץ בטקס נישואין שאינו תקף לפי דין היהודי אך תקף בארץ אחרת.

...

סיכומו של דבר: פסק-דיננו היום-הקובע כי פקודת ההמרה אינה שלטת על הכרה בגיור לצורכי חוק השבות וחוק המרשם-אינו יוצר חלל ואינו משאיר את שבותו של יהודי (והתאזרחותו) לרצונו הסובייקטיבי שלו או של מי שנוטל על עצמו משימה פרטית של גיור.

כל שקובעים אנו הוא דבר אי-תחולתה של פקודת ההמרה לעניין הכרה בגיור על-פי חוק השבות.

אנו קובעים את ה"אין" (אין תחולה לפקודת ההמרה).

בהמשך, קיימו בארץ "טקס קידושין פרטי", בניהולו של רב רפורמי.

וכך הוא כותב:   "שאלת התוקף של נישואין-אזרחים בין בני זוג יהודים-ישראלים הנה, בעיקר, בת שני פנים. הפן האחד הוא, בחיובים ההדדיים שבין בני הזוג. האם הדין במדינת ישראל מכיר בנישואין אלו כיוצרים מערכת חיובים רגילה של 'סטאטוס'? האם נוצר חיוב של מזונות? האם קמה לבן-הזוג זכות לירושה? הפן השני הוא, בהשלכות של נישואין אלו כלפי צד שלישי – האם נישואים אלו מונעים את בני הזוג מלהינשא לצד שלישי, עד שנישואין אלו יפורקו, או בלשוננו 'יותרו' (מלשון ' להתיר קשר'), כדין? הפן הראשון, תוקפם של נישואין אזרחיים שנערכו בחוץ-לארץ בין יהודים אזרחי המדינה ביחס לחיובים ההדדיים בין בני הזוג, נידון באופן יסודי, בצורה אנליטית ומעמיקה, על ידי פרופ' מנשה שאוה המנוח... מסקנתו של פרופ' שאוה היא:

בעיניין זה קבע בית הדין הרבני הגדול כי לעניין "תוקפם של נישואין אזרחיים שנערכו בחוץ-לארץ בין יהודים אזרחי המדינה ביחס לחיובים ההדדיים בין בני הזוג ... יש צורך ע"פ החוק בישראל בבדיקת תוקף הנישואין ע"פ הדין העברי" (עמ' 3 לפסק הדין הרבני המשלים).

...

  סוף דבר   44.

כל עוד המחוקק לא יאמר את דברו, אין מנוס מפתרונן השיפוטי של הבעיות שהחיים מעוררים.

             אי לכך, העתירה נדחית.

ואולם, "התרת" נישואין באמצעות פסק דין רבני בלבד, כאשר מדובר בנישואין אזרחיים – סטאטוס "נשואי בני נוח" – אפשרית כאשר מתקיימות נסיבות מתאימות, ועיקרן משבר שאינו פתיר בחיי הנישואין וסרוב של אחד מבני הזוג לתת גט או לקבל גט (לדיון רחב בפרשת בני נוח, ראו והשוו: דב פרימר, "נישואין אזרחיים תוצרת ישראל: נישואין אזרחיים כנישואי בני נח", ספר יעקב נאמן (אהרן ברק ודוד גליקסברג עורכים, 2023), עמ' 811).

בהליך שלפנינו "התקדמו" המבקשים צעד נוסף, והם טוענים כי הם זכאים לפסק דין המתיר את נישואיהם האזרחיים אפילו בלי גט לחומרא, על סמך העתירה שהגישו ועל סמך פסיקת בית המשפט העליון בפרשת בני נוח.

שנית, פקיד המירשם רושם בפרטי הדת והלאום "יהודי" גם מי שהתגייר בגיור רפורמי, בעוד על פי פסיקת בתי הדין הרבניים גיור רפורמי אינו בר-תוקף ונישואי יהודים עם בן זוג או בת זוג שהתגיירו בגיור רפורמי אינם זקוקים לגט, גם לא לחומרא.

...

וזה לשונו של פסק הדין במלואו: לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ביום 23.1.2023, ולאחר שעיינו בעתירות, בתגובות המשיבים, בהודעה מטעם המדינה מיום 1.2.2023, ובהתייחסות העותרים בבג"ץ 2742/22 להודעה הנ"ל, באנו לכלל מסקנה כי העתירות מיצו את עצמן ודינן להימחק.

לעומת זאת, בנוסח פסק הדין הנ"ל של בג"ץ לא מצאנו סימוכין מספיקים המאפשרים לומר כי העמדה המשפטית שהובאה בהודעת המדינה התקבלה על דעתו של בית המשפט העליון וקיבלה מעמד של פסק דין.

כל עוד לא נחה דעתנו בדבר סמכות בית הדין, חייבים אנו לעורר ולבחון את השאלה גם שלא ביוזמת הצד המבקש את התרופה, ואפילו בניגוד לרצונו, כל עוד הלה אינו מוכן לבטל את עצם עתירתו (עניין בסן; ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 729/79 עזבון המנוח יעקב לאלו ז"ל נ' חיה גלמונד ואח', תשמ"א(1) 441 (1979)).