בית הדין האיזורי קבע בפסק דינו כי העובדת פוטרה בזמן שעברה טפולי פוריות וללא שהיתקבל היתר בהתאם לחוק עבודת נשים ועל כן זכאית לפצוי בסך 10,050 ש"ח. עוד נקבע כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי פיטורי העובדת אינם קשורים לטיפולי הפוריות שעברה ובשל כך העובדת זכאית לפצוי בהתאם לחוק השויון בסך 20,000 ש"ח. כן נקבע כי העובדת זכאית לפצוי בשל פגמים בהליך השימוע בסך 5,000 ש"ח ולהוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח.
בעירעור טוענת החברה כנגד חיובה בפיצויים לפי חוק עבודת נשים, חוק השויון ופגמים בהליך השימוע.
מובן שהמעסיק צריך לעשות שימוש בפררוגטיבה זו בתום לב ובהגינות, ואסור לו לשקול שיקולים פסולים במסגרת ההחלטה על פיטורים (ע"ע (ארצי) 14039-07-11 חנה סולטני - מדינת ישראל, משרד החינוך (20.12.13)).
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.
נבהיר, כי ערים אנו להלכה שנפסקה בעיניין גורן לפיה הפרת הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו 1996 מעבירה את הנטל למעסיק לפי חוק השויון, אולם לא נדונה שם חזיתית השאלה האם הדבר נכון לגבי חוק עבודת נשים.
...
בנסיבות אלו, כאשר בין מועד ההודעה על התחלת טיפולי פוריות, להחלטה על הפיטורים הוצאו העובדים לחל"ת, אנו סבורים שיש בכך כדי להקהות את החשד הטבעי שמעוררת סמיכות הזמנים (ראו עדותו אייל בבית הדין האזורי עמוד 26 שורות 11-15, עמוד 29 שורות 1-4).
דין הטענות להידחות.
קביעת בית הדין כי בהליך השימוע נפלו פגמים מקובלת עלינו, שכן השיחה לא הוגדרה מראש על ידי החברה כשיחת שימוע, ולא נמסרו לעובדת מראש הסיבות לשימוע, ולכן לא ניתן לומר שנערך לעובדת שימוע מספק.
בנסיבות אלו, ולאור תקופת ההעסקה הקצרה יחסית, ובשים לב לכך שקביעת שיעור הפיצוי היא בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, לא מצאנו מקום להתערב בו.
סוף דבר – ערעור העובדת נדחה, וערעור החברה מתקבל בחלקו.