זכאות עובד החזר הוצאות רכב כמשכורת

עד חודש מאי 2013 התובע קבל רכיבי שכר עבור החזר הוצאות רכב: הוצאות קבועות בסך 318 ₪; החזר הוצאות קבועות בסך 570 ₪; הוצאות משתנות בסך 544 ₪; גילום הוצאות רכב מס הכנסה בסך של כ-543 ₪; וגילום הוצאות רכב ביטוח לאומי בסך של כ-192 ₪ (להלן – הוצאות רכב).

החזר הוצאות זה נעשה "לפי שיקול דעת המעסיק ובכפוף לכל דין, לבצע נסיעות במסגרת עבודתו ומעמיד את רכבו הפרטי לצורך כך. עובד כאמור זכאי, מעבר לתשלום קצובת הנסיעות המשולמת בגין הנסיעות למקום העבודה וחזרה ממנו, לתשלומי אחזקת רכב שנועדו להחזיר לו את הוצאותיו בגין השמוש הנעשה על ידו ברכבו הפרטי; גם אם החזר זה נעשה מטעמי נוחות באופן גלובלי וללא מדידה מדויקת - אין בכך כדי לשנות את אופיו או להפכו לפיקטיבי" (ר' עע (ארצי) 524/09 ‏ ‏ עריית בית שאן נ' מרסל לוי (7.6.11)).

...

לאור המסקנות שאליהן הגענו בדיון לעיל, לא מצאנו להידרש להן.

סוף דבר רכיבי התביעה, המבוססים על זכותו של התובע להחזר הוצאות רכב, נדחים.

התביעה לפיצויים עקב עגמת נפש אף היא נדחית.

בתובענה זו נתבעו הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (העדר שימוע), הפרישי שכר עבודה, תמורת עבודה בשעות נוספות, דמי גמולים לפנסיה וקרן הישתלמות, פדיון חופשה, החזר הוצאות רכב, ופצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב בדבר תנאי העסקה.

התובע זכאי להחזר הוצאות רכב, בגין קבלות שהוא העביר, ששולמו על ידו במשך שבועיים בהם רכב החברה בו נהג הושבת.

...

לאור כל האמור לעיל, התובע אינו זכאי להפרשים לקופת קרן ההשתלמות ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

בנסיבות אלה, התביעה להחזר הוצאות נסיעה נדחית.

סוף דבר - התביעה נדחית בעיקרה, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: הפרשי שכר עבודה בסך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.3.19) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הנתבעים שילמו לתובע סכום שאינו רחוק מתשלום "תקן רכב" המקובל אצל עובדי המדינה (ר' "תאור וניתוח החזר הוצאות רכב בשכר עובדי המיגזר הצבורי", שנערך על ידי מרכז החקר והמידע של הכנסת (7.12.21)).

הרושם שקיבלנו מחומר הראיות ומן העדויות היה שהנתבעים אכן היו מעוניינים בהעסקת התובע וניסו לבוא לקראתו ולסייע לו אישית ובתנאי העסקתו ככל שיכלו, כך שאיננו סבורים שתשלום זכויותיו הסוציאליות ביתר נעשה מתוך כוונה לנצל ולפגוע בשכר התובע, אלא להיפך.

...

לפיכך, התביעה להרמת מסך כלפי חנן נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

על אף סכום התביעה הגבוה (כ-840,000 ₪) ותוצאת ההליך, מצאנו לנכון להעמיד את סכום שכר הטרחה שעל התובע לשלם לנתבעים על הצד הנמוך, סכום של 20,000 ₪.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה מהסיבה כי התובע לא זכאי לתשלום בגין החזר הוצאות נסיעה מעבר לתשלומים ששולמו לו על פי תלושי השכר.

זהו תעריף קצובת הנסיעה המאושרת לתובע בהתאם להוראות חוקת העבודה והנתבעת פעלה כדין שעה שהיא שילמה לתובע קצובת נסיעה בסכום זה. זכאות התובע להחזר הוצאות נסיעה ברכב פרטי או במונית משהגעתי למסקנה כי שולמו לתובע דמי נסיעה בגובה הקצובה המאושרת על פי חוקת העבודה, יש לבחון את תביעת התובע כתביעה להחזר הוצאות נסיעה שהוציא התובע בפועל, בימים שבהם לא היתה קיימת תחבורה ציבורית זמינה ממקום מגוריו למשחטה.

...

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה מהסיבה כי התובע לא זכאי לתשלום בגין החזר הוצאות נסיעה מעבר לתשלומים ששולמו לו על פי תלושי השכר.

למעלה מן הנדרש בשים לב למסקנה אליה הגעתי, איני נדרשת לדון בשאלות נוספות שעלו במסגרת ההליך ועל כן אציין רק זאת: אשר לטענת ההתיישנות אותה העלתה הנתבעת כבר בסעיף 7 לכתב ההגנה, הרי שהתביעה הוגשה ביום 11.1.2021.

] גם אילו היתה מתקבלת התביעה, לא היה מקום לקבל את תחשיב התובע כפי שהוא, הן מהסיבה כי התובע הביא במסגרתו את התקופה שהתיישנה, הן משום שהתחשיב מתבסס לכאורה על צו ההרחבה הכללי ולא על הוראות חוקת העבודה, והן מאחר שהתובע לא הראה כי מתקיימים התנאים בהוראות חוקת העבודה לתשלום שיעור קצובת הנסיעה המרבי[footnoteRef:27].

[27: לדוגמה, התובע טוען כי הוא עבד 6 ימים בשבוע אולם מעיון בדו"חות הנוכחות עולה כי התובע לא עבד בימי ו' במשך כל תקופת העסקתו וכי בתקופות שבהן עבד התובע בימי ו' צוין: "יום אופציונלי". ] הוצאות לאור התוצאה אליה הגעתי מצד אחד ומתוך התחשבות בתובע ובכך כי מדובר בתביעה לזכויות סוציאליות מצד שני, ישלם התובע לנתבעת סך של 1,500 ₪.

בהחלטת הממונה נקבע כי התובע היה זכאי להוצאות אחזקת רכב לפי סעיף 4.4.6 לאוגדן תנאי השרות בשלטון המקומי: "בהתאם להוראות הסעיף, הוצאות משתנות משולמות לפי מספר הקילומטרים עליהם מדווח העובד במסגרת המכסה האישית על פי רמת הניידות שאושרה לו. כמו כן, נקבע, כי בעבור נסיעות בתפקיד עד 500 ק"מ ניתן לדיווח ללא פירוט, וכל קלומטר מעבר לכך יש לדיווח פרטני בגין כל נסיעה, עד למכסה מירבית של 833 קלומטר לחודש ברמת הניידות. דיווח פרטני בהתאם להוראות אוגדן תנאי השרות לא היתקיים בעיניינו של מר פרחאת... לאור תפקידו של מר פרחאת והצורך בתפקיד זה לעשות שימוש ברכבו הפרטי, לפנים משורת הדין, אני מאשר כי לצורך חישוב שכרו הנורמאטיבי של מר פרחאת יקבע כי הוא היה זכאי להחזר הוצאות אחזקת רכב על פי רמת ניידות ד', בהתאם לתעריפים הקבועים בסעיף 4.4.6-8 לאוגדן תנאי השרות עבור כל תקופה בה הועסק". אין חולק כי אין בנמצא דיווח פרטני בגין נסיעות התובע מעל 500 ק"מ. על כן, רו"ח עדני קבע כי "מאחר ולא קיים דיווח מפורט עבור הק"מ שמעבר ל-501, לאורך כל תקופת החישוב (2009-2012) חישוב החזר ההוצאות המשתנות שבוצע הנו לפי 500 ק"מ בלבד". בהתאם נקבע בחוות הדעת כי התובע קיבל תשלום ביתר בסך 10,048 ₪.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.