זכאות עובד זר לפיצויי פיטורים לאחר סיום היתר עבודה

לטענתו, הנתבעים היו מעסיקיו במשותף ולפיכך חבים בתשלום פיצויים וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו (שכר עבודה עבור חודש 8/2019, הפרשות לפנסיה, קרן הישתלמות, דמי חופשה, דמי הבראה, אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה, אי מתן תלושי שכר) ונסיבות סיומה (פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע).

אין חולק למעשה, כי זכויות התובע נשוא הליך זה נפגעו, ובין היתר לא הופקדו כספים עבורו שהיו אמורים להיות מופקדים בפקדון מעסיקים, לא הופרשו עבורן הפרשות לקרן הישתלמות וכיוצ"ב. לו הייתה נערכת ביקורת מועילה בנוגע לאופן העסקתו העסקתו ושכרו, היה על הנתבעת 2 לתקן את ההפרות.

לטענתם, אף אילו יקבע כי היתקיימו יחסי עבודה, התובע זכאי לסך של 3,676 ₪ (לפי החישוב הבא: 24.5/12 X 1,800 ₪), הכוללים את סכום הפיצויים אשר היה על התובעת להפריש עבור התובע בגין רכיב פצויי פיטורים לאחר 6 חודשי עבודה, בסך 1,887 ₪[footnoteRef:2].

העידר הפרשות לפנסיה (תגמולי מעסיק) לטענת התובע, בהתאם לצוו ההרחבה בענף הניקיון וכן מכוח חוק העסקת עובדים זרים, היה על הנתבעים לבצע הפרשות לטובת תגמולי התובע בקרן הפנסיה בגובה 7.5%, ומשלא עשו כן, יש לחייבם בתשלום חלף בסך של 3,750 ₪ (לפי החישוב הבא: 25 חודשים X 2000 ₪ X 7.5%).

הלכה פסוקה היא כי נתינים זרים השוהים במדינה כמבקשי מקלט, אשר לא הופרשו עבורם כספים בגין רכיבים פנסיונים זכאים לפצוי בגובה ההפרשות שהיה על המעסיק להפריש עבור העובד (ראו בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח' נ' Hitam Abaker ואח', (6.2.2015), בר"ע 36959-06-15 Abdalla נ' טלרן אחזקות וניקיון בע"מ, (15.7.2015).

...

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכך כי המדובר במהגר עבודה שהיה ראוי כי תנאי עבודתו יפורטו כדבעי ומה גם שהמדובר בחובה שחלה ממילא לגבי כל עובד/ת, באשר הוא, אני סבורה כי יש מקום לפסוק לזכות התובע את הסעד הנתבע, במלואו.

משאין מחלוקת שלא ניתנו בידי התובע תלושי שכר אני מקבלת רכיב תביעה זה במלואו.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (פיצויים) בסך של 4,083 ₪.

עוד הוסיף התובע וטען כי גם אי חידוש אשרה לעובד זר מזכה בתשלום פצויי פיטורים.

בנוסף טוען התובע, כי סעיף 28 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 אוסר על הכללת פצויי פיטורים בשכר אם לא ניתן לכך היתר מאת שר העבודה וכן ס' 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אוסר על הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים במסגרת שכר גלובאלי.

בנסיבות אלה טוענות הנתבעות כי התובע התפטר ולא פוטר, ואין הוא זכאי לפצויי פיטורים מעבר לאלה ששולמו לו (כפי שיפורט להלן) וכן לפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, זאת גם נוכח העובדה שהתובע עבד במשך תקופת ההודעה המוקדמת.

עוד מוסיפות הנתבעות וטוענות כי, על פי נוהל העסקת עובדים זרים, לא רק שהמנוח לא היה צריך לשלם לתובע הוצאות כלכלה, ונסיעות, אלא היה עליו לנכות משכרו עבור ארנונה, מים וחשמל מאות שקלים.

התובע לא ויתר על זכויותיו בחתימתו על כתב הויתור, אלא הודה כי קיבל את מלוא זכויותיו הסוציאליות, לאחר שהבין במדויק מה כתוב בו. התובע לא הוטעה וכתב הויתור הוקרא לו באנגלית, ואף נעשתה בו הבחנה מפורשת בין הטבות סוציאליות לבין פיצויים.

גם אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעות לפיה הן ביקשו לסיים את העסקתו של התובע נוכח העובדה שאשרת עבודתו פגה, הרי שבהתאם לפסיקה, סיום העסקתו בנסיבות אלה מזכה אותו בפיצויי פיטורים (ע"ע 1152/04 דוד דודאי ואח' נ' ניקולאי סטיקה, פד"ע מ(2005) 614.

...

דיון והכרעה כבר כעת יובהר כי במהלך הדיון בבית הדין וכן במסגרת סיכומיהם, התייחסו הצדדים לנושאים שלא יזכו להתייחסות מעמיקה בפסק הדין, שכן לא מצאנו כי הם רלוונטיים לעילות התביעה בהליך זה. כך בין היתר, לא מצאנו כי יש להכריע בטענות לגבי הקשר בין התובע לבין הגב' רשל ולעניין הכספים ששילם לה המנוח.

עוד לא מצאנו כי יש מקום להכריע בטענה שהועלתה לכתחילה על ידי הנתבעות לפיה התובע נהג להכות את המנוח, הן לאור העובדה שהמשטרה החליטה לסגור את תיק החקירה בעניין והן לאור העובדה שגם הנתבעת 2 במסגרת חקירתה הנגדית העידה כי – "... האלימות לא היתה, אף אחד לא טוען שהיתה אלימות מתמשכת מצד נולאן לאבא שלי" (עמ' 53, שו' 24-25 לפרוטוקול).

סוף דבר נוכח האמור לעיל, ישלמו הנתבעות לתובע תוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לידיהן את הסכומים כלהלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.6.2018) ועד תשלומם המלא בפועל – פיצויי פיטורים בסך של 28,111 ₪.

התביעה בגין הרכיבים האחרים נדחית.

יחד עם זאת, לאחר שהבאנו בחשבון את העובדה שבסיום ישיבת ההוכחות ובהמלצת בית הדין, התובע ויתר על ארבעה רכיבים נוספים שסכומם הכולל עמד על כאחוז אחד מסכום התביעה ובכך חסך מזמנם של בעלי הדין וזמנו של בית הדין, החלטתי שלא לחייבו בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

לטענתה, עובדה זו עמדה ביסוד החלטתה להתפטר מעבודתה והיא מזכה אותה בפיצויי פיטורים מלאים "בדין מפוטרת". בנוסף עותרת התובעת לתשלום שכר עבודה על השבתות בהן עבדה ללא שכר, בתוספת פצויי הלנה, לחלק הנתבע בהפרשות לקרן פנסיה, לדמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ותשלום עבור עבודה בימי חג. הנתבע טוען שהוא לא היורש של אחותו המנוחה ועל אף שהוא לא חולק על כך שהתובעת זכאית לזכויותיה, לא הוא צריך לשלמן, אלא המוסד לביטוח לאומי.

עוד טען הנתבע כי בסמוך לאחר סיום עבודתה טענה התובעת שהיא זכאית לסכום של 8,128 ₪ בלבד, אותו היה נכון לשלם, אולם התובעת סירבה לקבלו בטענה שהיא זכאית לסכום גבוה יותר והתנהלות זו של התובעת עומדת גם היא ביסוד סרובו לשלם לה את זכויותיה.

בנסיבות אלה ונוכח קביעתי דלעיל כי הנתבע היה המעסיק בפועל של התובעת, הנתבע חב בתשלום הזכויות הנובעות מתקופת עבודת התובעת ומסיומה, כמפורט להלן: גמול עבודה במנוחה שבועית ופיצויי הלנה הנתבע אישר בעדותו שהתובעת עבדה בכל שבת ושבת במהלך תקופת עבודתה, אולם קיבלה שכר עבור שתי שבתות בחודש בלבד (עמוד 5 ש' 5-12 לפרוטוקול).

התובעת צרפה אמנם דוח יתרה משוערכת להפקדות שהופקדו עבורה על ידי חברת הסיעוד, ממנו עולה שנערכו הפקדות לפקדון גם עבור שלושת החודשים שקדמו לתחילת עבודתה אצל הנתבע, אולם מאחר וחברות הסיעוד מחויבות לפי תקנה 3(ב) לתקנות עובדים זרים (פקדון לעובדים זרים) תשע"ו-2016 להפריש את הכספים לפקדון החל מחודש העבודה הראשון, אין בראיה זו כדי לסייע לתובעת.

...

לאחר שקילת טענות הצדדים, שמיעת העדויות ובחינת מכלול הראיות המונחות בפניי אני סבורה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

על כן התביעה לפיצויי הלנה נדחית מחמת התיישנותה, בהתאם להוראות סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958.

אשר על כן אני קובעת שהתובעת התפטרה מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה והתפטרותה תיחשב כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים.

על כן אני קובעת שהתובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה (תגמולי מעסיק) לפי החישוב הבא: 5,300 X 6.03 (חודשי עבודה) X 6.5% X 52% (חלק הנתבע בהעסקת התובעת) = 1,080.21 ₪.

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לפצוי חלף אי ביצוע הפקדות לפקדון עובדים זרים ולחילופין – לפצויי פיטורים ופצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, ולחילופי חילופין – לפצוי בגין אי הפרשה לפיצויים ולפנסיה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, פדיון חופשה, החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה, דמי חגים, הפרישי שכר ואי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה ופצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

מר עזרא טען בעדותו שיש לו חשב שכר שמנווט את התלושים באופן הגיוני, לא השיב תשובות כלשהן לשאלות שנועדו לברר מה היו הנחיותיו לגבי תנאי העסקת העובדים, טען שאינו יודע לתת הסברים לסכומים המשתנים של תשלומי "פק עובדים זרים" ו"בונוס" שהתווספו לתשלומי שכר היסוד, השעות הנוספות, ההבראה, החגים והחופשות, ועם זאת, בתגובה לעדות של NASER לפיה שולם לו סכום שהוא מכפלה של שעות עבודתו ב-36 ₪, התפרץ ואמר "אז מה הטענה"? מדברים שמסר מר לוי לבית הדין בדיון המוקדם, עולה אף תמיכה לגירסת התובע, שכן מר לוי אישר שהשכר הבסיסי – שלטענתו היה שכר המינימום השעתי – הוכפל ב-16% - חלף הפרשה לקרן עובדים זרים, וכי מר עזרא קבע את הבונוס, אלא שמר עזרא בתצהירו כלל לא טען זאת, והיפנה ל"תצהירו" של מר לוי.

בשים לב לפגמים האמורים בתחשיב הקף המשרה שהציגה הנתבעת, כמו גם לשעות העבודה המרובות שהתובע הועסק בהן, מוצדק לקבל את טענת התובע בדבר העסקתו במשרה מלאה, לצורך חישוב זכויותיו התלויות בהקף המשרה, למעט לעניין פדיון חופשה, שלגביו התובע בתצהירו ביצע חישוב שאינו מבוסס על משרה מלאה.

...

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.20 עד לתשלום בפועל: פיצוי חלף פיקדון עובדים זרים בסך 11,759 ₪.

בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד בסך 5,000 ₪ ופיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 10,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

מכוחם תבע זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו הנטענת בנתבעת, (דמי חגים, הבראה, פדיון חופשה, נסיעות , פצויי פיטורין, הפרשות לפנסיה ,הודעה מוקדמת ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד).

כתב האישום הוגש בינואר 2018 נגד נציג הנתבעת מר ג'בר (נאשם 1),שהורשע אף הוא בהכרעת הדין הפלילית, ולפיו הגיש הנאשם 1 מר מוחמד ג'בר בשם הנאשמת 2 (הנתבעת בהליך בפנינו) בקשות להעסקת עובדים פלסטינאים למנהל העובדים הזרים ולא דיווח על שינוים בהעסקתם ונהג להעביר תלושי שכר פקטביים למנהל העובדים הזרים בהם הצהיר בכזב כי כלל העובדים הפלסטינאים עבדו אצל הנאשמת 2 אף כי בפועל שלא עבדו בה כלל .

התביעה הוגשה במרץ 2021 דהיינו כ-4 שנים לאחר סיום ההעסקה הנטענת ובאופן אשר גרם נזק ראייתי לנתבעת.

גרסה בדיון המוקדם אין חולק כי מדובר בעובד פלסטינאי הטוען :"אני הכרתי את מוחמד ג'בר מאבו גוש כאשר עבדתי בקסטל. בזמנו עבדתי בעבודות ביניין ושיפוצים בקסטל ושם פגשתי אותו. מוחמד ג'בר הוא קבלן עבודות ביניין ושיפוצים. לאחר שהכרנו סיכמתי איתו כי אני מתחיל לעבוד איתו בחברה שהוא מנהל ביחד עם בן דודו שגם לו קוראים מוחמד ג'בר" (סעיף 3 לתצהירו).

עוד הוא מציין "... ולא התקשרתי לבצוע עבודות מישנה עם מר מוחמד ג'בר אחר. קיבלתי כסף כדי לדיווח על התובע. יש לי 85 פועלים . היו מעבירים לי כסף למשרד והיו מעבירים דרך מישהו מהכפר שלי והיה מגיע אלי. הייתי מקבל עמלות והיתר העברתי למת"ש. הייתי מעביר כסף על כל הפועלים ולא כל אחד בנפרד. המת"ש פתח להם קופות גמל. ועל זה אני נאשם בכתב האישום. וגם על החשבונית. באתר שלי העסקתי רק קבלני משנה. אני נוסע המון לחו"ל וכמעט לא נמצא באתרים. מעולם לא העסקתי את התובע" (עמ' 2 ש' 21-30)(דגש ש.ש.).

...

בסופו של דבר לא הקים תובע עצמו,כל תשתית עובדתית לקיום יחסי עבודה עם הנתבעת, לא בקשר לתקופת עבודתו או רציפותה , לא בקשר להיקף עבודתו , אין גרסה לשיעור שכרו או למועד בו נקבע שכרו ועם מי. יש גרסה משתנה למועד בו שולם שכרו בפועל ולשיעור השכר ועוד .

סוף דבר תביעת התובע נדחית מכל וכל.

בהתחשב בהיותו פועל קשה יום ישלם התובע שכר טרחת בא כוח הנתבעת בשיעור מתון של 5,000 ₪.