מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכאות עובדי חברה מפורקת לגימלה

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

חריג לכך מצוי בסעיף 308 לחוק, הקובע כי "הזכאי לגימלה בכסף שנפטר בלי שגבה את מלוא הגימלה המגיעה לו, ישולם חוב הגימלה לשאריו כמשמעותם בפרק י"א...". בהתאם, על מנת שתשולם קצבה לבן מישפחה של מבוטח שנפטר, נדרשים להתקיים שני תנאים מצטברים - האחד, לפיו מדובר בזכות לגימלה קיימת בעת פטירתו של המבוטח, והתנאי השני, לפיו התובע את התשלום הוא שאיר כהגדרתו בחוק (עב"ל (ארצי) 46/98 דינה אילן ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 524 (2000)).
מקום בו המחוקק מצא לנכון לחרוג מכלל יסוד זה - עשה כן במפורש, וכדוגמא בסעיף 148 לחוק המאפשר ניכוי מקיצבה של נכה עבודה לטובת דמי חברות באירגון של נכי עבודה, ובסעיף 225(ב) לחוק בו נקבע שגמלת הסיעוד תשולם למי שנותן את שירותי הסיעוד.
...
עוד ראוי לציין כי בבג"צ עמותת מוקרני הגזזת אחת מטענות העותרים נגעה לכך שהמוסד נוהג (אם כי לפנים משורת הדין) לאשר תביעות של מבוטחים לקצבת נכות כללית גם לאחר שמבוטחים אלה הלכו לעולמם, וכפי שצוין שם - "ממכתבה של מנהלת תחום מיכון ותשלומים (נכות) במוסד לביטוח לאומי... עולה כי הביטוח הלאומי מוכן להוסיף ולטפל בתביעות נכות כללית שהוגשו על ידי זכאים ונפטרו במהלך הבירור ואף מוכן לקבל תביעות שהוגשו על ידי יורשי הנכה אחרי הפטירה (על אף הוראות סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי). עם זאת, על פי מדיניות המוסד, בנסיבות שבהן הנכה איננו עוד בחיים ולא ניתן להגיע להחלטה על סמך המסמכים הרפואיים והאחרים שהגיש - התביעה נדחית ומופסק הטיפול בה". מכאן שאין התנהלות אחידה בסיטואציה האמורה, ובמקרים מסוימים המוסד לא רק ממשיך לטפל בתביעות של מבוטחים שנפטרו, אלא בודק לגופן גם תביעות שהוגשו על ידי יורשי (אף לא שארי) מבוטח לאחר פטירתו.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, וככל שתישמע דעתי, הערעור יידחה ללא צו להוצאות.
סגן הנשיאה אילן איטח אני מסכים כי דין הערעור להדחות לאור הוראת סעיפים 308 ו- 309 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, וזאת כבר מהטעם שהמערערים אינם "שאירים" כהגדרתם בחוק.
סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאור כלל היסוד האמור נקבע כי הגימלה תשולם לידי הזכאי בלבד, ואין לשלמה באמצעות עורך דינו (בג"צ 291/86 בן יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מא(1) 449 (1987); להלן: בג"צ בן יעקב), והודגש כי "הגימלאות הניתנות מכוח חוק הביטוח הלאומי אינן 'הכנסה' במשמעות הרגילה של הדיבור ואין הן נתונות למלוא השליטה שבה שולט אדם ברכושו - הן באות למלא יעד מסוים, והוראות מפורשות שבחוק באות להבטיח שהגמלאות תשמשנה אותו יעד" (דב"ע (ארצי) לג/0-153 זליג טייכברג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 53 (1974)).
מקום בו המחוקק מצא לנכון לחרוג מכלל יסוד זה - עשה כן במפורש, וכדוגמא בסעיף 148 לחוק המאפשר ניכוי מקיצבה של נכה עבודה לטובת דמי חברות באירגון של נכי עבודה, ובסעיף 225(ב) לחוק בו נקבע שגמלת הסיעוד תשולם למי שנותן את שירותי הסיעוד.
...
דיון והכרעה – נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה להידחות, משהתובעת אינה שארת המנוח לפי חוק.
למעלה מן הדרוש נוסיף כי התובעת לא טענה לזכאות מכח סעיף 309 לחוק וממילא לא הוכח כי קמה לה זכאות מכח סעיף זה. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

פסיקתו העקבית של בית משפט זה אימצה את "מודל הביניים" לתחימת היקפה של הזכות החוקתית לשויון כך שהפליה שתבוא בגדרה אינה רק הפליה מחמת שיוך קבוצתי חשוד, כי אם גם הפליה הקשורה בקשר עינייני הדוק לכבוד האדם "כמבטא אוטונומיה של הרצון הפרטי, חופש בחירה וחופש פעולה" (בג"ץ 6427/02 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619, 687 (2006); כן ראו, מני רבים: בג"ץ 781/15 ארד-פנקס נ' הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות, פסקה 2 לפסק דיני (27.2.2020); בג"ץ 8300/02 נסר נ' ממשלת ישראל, פסקות 45-44 (22.5.2012); בג"ץ 7245/10 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה, פ"ד סו(2) 442, 493 (2013); בג"ץ 1213/10 ניר נ' יו"ר הכנסת, פסקה 11 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (23.2.2012); בג"ץ 6784/06 שליטנר נ' הממונה על תשלום גמלאות, פ"ד סד(2) 581, 615-614 (2011); בג"ץ 6304/09 לה"ב – לישכת אירגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 76 (2.9.2010); בג"ץ 9722/04 פולגת ג'ינס בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 23 (7.12.2006); בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202, 304-303 (2006)).
על יסוד עגון חוקתי זה של עקרונות מגילת העצמאות החל בית משפט זה להכיר במגילת העצמאות גם כמסמך בעל תוקף משפטי, וכמקור לעיגון זכויות אדם (ראו למשל: בג"ץ 726/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד מח(5) 441, 466-465 (1994); בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258, 272 (2000); ענין בנק המזרחי, בעמ' 279; בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 769-766 (2005)).
...
המסקנה היא כי סעיף ההתיישבות היהודית – המתיר הקצאה מפלה של משאבי קרקע במדינה על בסיס השתייכות לאומית – פוגע באופן קיצוני בליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה.
לסיכום, הוראות סעיפי העקרונות, השפה וההתיישבות היהודית פוגעות אנושות בעקרונות-על המצויים בליבה של הערכים של המדינה כמדינה דמוקרטית, עד כדי שלילתם והפיכתם "פלסתר". חוק הלאום שולל את המאפיינים הגרעיניים של המדינה כמדינה דמוקרטית, באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. כפי שפורט לעיל, מעבר לפגיעה האנושה בליבת הדמוקרטיה הישראלית, את הליך החקיקה של חוק הלאום אפיינו מאפיינים שאינם הולמים הליך חוקתי מן המעלה הראשונה, ואשר אין בכוחם להשיג את התכליות והרציונלים שהליך חוקתי נועד לקדם.
סוף דבר המיעוט (הערבי והדרוזי) בישראל – מיעוט ילידי, שאינו גר תושב או זר, הרואה במדינת ישראל את מולדתו בה מבקש הוא לחיות את חייו כשווה בין שווים, מתקומם על הדרתו ועל שלילת היותה של מדינת ישראל גם מדינתו.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כמו כן, מאחר שעל פי הדין והפסיקה, הנטל לקיום זכות העובד לפדיון ימי חופשה עובר אל כתפי המעסיק החדש (חברה מס' 4 בעניינינו), זאת בדומה לזכות העובד לפצויי פיטורים – לא ניתן לאפשר לעובד לתבוע את הזכות לפדיון ימי חופשה מאת שלוש החברות ולקבל בגינה גמלה מהמל"ל. דין רכיב זה להמחק מהכרעות החוב שניתנו על ידי המפרק ביום 1.3.2020.
...
וכך נכתב: "אבקש לחדד כי פועלו של סעיף 30 (א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").
יחד עם זאת, המל"ל לא הניח לפני תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה המלמדת על פעולות שביצע העובד כדי לנצל את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על ידי קבלת כספים בשל כך מהמל"ל. כך, המל"ל לא הראה בראיות כי נרקמה מזימה כלשהי של העובד יחד עם איזה מנושאי המשרה או בעלי המניות העומדים מאחורי החברות המדוברות, על מנת לסייע לעובד לקבל זכויות נוספות מהמל"ל. במצב הדברים הקיים בו אין לפני עדות כזו או אחרת לכוונה מצד העובד להשתמש באופן בלתי תקין במנגנון האישיות המשפטית הנפרדת לטובת קבלת זכויות נוספות מהמל"ל, אין בידי לקבל את עמדת המל"ל בעניין זה. כדרך אגב, אציין כי מצב כזה שבו עובד ומעסיק פועלים בצוותא חדא במטרה להגדיל את הסכומים להם יהיה זכאי העובד על פי דין, יכול להיות למשל במקרה שבו מדובר במעסיק שבן משפחתו רשום כעובד תחת חברה שבבעלות המעסיק, ואילו המעסיק מבצע פעולות כדוגמת שינוי שם החברה המעסיקה על מנת להיטיב עם העובד לצורך מקסום מלאכותי של זכויותיו של העובד מול המל"ל ואחרים.
ברי כי אין לזקוף דרך פעולה זו לחובתו ולמנוע ממנו את זכויותיו על פי דין בשל כך. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית ערעור המל"ל תוך שאני קובעת, כדלקמן: ככל שלא שולמה לעובד גמלת מל"ל לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, המשקפת את מלוא זכויותיו בגין רצף העסקתו בחניון מלון דן בתל אביב והלוקחת בחשבון גם את תקופות העסקתו בשלוש החברות – הוא רשאי לתבוע תשלום השלמת זכויות אלה וקבלת גמלה בהתאם מהמל"ל, במסגרת הליכי הפר"ק המתנהלים בעניין מעסיקותיו הקודמות: חברת חניוני נחום (94) בע"מ; חברת וינשטיין הפעלות מסחר ושירותים בע"מ; חברת ש.א.י. חניונים 2010 בע"מ. המפרק יבחן את רכיבי השכר והסכומים שאושרו לעובד במסגרת הכרעת החוב מיום 17.9.2018 שאושרה בעניין חברה מס' 4, אל מול רכיבי השכר והסכומים שאושרו בהכרעות החוב מימים 1.3.2020 ו- 18.3.2020 בעניין שלוש החברות.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

המנהל המיוחד הוסיף כי כ- 13 שנים לאחר שניתן צו הפרוק בעיניינה של חברת "בן וי" הוגשה בשמה בהליך זה תביעת חוב, ע"ס 28,046 ₪, והמנהל המיוחד סבור כי הגשת תביעת חוב על ידי חברה אשר אמורה להיות מפורקת ולא פעילה, מעלה חשד כי החברה מפרה את צו הפרוק והיא למעשה ממשיכה לפעול באופן כזה או אחר.
בדיון שהתקיים לפני ביום 12.6.18, שאליו לא התייצב החייב מסיבות רפואיות הוסיף המנהל המיוחד ומסר לפרוטוקול כי על פי אישור שהומצא לו במעמד הדיון נראה שלחייב לא שולמה קצבת נכות החל משנת 2008 מאחר והחייב לא איבד יותר מ- 50% כושר ההישתכרות שלו כך שנדרשת היתייחסות החייב למצבו הרפואי העדכני וכן דיווח המנהל המיוחד על אי בהירות באשר למקום מגוריו של החייב.
יחד עם זאת סברתי כי נידרשת השלמת בירור לצורך מתן החלטה בשאלת ביטול ההליך ולפיכך הוריתי לחייב בהחלטתי שניתנה בתום הדיון להמציא למנהל המיוחד עד ליום 20.2.20 דו"חות כספיים של חברת חן בניטסי בע"מ לכל הפחות לשנים 2013 ואילך וכן רשימת עובדים של החברה בשנים הנ"ל. בנוסף, הוריתי לחייב להגיש עד לאותו מועד דו"חות דו חודשיים לכל הפחות ל- 6 חודשים אחרונים בלווית אסמכתות ביחס להכנסות בנו של החייב שעימו הוא מתגורר.
בנסיבות שהוכחו לפני, הסיוע והייעוץ אותם מעניק החייב לחברה שבבעלות בנו, לפחות אלו שעליהם הצהיר החייב לפרוטוקול בחקירתו (ומבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם החייב ממלא תפקיד יותר מרכזי בחברה בהיעדר תשתית ראייתית מספקת כאמור לטענות המנהל המיוחד בעיניין זה) ובשים לב לתמונה הרווחית של החברה בשנים הרלוואנטיות להליך כפי שניתן ללמוד מהדו"חות הכספיים של החברה שהומצאו בהמשך להחלטתי מיום 21.1.20, מהוים לטעמי "עבודות" המזכות בשכר או תגמול כלשהוא מהחברה .
...
בנסיבות ולאור כל הנתונים שפורטו לעיל, אני סבור כי יש לאפשר לחייב להציע הסדר נושים או תוכנית פרעון על בסיס הצעתו מיום 5.5.21 ולפיה יסלק החייב את מלוא חוב הפיגורים שנצבר בתשלומים חודשיים בסך של 2,000 ₪ וכן יממש כספים הצבורים לזכותו בקופות השונות, ובנוסף יוסיף החייב סך נוסף של 48,000 ₪ ב-48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ₪ לחודש.
כמו כן לטעמי, ככל שלא יצליח החייב להשיג את הרוב הנדרש להצעה (כהסדר נושים לפי סע' 33 לפקודה) יש מקום לשקול לאשר את הצעת החייב כתוכנית פרעון לאחר הכרזת החייב פושט רגל ומכח הסמכות המוקנית לבית משפט זה בהתאם לסעיף 62 לפקודה; חשוב עוד לציין כי במסגרת הצעתי זו ניתן משקל גם לכך כי החייב לא הציג כל קביעה של המל"ל או אישור מרופא תעסוקתי בעניין כושר השתכרותו ולכך משקל לכל הפחות עד הגעת החייב לגיל 67, וכן לעובדה כי החייב מתגורר לפי גרסתו עם בנו מאז שנת 2015 על כל המשתמע מכך מבחינת חסכון בהוצאות דיור והוצאות שוטפות אחרות כפי שהחייב עצמו אישר בחקירתו בידי המנהל המיוחד ובעניין זה אפנה לדו"ח המנהל המיוחד מיום 20.2.19 ולתשובות החייב שלפיהן ילדיו מממנים לו את הייעוץ המשפטי הפרטי, וכי חוב הפיגורים שצבר חייב ימומן על ידי ילידו או "בעזרת הילדים" וכי הילדים מסייעים בכיסוי הוצאות חודשיות שוטפות בסך של כ- 1,000 ₪ ₪ לחודש ולשאלה לגבי הפער בין הכנסותיו להוצאותיו מסר החייב כי זה "ממומן על ידי הילדים". לפיכך אני מורה לחייב להגיש הצעת הסדר כמפורט לעיל עד ליום 15.6.22 ויודגש כי בכל הנוגע למימוש כספים הצבורים לזכות החייב שאותם הציע החייב לממש, הנחת המוצא שלי היא החייב הציע מימוש של מלוא הסך של כ- 100,000 ₪ הצבור בחברת הראל בהיות הכספים הצבורים שם כספים שאינם מוגנים ושמימושם אינו חייב בניכוי מס. במקביל, אני מורה למנהל המיוחד להשלים בדיקת תביעות החוב שהוגשו בהליך לרבות תביעת החוב שהוגשה בשנת 2019 על ידי הנושה א.צ. שיווק ולהגיש עד ליום 15.6.22 דו"ח עדכון בדבר מצבת הנשייה בתיק או להגיש לפני כן הודעה על מצבת חובות החייבת ככל שבדיקת תביעות החוב הושלמה כבר שכן הדבר לא ברור מדו"חות המנהל המיוחד שהוגשו בהליך.
כמו כן אני מורה לחייב להתחיל כבר מחודש יוני 2022 לסלק את חוב הפיגורים שנצבר עד היום בתשלומים של 2,000 ₪ כפי שהציע בבקשתו מיום 5.5.21 וככל שלא ימציא עד ליום 15.6.22, ביחד עם ההצעה שתוגש על ידו, אישור בדבר תשלום סך של 2,000 ₪ ע"ח חוב הפיגורים יבוטל ההליך ללא דיון נוסף.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו