זכאות ראש מועצה לזמן ישיבה לפי דרישת חברי מועצה

הסעיף מונה ארבע דרישות: (1) הודעה כדין לחברי המועצה כי נושא ההעברה יידון בישיבה (2) החלטת מועצה (3) מתן זכות טיעון בפני המועצה (4) הודעה לרשות לקידום מעמד האשה 48 שעות לדעתנו, הנתבעת קיימה את הדרישות שהחוק מונה להעברת התובעת מתפקידה – לאחר השימוע, נקבעה ישיבת מליאה ליום 3.6.2019 אליה זומנו התובעת וגב' קרן בן הרוש מהרשות לקידום מעמד האשה.

על אף קביעתנו כי המועצה פעלה כדין, עת זימנה את התובעת לשימוע במאי 2019, והדיחה אותה מתפקידה כיועצת, אין להיתעלם לדעתנו מהחלטת המועצה והעומד בראשה סמוך לכניסתו לתפקיד, להעביר את התובעת מתפקידה, ללא שניתנה לה זכות להשמיע את דבריה.

...

לאור תוצאת דיוננו, אנו סבורים כי תוצאה זו תביא לעיוות דין ודי בכך כדי לאפשר את הגמישות הפרוצדורלית הנדרשת.

בשולי הדברים ולא בשולי חשיבותם, מצאנו להעיר על ההתנהלות הלא ראויה מצד התובעת ובא כוחה במהלך הדיונים והערותיהם הבוטות בכתבי בי - הדין, בין היתר השתלחותם בבית הדין ובצד השני, תוך שימוש בביטויים לא ראויים ולא מכבדים.

בשים לב לתוצאה, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

סעיף 206(ב1), בנוסח שאושר בכנסת, מבטא איפוא איזון בין האנטרס הצבורי שבהתנהלות תקציבית תקינה של הרשויות המקומיות לטובת תושביהן, לבין הערכים של הגנת זכות היסוד הדמוקרטית לבחור ולהבחר ועיקרון האוטונומיה של השילטון המקומי, שכן הפקעה אוטומאטית, הן של כהונת המועצה והן של כהונת ראש הרשות, עשויה להוות במקרים רבים בגדר פגיעה במידה העולה על הנידרש בערכים אלה לשם הגשמת תכלית סעיף 206(ב1).

במסגרת זו יש לבחון האם חברי המועצה שהתנגדו לאישור התקציב הגישו השגות קונקרטיות והצעות החלטה חלופיות, כנדרש לפי סעיף 42 לתוספת השנייה לפקודה, או שהם הסתפקו בהתנגדות כללית שתכליתה סיכול אישור התקציב.

אזכיר לענין זה כי העותר זימן ישיבת מועצה ליום 9.1.2019, שנועדה לעודד הידברות ולגנות את גלויי האלימות במועצה המקומית, אך חברי האופוזיציה החרימו ישיבה זו. בנגוד לכל האמור בנוגע להתנהלות חברי המועצה מהאופוזיציה, מהחומרים שהונחו בפנינו עולה כאמור כי היתנהלותו של העותר כראש המועצה המקומית הייתה עניינית ומקצועית.

לאורך התקופה הנדונה הוא קבע ישיבות לדיון בהצעת התקציב, הציג את ההצעה ואת עדכוניה והשיב עניינית להערות ולטענות שהועלו, והפגין נכונות להתגמש במספר נושאים שהועלו מטעם האופוזיציה, וביניהם נושא הסגן בשכר, תקציב הספורט, והענות לדרישתם של חברי האופוזיציה לגבי הרכב ועדות המועצה (ראו לענין זה את סיכומו של הממונה על המחוז לישיבת המליאה מיום 6.6.2019 בה נכתב "ראש המועצה הציג כל ועדה וועדה והסכים לכל שינוי שבקשו חברי המועצה").

...

לפיכך אין מנוס מהמסקנה כי החלטת שר הפנים להפסיק את כהונת העותר חורגת מגדרי שיקול הדעת שהוקנה לו בסעיף 206(ב1), ועל כן נדרשת התערבותנו לביטולה.

סוף דבר: אציע לחבריי כי נהפוך את הצו-על-תנאי למוחלט ונורה על ביטול החלטת שר הפנים לסיים את כהונתו של העותר כראש המועצה המקומית ירכא, ועל השבת העותר לכהונתו, לצד הוועדה שמונתה למלא את תפקידי המועצה.

אשר על כן, דין העתירה להתקבל, ודין החלטת שר הפנים להעביר את העותר מתפקידו – להתבטל.

(ג) בישיבה שכונסה לפי דרישת שליש מחברי המועצה, יהא סדר היום כפי שיפורט בדרישה.

" בפי המשיבה מספר נימוקים מדוע העותר אינו זכאי לסעד זה; לטענתה, העותר היה צריך לפעול תחילה על פי סעיפי הפקודה ולפנות אל חברי המועצה על מנת שיעלו את הנושא לדיון.

כך קובע הסעיף: "10. נידרש כינוסה של ישיבה שלא מן המניין, וראש העיריה לא כינס את המועצה בתוך שבעה ימים כאמור בסעיף 9(א) לתקנון זה, ולא נהג לפי סעיף קטן (ב) שבסעיף האמור, יזמן הממונה את המועצה לישיבה בתוך 7 ימים, זאת אם נקבע מועד אחר לזימון הישיבה בתקנון זה; כונסה הישיבה, היא תיפתח על ידי זקן חברי המועצה הנוכחים, כאמור בסעיף 31(ב) לתקנון זה." עוד טוענת הערייה, כי רשות מקומית היא גוף עצמאי, אשר רשאי לקבוע את סדר יומו כפי שיראה לנכון ובהיתחשב בעקרון הפרדת הרשויות, ובמיוחד בהלכה המשפטית המבוססת, הקיימת בנושא, בית המשפט ייטה להתערב בזהירות ובמשורה, בהחלטותיה ובסדר יומה וישמור היתערבות זאת אך ורק למקרים חריגים ביותר, כמעין "מוצא אחרון" [ראו בג"צ 2144/20 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' יושב ראש הכנסת (23.3.2020) (להלן: "בג"צ 2144/20")].

...

לעניין השלב השני, סעיף 17(ד) לחוק קובע, כי בית המשפט מוסמך להיעתר לבקשה "אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה". לאור האמור לעיל, לא מצאתי סיבה להתערב בהחלטת העירייה ולהורות על מסירת מידע נוסף על המידע בנוגע לשכר הבכירים הסטטוטוריים, אותו המשיבה הסכימה למסור לעותר.

על כן, אני סבורה כי בהתחשב במידע הזמין לגבי הוצאות המשיבה על משכורות, בשילוב המידע על משכורות העובדים הסטטוטוריים שיימסר, וחשיבות השמירה על כוחה של הזכות לפרטיות, העניין הציבורי במקרה זה אינו גובר, ואיני רואה סיבה להתערב בהחלטת המשיבה גם מטעם זה. חרף דחיית העתירה, חשוב לציין שהתנהלות המשיבה בנוגע לבקשותיו של העותר אינה ראויה.

על כן, מצאתי לנכון לקבל את העתירה בחלקה, היינו - הבקשה לקיום דיון בישיבת מועצת המשיבה נדחית, והבקשה לקבלת נתוני השכר של עובדי המשיבה המקבלים שכר בכירים מתקבלת לגבי העובדים הסטטוטוריים בלבד.

חדד התכוון לסייע לרויטמן מתוך רצון טוב ובנוסף נפגש עם ראש המועצה בעיניין הישיבה, מבלי שהייתה לו כל דרישה כספית.

עובדה היא שאברג'יל היה מוכן לבחון הצעה לפיה הישיבה תסכים להצטמצם לשטח קטן בהרבה ושהמועצה תוכל לעשות שימוש ביתרת המקרקעין (שם, עמ' 31).

יוצא איפוא שגם מעדות אלימלך אנו למדים שחדד היה מוכר כאדם שתורם ומסייע בין היתר למוסדות לימוד, ושהיה לו קשרים עם גורמים שהיו יכולים להיות רלוואנטיים לקידום זכויותיה של הישיבה, במקרה דנן חבר המועצה מטעם הישוב אלומה – שם שוכנת הישיבה.

תמוה שרויטמן, בתשובתו מיום 18.9.19 לבקשה לזימון בוקשפיין, טען שעדות בוקשפיין הנה "מיותרת". בדיון שהתקיים ביום 10.11.21 נאלצתי לדחות את בקשת חדד לזימון בוקשפיין למתן עדות וזאת נוכח סד הזמנים שנקבע לחקירות אך גם נוכח ההיתנגדות העיזה של ב"כ התובעים לזימונו (עמ' 17-24 לפרוטוקול).

...

כפי שיפורט להלן, ניתוח התביעה וראיות התובעים מעלה שמדובר בתביעה שדינה להידחות אף ללא בחינה של טענות חדד.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לחדד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 55,000 ₪.

בעמ' 73 לפרוטוקול מאותו יום, הסברתי לאלי ציפורה כי התנאי שלפיו נידרש אישור השר הוא תנאי מתלה שבלעדיו אין תוקף להסכם ושאלתי אותו אם היתקבל אישור השר ותשובתו הייתה: "אתה צודק כבודו, האישור היה, האישור של משרד הפנים, אישור מנהל המחוז זה היה בודאות, את האישור של משרד הפנים, דן תנחומה שלח את הבקשה" (ש' 23-25).

סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ו-1975 קובע, כי "לא תתקשר רשות מקומית בחוזה בכתב, אלא לאחר שקבלה חוות דעת משפטית בכתב על העסקה". סעיף 7(ג) לאותו חוק קובע, כי "לא תתקשר רשות מקומית בעיסקה הטעונה אישור המועצה, אלא אם כן הוגשה לה חוות דעת מנומקת בכתב של היועץ המשפטי שלפיה אין מניעה לאשר את העסקה; החוזה וחוות הדעת המשפטית יישלחו לחברי המועצה עם ההזמנה לישיבת המועצה שבה יידון אישור העסקה". שום דבר מאלה לא נעשה.

לא הוכנה חוות דעת בכתב, חוות דעת כאמור אם הוכנה לא נשלחה לחברי המועצה, לא נערך דיון במליאת המועצה בנוגע לחוקיות החוזה ולמעשה הצדדים (אורוז, ראש המועצה וגזבר המועצה) היתעלמו מדרישה זו כאילו אינה קיימת.

אורוז טענה מנגד, כי לא הייתה כל חובה לקיים הליך של מיכרז פומבי מכל אחד מהנימוקים הבאים: הראשון, נוכח סעיף 5.2 להסכם הקובע כי הסכם זה הוא המשך להסכם משנת 1995 אשר אינו נותן מענה מלא לזכויות וחובות הצדדים; השני, ענייננו בהקמת תחנת מעבר לפסולת מוצקה הדורשת ידע, מומחיות ומקצועיות ייחודיים והתקשרות בחוזה לבצוע עבודה מעין זו פטורה ממכרז בהתאם להוראות סעיף 3(8) לתוספת; השלישי, ההסכם משנת 2001 הוא המשך להסכם שנחתם בין המועצה ובין אורוז בשנת 1993 לאחר הליך של מיכרז פומבי.

...

נוכח כל האמור, התביעה בגין מוניטין דינה להידחות, גם בשל העדר הוכחה.

סוך דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

מכל האמור לעיל, אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם למועצה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 150,000 ₪.