זכאות נכה צה"ל למענק הבראה

האם המערערת זכאית למתן צו שיחייב את המוסד להעניק לה שירותי חונכות? האם המאמץ שנטען כי בוצע לצורך כך על ידי המוסד וקבלני המשנה מטעמו מספיק, כך שניתן לקבוע (תוך היתחשבות בין היתר במצבה הנפשי של המערערת וההתאמות הנדרשות לצורך כך בטיפול בה מטעם המוסד) כי המערערת מכשילה את האפשרות להעניק לה את השרות? האם המערערת זכאית לקבלת השווי הכספי של זכותה לשירותי חונכות, על מנת שתוכל לנצלו לצורך שכירת עובדת זרה שתגור עמה (כפי שהסכים לכאורה המוסד כעולה מהודעתו לבית הדין האיזורי מיום 13.12.2017, וכפי שעשוי לעלות מסעיף 23 ל"נוהל מתן לווי רפואי לנכי צה"ל על ידי עובדים זרים")? האם המערערת זכאית למימון עובדת זרה מעבר לכך (על פי הנוהל האמור או כל נוהל רלוואנטי אחר)? יצוין כי על פני הדברים, מעבר לזכות לשירותי חונכות ולקצבה החודשית שכבר כוללת רכיב של "עזרה לזולת", המערערת טרם הצביעה על מקור נורמאטיבי המזכה אותה במימון עובדת זרה.

הזכאות לימי הבראה קבועה בהוראת אגף שקום נכים מס' 53.16, המבחין במפורש בינה ובין מענק הבראה: "יש להבחין הבחנה ברורה, בין מענק ההבראה שהנו הטבה מנהלית, ע"פ הוראה 53.13, לבין נושא ההבראה מטעמים רפואיים, המהוה חלק מהטיפול הרפואי לאחר אישפוז עקב ניתוח, ו/או עקב מחלה המוכרת בנכות – ע"פ הוראה זו". הבחנה זו מבהירה כי המרת הזכאות בתשלום כספי אינה אפשרית, שכן ימי ההבראה לאחר אישפוז מוגדרים חלק מהטיפול רפואי הניתן לאדם.

...

עמדת הנציבות מקובלת עלינו, ומתיישבת אף מלשון התקנה, מתכליתה ומפורשות אף מדברי הכנסת כפי שהובאו בעמדת הנציבות.

יוער כי טענתה בעלמה של התובעת לפיה היא זכאית לכאורה לכרטיס אל תור גם בשל הוראת תקנה 14(א)(3)(א) ובשים לב כי היא מקבלת קצבת שירותים מיוחדים איננה מקובלת עלינו אף היא.

סוף דבר על יסוד כל האמור התביעה נדחית.

          (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), על נכה שדרגת נכותו פחותה מ- 10% וכן על נכה שזכאי למענק לפי חוק זה יחול חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 (בסעיף זה – חוק ביטוח בריאות ממלכתי), והטיפול הרפואי יינתן לו באמצעות קופות חולים.

          (ג)   "טפול", בסעיף זה - טפול רפואי, ובכלל זה טפול כרורגי, בדיקות רפואיות, אשפוז, טפול בית, הבראה, ואספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה לקיטעים ולמשותקים וכלבי נחיה לעיוורים והשתתפות בהוצאות החזקתם של כל אלה.

סעיף 43 (א3) לחוק דן במתן טפול רפואי לנכה עם נכות רפואית מורכבת "אף אם הטיפול האמור אינו במחלה שחלה בה". בדברי ההסבר לסעיף זה נאמר: " דרגת נכות מיוחדת הנקבעת לפי החוק ולפי תקנות הנכים...היא דרגת הנכות הגבוהה ביותר הנקבעת לנכים שנפגעו תוך כדי ועקב שירותם הצבאי. בשל מורכבות פגיעתם של נכים אלה, ומצבם הרפואי הירוד, הם סובלים למרבה הצער, מבעיות רפואיות נוספות שאינן נובעות בהכרח מנכותם. לפיכך, מוצע לתקן את החוק ולקבוע בסעיף קטן (3א) המוצע, כי נכים בדרגת נכות מיוחדת, יקבלו באמצעות אגף שקום נכים, על חשבון המדינה, טפול בדומה לזה שניתן בשל נכות מוכרת, בכל עניין אף אם הטיפול הנידרש אינו נובע מנכותם האמורה" (הצעות חוק 779 מיום 1.7.13 ).

...

ואולם, מצאתי כאמור, כי מתן אפשרות למשיב בנתוני הליך זה, כפי שפורטו לעיל, לבצע קיזוז מהסך אותו התחייב לשלם למערער בגין הליווי, יהיה לא צודק, ולפיכך אין לאפשר אותו.

סוף דבר הערעור מתקבל.

כן ישלם המשיב למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 6,000 ₪ + מע"מ. זכות ערעור כחוק ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ב, 17 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

המבקשת שכרה את שירותי המשיב לטפול בהכרה בזכויותיה כאלמנת בעלה, שהיה נכה צה"ל. לכתב התביעה בסדר דין מקוצר צורפו יפוי כח והסכם שכ"ט מיום 30/5/12 (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה).

אין חולק כי המבקשת שילמה את המקדמה בסך 7,000 ₪, כי המשיב פנה בתביעה כפי שנתבקש וכי המבקשת הוכרה כאלמנה על פי החוק (מכתב קצין התגמולים, נספח ז' לכתב התביעה) וזכתה לתגמולים לכל ימי חייה, לרבות קצובת הבראה, רכב רפואי, עזרה בבית, ומענק לשני ילדיה, בהגיעם לגיל 30 וכן קיבלה תשלום רטרואקטיבי של 12 גימלאות בסך 8,000 ₪ לכל חודש.

...

בהסכם נקבע כי המבקשת תשלם למשיב מקדמה בסך 7,000 ₪, ששולמה, ולאחר שתוכר כאלמנה לפי חוק משפחות חיילים, תשלם למשיב סכום השווה לשנים עשר תגמולים חודשיים, שתקבל, ומסכום זה תופחת המקדמה בסך 7,000 ₪.

אני דוחה את טענות המשיב בסיכומים לעניין יתרת הסכום שבמחלוקת, לאור תשובת המבקשת בעניין גימלתה נכון ליום הדיון, שכן מדובר בתביעה לסכום קצוב, והכתוב בה הוא המחייב, כל עוד לא תוקן.

המבקשת הציגה הגנה אפשרית, הפוגמת בהסכמתה לתוכן ההסכם, ואני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן ביחס ליתרת סכום התביעה בטענות המבקשת.

מענק הבראה לנכי צה"ל מוסדר בשתי הוראות: הוראה 53.13 שכותרתה "מענק הבראה לנכים" (להלן: "הוראה 53.13") והוראה 53.16 שכותרתה "הפניה להבראה מטעמים רפואיים" (להלן "הוראה 53.16").

בהתאם לקבוע בהוראה, נכה זכאי למענק הבראה שנתי , על פי דרגת נכותו בהתאם למפורט בנספח א' להוראה (סעיף 6 להוראה).

...

העותר אישר בדיון כי מאז 2007 הוא מקבל אישור למלווה הממומן על ידי משהב"ט והוא נדרש לשלם רק עבור עצמו "אני מקבל 11 יום בשנה. יש לי 66% נכות .....אני לא יודע לפי איזה סעיף. תמיד קיבלתי 11 יום בשנה, אני תמיד מזמין דרך אשת טורס, תמיד צריך לצאת שני אנשים, תמיד שילמתי בשביל אדם אחד, לא יודע בשביל מי אבל מתוך שניים שילמתי אחד" (עמ' 1 ש' 11 – 14).

עוד הובהר בתשובה שנשלחה לעותר כי המלווה ימומן על ידי משרד הביטחון ואילו העותר ישלם עבור ההבראה ממענק ההבראה לו הוא זכאי (ראה נספח 2 לתגובה).

לאור האמור העתירה נדחית.

ההסדרים הללו מעוגנים ביתר פירוט גם במסגרת הוראות פנימיות של אגף השקום (ראה : עו"ד רינת גולד-גזית, זכויות נכי צה"ל, הוצאת בורסי, 2019, עמ' 477-478 ; עמ' 498-499).

מענק רכישת והחלפת רכב : בהתאם להוראת סעיף 15ג' לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה זכאית אלמנת חלל צה"ל לקבלת מענק רכישת רכב ראשון ולהחלפתו אחת לארבע שנים (47,392 ₪ - מענק רכישה ; מענק החלפה – 38,959 ₪).

בהתאם להערכתו של מומחה ביהמ"ש הסכום החודשי שלו זכאית המערערת בגין הטבת רכב הנו 48,591 ₪ ל – 103 חודשים (מחודש מאי 2010 ועד לחודש אוקטובר 2018), דהיינו, 472 ₪ לחודש, אולם לאור קביעתנו מעלה יש לשפותה החל מיום 3.6.2013 ועד לחודש אוקטובר 2018 בגין 100 חודשים בסכום כולל של 47,200 ₪ (כמחצית מהסכום שאותו קבע המומחה בחוות דעתו) בקיזוז מענק דמי ניידות ששולמו למערערת בשנת 2019 בגין דמי ניידות לאלמנות שאינן זכאיות להטבת רכב (עבור התאריכים 21.5.2013 ועד 30.6.2015) בסך 9750 ₪, דהיינו, 37,450 ₪ בסה"כ. מענק הבראה: מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש (עמוד 7 סעיף 2 לחווה"ד) וכן גם מהמענה לשאלת ההבהרה (סעיפים 11 ו – 12 לתשובות לשאלות ההבהרה) ומחקירתו בביהמ"ש (ראה : עמוד 6 שורות 10-15 לפרוטוקול) עולה כי המערערת זכאית בנוסף גם למענק הבראה החל ממועד פטירת המנוח בחודש מאי 2010 ועד לחודש אפריל 2013 בסכום כולל של 10,224 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה החל מיום 1.11.2018 דא עקא שלאור קביעתנו מעלה המערערת זכאית לפצוי אך ורק מיום הגשת התביעה ואילך ולפיכך אין לקבל את עמדת המומחה בעיניין זה. מענק התאלמנות : המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו,במענה לשאלות ההבהרה ובעדותו בביהמ"ש כי בחודש נובמבר 2018 שולם למערערת מענק התאלמנות עבור התאריכים יוני 2013 ועד מאי 2020 בסך של 5220 ₪, אשר משולם לזכאים לכך אחת לשבע שנים, ולכן בהתאם להוראת סעיף 14א(א) לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה יש לשפותה באופן יחסי גם בעבור התקופה שבין חודש מאי 2010 ועד לחודש מאי 2013 בסכום של 2237 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה החל מיום 1.11.2018 (ראה : עמוד 7 סעיף ג' לחווה"; עמוד 5 סעיף ד' למענה לתשובות ההבהרה ; עמוד 5 שורה 29 – עמוד 6 שורה 12 לפרוטוקול).

...

סוגיות אלה תצטרכנה להתברר בהליך מתאים (כפי שכבר קבענו בפיסקה כ"ו של פסק דיננו מיום 13.8.18), דהיינו, בפני ועדת הערעורים בשים לב להוראת סעיף 25(א) של החוק: "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי כל החלטה שהיא של קצין התגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת-ערעור תוך שלושים יום מיום שבו הגיעה אליו הודעה על החלטת קצין התגמולים...". על יסוד כל האמור לעיל, אין בידינו אלא להורות על מחיקת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

מן המקובץ לעיל עולה כי יש לסטות מעמדת המומחה בחוות דעתו משום שמתשובותיו לשאלות ההבהרה וכן גם מתשובותיו בחקירתו בבית המשפט עולה שסך החוב כלפי המערערת הינו 135 ₪ בלבד בהתאם לתחשיב הבא : · גובה התגמול לחודש נובמבר 2018 (12,536 ₪) בקיזוז תוספת "אחוזית" (257 ₪), תוספת "שקלית" (158.1 ₪) ותוספת גיל (907 ₪) – 11,213 ₪ לחודש.

כפי שצוין מעלה, המערערת אינה זכאית לתגמולים בגין התקופה אשר קדמו למועד פטירתו של המנוח, אלא רק החל ממועד הגשת תביעתה ולכן משאין מחלוקת על כך שהסכום שולם לה בשנת 2018 הרי שאין מקום לשפותה בגין רכיב זה. סוף דבר : הערעור מתקבל באופן חלקי.