זכאות עורכי דין לשכר טרחה בגין ייצוג

העירעור מופנה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' דרויאן גמליאל) בצ"א 20546-02-19 מיום 16.7.2020, לדחות את בקשת המערערים להעביר לרשותם שכר טירחה המגיע להם לטענתם בגין ייצוג משפטי, מכספים שנתפסו במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד חברת ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (המשיבה 3; להלן: החברה), שיוחסו לה עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון)).

בין היתר, נטען כי אילמלא הייצוג המשפטי שניתן על ידי המערערים החברה לא הייתה זוכה בתביעה – וממילא לא הייתה בידי המדינה כל אפשרות לבקש לחלט את פירותיה; כי בשל מעמד המערערים כעורכי דין המייצגים את החברה, עומדת להם "זכות עיכבון" על כספיה המקנה להם מעמד של נושה מובטח – ועל כן למערערים זכות "מעין קניינית" בכספי החברה; כי הם נהנים מ"זכות עתידה", שכן מימוש זכותם לשכר טירחה "ודאי", ועל כן לשיטתם הם נהנים מ"זכות קניינית"; כי החברה המחתה את זכויותיה בכספי התביעה למערערים, ועל כן הם נהנים מזכות קניין בכספים אלו; כי התחייבות החברה להקנות למערערים 20% מכספי הזכייה בתביעה מקנה להם "זכות שביושר" המהוה זכות "מעין קניינית" בכספים; וכי זכותם לשכר טירחה "קיבלה תוקף משפטי" כאשר ניתן פסק הדין בעירעור בתביעת החברה נגד רכבת ישראל, ועל כן היא השתכללה לכדי זכות קניינית.

...

במצב דברים זה, מקובלת עלי עמדת חברי כי יש מקום להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שתתקבל על ידו, לאחר שתינתן הזדמנות להשלמת טיעונים על ידי הצדדים, הכרעה בדבר שיעור שכר הטרחה החלקי שישולם למערערים מתוך הכספים כבר בשלב זה (וזאת בהנחה שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות בעניין זה).

בד בבד, אבקש להוסיף שתי הערות אותן מצאתי כבעלות משקל לצורך ההכרעה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר, דעתי היא כי יש להורות על דחיית הערעור.

בכתב התביעה נטען כי: התובעים, עורכי דין במקצועם (להלן "התובעים"), טענו כי מדובר בתביעה לתשלום שכר טירחתם לפי הסכם שכר טירחה חתום ע"י הנתבעת לפיו התובעים הסכימו לייצג את הנתבעת בתיק ירושה וגביית זכויות תמורת סכום בשיעור 15% בתוספת מע"מ מכל סכום שייגבה או יתקבל לידי הנתבעת.

בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד , פ"ד נח(5) עמ' 20 (פורסם בנבו) נפסק כי: "קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית-המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטפול בעיניינו של הלקוח, את מהותו, הקפו ומידת מורכבותו של השרות, את שוויו של העניין מושא השרות ואת המוניטין של עורך-הדין. כמו כן ניתן להיתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון – אם קיימת שיטה כזו " בכתב ההגנה והתביעה שכנגד נטען כי בעסקת מכר מקובל לידרוש בין 0.5% ל -1%, בסיכומים מטעם הנתבעת נטען כי ידוע כי בגין עיסקאות מכר דירות ובתי מגורים זכאי עורך דין לשכר טירחה בשיעור מ-0.35% עד 2% וכי שכר הטירחה הראוי המגיע לתובע הוא רק בגין עניין מכר המקרקעין.

...

איני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע ניצל את מצוקתה הבריאותית והכלכלית וכי עשק אותה בהוצאות בגין שכר טרחתו משטענה זו לא הוכחה ע"י הנתבעת.

לאחר ששמעתי את הנתבעת התרשמתי כי מדובר באישה צלולה ודעתנית, אשר מכרה בעבר דירה ויודעת כי מקבלים בגין שכר טרחה אחד וחצי אחוז (ראה עדותה עמ' 32 שורה 29-36).

סוף דבר: התביעה העיקרית נדחית.

בנוסף, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם להעדר מסוימות או גמירת דעת שכן עסקינן בשיעור שכר טירחה ברור ומוגדר ושהיה ברור לנתבע כי הוא ייגזר מסכום הפשרה בסכסוך המתנהל בין הנתבעת לגולף - הוא ההליך היחידי בו ייצג התובע את הנתבעים באותה עת. לא נעלמה מעיני גם טענת הנתבעים לפיה הוסכם כי כל התחייבות תיעשה בכתב, אולם לא זו בלבד שהטענה לא קיבלה ביטוי בהסכם שכר הטירחה הכתוב (באמצעות סעיף רלוואנטי ומפורש) אלא שצודק התובע כי טענה זו אכן סותרת את עצמה שכן הכיצד דוקא הסכמה מסוג זה הושגה בעל-פה. גם אם מוטב היה שהתובע היה מעלה את הסכמת הנתבע באופן מפורש על הכתב, אין מקור בדין הקובע כי היעדרו של הסכם בכתב מאיין את זכאותו של עורך הדין לשכר טירחה בגין הייצוג המשפטי שנתן למרשו.

...

בכל הקשור לטענות הנתבעים באשר לעצם הבחירה לעריכת התיעוד האמור באופן שנוגד את כללי האתיקה החלים על התובע כבא כוחם דאז, הרי שמלבד זאת שמצאתי ליתן אמון בגרסת התובע אודות תכלית ההקלטה (וכך גם היה היקף חשיפת התיעוד בהליך זה והרלוונטיות נוכח היות ההליך עוסק במחלוקת לעניין שכר טרחה), מקובלת עלי טענת התובע בסיכומיו כי טענות אלה אינן רלוונטיות לשאלת הזכאות הנדונה במחלוקת שבפניי ועניין זה הינו בגדר סוגיה שהפורום הנאות לבחון אותה היא וועדה רלוונטית של לשכת עורכי הדין.

כך או כך, אין בפניי כל קביעה ישירה או עקיפה של טריבונל רלוונטי כזה או אחר שיש בה להשפיע על עצם הזכאות או על שיעור שכר הטרחה עליו הסכים הנתבע כאמור ברכיב שנקבע כי ייגזר מסכום הפשרה ועל -כן אין מקום גם לקבל את הטענה בסעיף 8.4 לסיכומי הנתבעים לפיה אי דחיית התביעה תביא לידי כך שבית המשפט נתן ידו "להתנהלות קלוקלת שיש להוקיע". סוף-דבר: לאור כל האמור, מצאתי לקבל את התביעה במלואה.

הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד (חיוב משותף שנגזר על רקע זאת שהנתבע הוא שבעצמו התחייב אישית בתשלום כמו גם לאור ההתקשרות עם התובע בשם שני הנתבעים), לשלם לידי התובע סך של 301,788 ₪ (סכום התביעה כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשתה ועד היום).

גם במידה ועורך הדין לא סיים את הטיפול המשפטי, שכן זה הופסק על ידי הלקוח עוד בטרם הניב הטיפול המשפטי תוצאות כלשהן – זכאי עורך הדין לשכר טירחה בגין עבודתו, ובילבד שלא הוכחה רשלנות או אשמה של  עורך הדין (עיינו בדברי כב' השופט א' שטיין בע"א 8934/17 ‏ אלי זהר - נאמן המכון לרפורמות מבניות בע"מ נ' החברה הכלכלית לראש העין בע"מ, פִסקאות 13-11 (17.3.2019)).

הדבר נובע מיחסי האמון המיוחדים בין עורך דין ללקוחו, ולפיכך אף אם הסכם שכר הטירחה קבע הוראה בדבר תשלום שכר טירחה מלא, גם במידה והייצוג יופסק על-ידי הלקוח, הגם שהדבר אפשרי מבחינת דיני החוזים, הרי נוכח יחסי האמון המיוחדים כאמור, בית משפט, ככלל, לא ייתן לכך יד, אלא יבחן מהו השכר הסביר בנסיבות העניין ורק לשכר זה יהא זכאי עורך הדין.

...

כן, אני מורה על דחיית התביעה השטרית של הנתבע.

כן ישלם הנתבע לתובע (באמצעות בא כוחו) שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 14,000 ₪ והוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪, וזאת תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אציין, כי בקביעת שיעור ההוצאות ושכר הטרחה בגין הליך זה, הבאתי בחשבון, בין היתר, גם את החלטת כב' השופטת ו' ריקנטי-רוסהר בדבר ביטול העיקולים מיום 2.9.2020 (פִסקה 14 להחלטתה), כמו גם את החלטתי מיום 29.11.2021 (פִסקה 1 להחלטה, בעמ' 4 לפרוט').

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סכום של 31,077 ₪ אשר מהוים, לטענת התובע, שכר טירחה בגין עבודה אשר בוצעה על ידי התובע, עורך דין במקצועו, ואשר כללה ייצוג משפטי וכן פעולות גבייה אותן ביצע לכאורה עבור נציגות הבית המשותף של הבניין אשר התובע הנו אחד מבעלי הדירות בבניין (היא הנתבעת), ואשר לטענתו, הובטחו לו על ידי הנתבעת.

אכן, ככלל, זכאי עורך דין לשכר טירחה בגין עבודתו, בין אם נחתם הסכם טירחה בינו לבין הלקוח ובן אם לאו.

...

בנוסף, מוטלות על עורך דין חובות מיוחדות בכל האמור בניסוח הסכם זה, ואי עמידתו בחובות אלה נזקפת לרעתו בעת פירוש ההסכם: "מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו" (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ' פויכטונגר, פיסקה 10 (15.9.2008)).

במצב דברים זה, חובתו של התובע היתה להסביר לנציגי הנתבעת כי הנתבעת תשלם עבור עבודתו, בסכומים לא מבוטלים, וכן לנסח השכם שכר טרחה מסודר ומפורט.

משלא נוסח הסכם שכזה, ומשלא הובאה כל ראיה מטעם הנתבע באשר לשכר הראוי עבור עבודתו, בין אם באמצעות חוות דעת מומחה או בכל דרך אחרת – אני קובעת כי גם בנוגע לרכיב זה, לא הרים התובע את נטל הראיה בדבר זכאותו לתשלום מאת הנתבעת.