אולם, אשה שהיא "עקרת בית" – "אישה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית" (סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי) פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי (סעיפים 335, 351(ח)- 351(י) לחוק הביטוח הלאומי), ומתשלום דמי ביטוח בריאות (סעיף 14(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי)).
לגופו של עניין מציין המשיב כי חוק הביטוח הלאומי מתייחס במפורש ל"עקרת בית" כאשה, והמושג של "עקר בית" כלל לא קיים בו. לשון המחוקק ברורה וחד משמעית היא.
קשה על כן לקבל את עמדת המשיב לפיה נטל תשלום דמי הביטוח מוטל על הגבר, ואין זה מעניינו של המשיב כיצד ישלם על כך.
יתכן, איפוא, שהחקיקה צריכה לה שתשקול הכרה בעקרת הבית כמבוטחת בזכות עצמה, ולשאוף להשוואת זכויותיהם וחובותיהם של "עקרת הבית" ושל גבר שאינו עובד ואינו עצמאי.
...
][
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
לפנינו עתירה המופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט י' פליטמן), במסגרתו נדחה ערעורם של העותרים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' איטח).
המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין לעבודה.
אשר על כן, העתירה נדחית.
אף בית הדין הארצי הביע דעתו, באמרו "לטעמנו, אפשר ומגמת החקיקה צריכה להיות ברורה, להכיר בעקרת הבית כמבוטחת בזכות עצמה, בדומה לגבר נשוי שאינו עובד עצמאי, על חובותיו וזכויותיו, ולא להפוך גבר כאמור לעקרת בית תוך שלילת זכויותיו ואי חיובו בתשלום דמי ביטוח. אולם עניין זה על המחוקק לענות בו...". אציין כאן, כי תמהתי מאוד כחברי על העמדה שביטא המשיב, הן בכתב והן בפנינו, בקשר לטענת העותרים כי הנטל לתשלום ייפול על שכם העותרת - שאין הוראת חוק המחייבת את העותרת לשלם בעבור בעלה ו"משחייב העותר בתשלום דמי ביטוח, אין זה מעניינו של המשיב מי יבצע התשלום".
סוף דבר: להערותיו של חברי לעניין תיקוני חקיקה רצויים, אליהן אצטרף כאמור - אוסיף כי הנמקת המשיב ששינוי במצב הקיים משמיע עלות של מאות מליונים וגם פגיעה בציבור גדול של נשים - אינה משכנעת דיה, לדידי.
