זכאות עובדים לגמלה מביטוח לאומי צו פירוק חברה

בית המשפט המחוזי היתייחס להלכה שנפסקה בע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס (28.1.2014) (להלן: עניין קלאבמרקט) שלפיה אין להרחיב את הזכאות לגימלה לפי חוק הביטוח הלאומי לעובדי חברות שלא ניתן בעיניינן צו פירוק, אך הוסיף וקבע כי יש לראות בעניינינו חריג לה בהיתחשב במאפייניו של המקרה.

...

בהמשך לכך, הודיע הכונס הרשמי כי אף הוא סבור שדין הבקשה להתקבל, בשים לב לכלל הנימוקים שפורטו בה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כולם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות, בשים לב להתחייבותם של הנאמנים כמפורט בפסקאות 14 ו-18 לעיל.

ואכן, סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מגביל את הגימלה שהמוסד לביטוח לאומי משלם במקרה של פשיטת רגל או פירוק מעסיק, באופן שחוב שכר העבודה שישולם לעובד לא יעלה על שכר העבודה בעד תקופה שלפני 12 חודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעסיק.

שילוב החוק להגברת האכיפה והוראת סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, יכול שיביא לתוצאה, שגם אם התובע ימצה את הליך הגשת תביעת חוב למנהל המיוחדת שמונתה במסגרת הליכי הפרוק של החברה, עדיין תיוותרנה לו עילות תביעה נגד הישיבה.

גם דמי הבראה ודמי חגים, אותם מבקש התובע לפסוק לו, הנם זכויות שמקורן בהסכמים קבוציים וצוי הרחבה, ובתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה לא נמנים תשלומי דמי הבראה ודמי חגים.

בנסיבות אלה, קרי: מה שנראה לכאורה כהתקשרות אמיתית של הישיבה לקבלת שירותי ניקיון מהחברה, כפי שנקבע בסעש 21322-01-16; האחריות השיורית הפוטנציאלית המוגבלת של הישיבה, ככל שקיימת, ביחס לסעדים שנתבעו בכתב התביעה, במקרה שהגשת תביעת חוב במסגרת הליכי פירוק החברה לא תביא למיצוי מלא של זכויות התובע; הקושי הממשי של הישיבה לנהל את ההליך כפי שהוסבר בתצהירו של מר שכטר, שלכאורה לא נסתר ומתיישב עם ההנחה שמסמכי החברה אכן מצויים בידיה של המנהלת המיוחדת ; הסמכויות שהוענקו למנהלת המיוחדת בהליכי הפרוק, לרבות פעולה למימוש ערבויות שהחברה נדרשה להפקיד במשרד הכלכלה על פי דין, והכל בשילוב חובת התובע לנהוג בתום לב ביחסי עבודה, אשר ביטויה בנסיבות הנדונות היא נקיטת פעולות סבירות להקטנת ניזקו (ראו: סעש (ת"א) 65356-12-15 דהן – הצלחה מתוקה בע"מ ואח' (מיום 28.5.16, מותב בראשות כב' השופטת זלמנוביץ-גיסין), מביאים את בית הדין למסקנה שיש מקום לעכב את ההליך, במובן זה שיש להורות על מחיקת התביעה - מחיקה שאינה יוצרת מעשה בית דין ואינה פוגעת בזכותו של התובע להגיש תביעה נוספת נגד הישיבה לאחר מיצוי הליך הגשת הוכחת החוב, במידת הצורך.

...

בית הדין עיין בבקשת הנתבעת 2 לעיכוב ההליכים נגדה ושמע את נימוקי התנגדות התובע לבקשה בדיון שהתקיים ביום 17.2.19, ומחליט להיעתר לבקשת הנתבעת.

בתגובה לבקשה טען התובע כי דין הבקשה לעיכוב ההליכים נגד הנתבעת להידחות, מאחר שבתביעת חוב במסגרת הליכי פירוק, לא ניתן להיפרע בגין תקופת עבודה העולה על שנה, ואילו התובע עבד תקופה ארוכה יותר.

בנסיבות אלה, קרי: מה שנראה לכאורה כהתקשרות אמיתית של הישיבה לקבלת שירותי ניקיון מהחברה, כפי שנקבע בסעש 21322-01-16; האחריות השיורית הפוטנציאלית המוגבלת של הישיבה, ככל שקיימת, ביחס לסעדים שנתבעו בכתב התביעה, במקרה שהגשת תביעת חוב במסגרת הליכי פירוק החברה לא תביא למיצוי מלא של זכויות התובע; הקושי הממשי של הישיבה לנהל את ההליך כפי שהוסבר בתצהירו של מר שכטר, שלכאורה לא נסתר ומתיישב עם ההנחה שמסמכי החברה אכן מצויים בידיה של המנהלת המיוחדת ; הסמכויות שהוענקו למנהלת המיוחדת בהליכי הפירוק, לרבות פעולה למימוש ערבויות שהחברה נדרשה להפקיד במשרד הכלכלה על פי דין, והכל בשילוב חובת התובע לנהוג בתום לב ביחסי עבודה, אשר ביטויה בנסיבות הנדונות היא נקיטת פעולות סבירות להקטנת נזקו (ראו: סעש (ת"א) 65356-12-15 דהן – הצלחה מתוקה בע"מ ואח' (מיום 28.5.16, מותב בראשות כב' השופטת זלמנוביץ-גיסין), מביאים את בית הדין למסקנה שיש מקום לעכב את ההליך, במובן זה שיש להורות על מחיקת התביעה - מחיקה שאינה יוצרת מעשה בית דין ואינה פוגעת בזכותו של התובע להגיש תביעה נוספת נגד הישיבה לאחר מיצוי הליך הגשת הוכחת החוב, במידת הצורך.

יצוין כי ביצועו של פסק הדין עוכב, כנגד הפקדת ערבויות בנקאיות מתאימות, ואף צוין במסגרת החלטת עיכוב הבצוע כי "יהא זה מועיל אם העובדים יפעלו במקביל ולטובת כל הנוגעים בדבר למצוי זכויותיהם מהמוסד לביטוח לאומי. בית הדין ער לערעור העובדים שאולי יש בו כדי להצדיק השהייה במיצוי אפיק זה, זאת ככל שלא ניתן לשוב למוסד ולתבוע הפרשים אם יתקבל ערעור העובדים" (החלטת חברי השופט (כתוארו אז) אילן איטח מיום 16.8.17).

בעיניין חן מחזור כבר ניתן ביום 5.5.19 צו לחיסולה, שמבטל מבחינה משפטית את צו פירוק החברה, ולכן "בשלב זה לעמדת המוסד לא ניתן להגיש תביעות חוב אף אם תוגש בקשה להארכת מועד". המוסד ציין כי הוגשו לו בעיניין חן מחזור תביעות חוב של ארבעה עובדים שאינם תושבים, "ואלו שולמו זה מכבר". זכאות עובד לגימלה כפופה לחובות שכר העבודה (ב-12 החודשים שקדמו לסיום יחסי העבודה) ופיצויי פיטורים של החברה כלפיו, והיא בגין זכויות קוגנטיות בלבד (הנחשבות כ"שכר עבודה" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר).

...

מעבר לצורך נציין כי הקביעה בדבר תקופת העבודה - הן מועד תחילתה, הן מועד סיומה והן חודשים בתוך תקופה זו בהם לא בוצעה עבודה - היא בסופו של דבר קביעה עובדתית, שהתקבלה במקרה זה על ידי בית הדין האזורי בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו (ולא הוצגו) בפניו והתרשמותו מהעדויות שנשמעו.

משכך, וכאמור מעבר לצורך, לא שוכנענו כי הובאה הצדקה מספקת להתערבות ערכאת הערעור.

סיכום סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ערעור העובדים מתייתר ושני הערעורים הנוספים מתקבלים בעיקרם, כך שחיובה של מנרב כמו גם חיובם של שלום בוסקילה ודוד בוסקילה לשלם לעובדים את הסכומים שנפסקו לזכותם - מבוטל.

ניתן לראות, כי מתן צו הקפאת הליכים ואישור הסדר נושים לגבי חברה (שנעשים בהתאם להוראות הפרק השלישי לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות)), בלא שניתן לגביה צו פירוק, אינם נמנים במפורש בין החלופות המופיעות בסעיף חוק זה. השאלה בפנינו היא, האם גם במקרה כזה, זכאי העובד של החברה לקבל גימלה מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לעומת זאת, הודיעו הנאמנים כי אם לא תיפתר המחלוקת שהתגלעה עם קבוצת הספקים הגדולים, וזו תעמוד על ההסתייגות שהעלתה בדבר ויתור על סכום של 20 מיליון ש"ח לטובתה, הרי שהתוצאה היא כי ההצעה להסדר נושים לא התקבלה ברוב הנדרש באסיפות הנושים (סעיפים 17-16 לדו"ח מטעם הנאמנים מיום 11.10.2005, בש"א 21950/05).

בנוסף, אף אם אניח כי שיקול זה הינו בעל משקל מסוים, הרי שנוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, והקשיים הרבים הטמונים בקבלת עמדת הנאמנים בדרך של קביעה שיפוטית, סבורני כי על הסוגיה לבוא לפתחו של המחוקק, אשר ייתן עליה את דעתו ויקבע בחוק מהו הפתרון הנכון לדעתו.

על-פי הטענה, הרחבת הזכאות לגימלה להליכי שיקום והבראה תמנע מצב בלתי רצוי זה. אין בידי לקבל טעם זה להרחבת הזכות לגימלה.

ברם, אין מקום לעשות זאת בדרך של קביעה שיפוטית בשל היות המוסד לביטוח לאומי "כיס עמוק". סיום סוף דבר, לדעתי אין לחייב את המוסד לביטוח לאומי בתשלום גימלה לעובדיה של חברה שניתן לגביה צו הקפאת הליכים ושאושר בעניינה הסדר נושים, בלא שניתן לגביה צו פירוק.

בע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח ג' טרבלסי ועו"ד ש' נס (28/1/2014), דן בית המשפט העליון בשאלה האם על המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלה לעובדיה של חברה שניתן לגביה צו הקפאת הליכים ושאושר בעיניינה הסדר נושים ללא צו פירוק.

מהאמור עולה כי על פי הדין הקודם מתן צו הקפאת הליכים לחברה בהליכי הבראה לא הקנה לעובדי החברה זכות לקבלת גמלה על פי פרק ח' לחוק המוסד לביטוח לאומי, וככל שהעובדים המשיכו לעבוד בחברה, היה על החברה, באמצעות הנאמן, לשלם את שכרם מהכספים ששמשו להליך ההבראה.

...

מהאמור מתחייבת המסקנה כי לא ניתן לעגן את זכותם של המבקשים לגמלה עבור תקופת ההקפאה במתווה המוסכם.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי העובדים זכאים לגמלה, על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, גם עבור עבודתם בחברה מיום מתן צו ההקפאה, 3/1/2019, ועד ליום הפיטורים 11/2/2019.

בהתאם לתוצאת הבקשה, אני מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 4,000 ₪.