המסגרת הנורמאטיבית
סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע את זכאותו של הנכה לקיצבה בגין שירותים מיוחדים, המוגדרים כ"שירותים לטפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".
...
ממצאי הועדה וקביעותיה
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערערת התייצבה בפניה, ומפיה נרשמו התלונות הבאות -
"מ/א כריתת בית הבליעה לפני כ – 10 שנים, בשנה וחצי האחרונות יש החמרה בתפקוד בבית. סובלת משיעול והפרשות מהטרכאוסטומיה. חלשה יותר, כאבים בצוואר ובכתפיים. מתקשה בכפתור, בהלבשת החזיה ובנעילת נעליים. אני לא יכולה לחפוף את הראש בגלל שאני חלשה, אני לא מחממת נעזרת בשכן מתקשה בפתיחת ובסגירת המיקרוגל. שולטת על הסוגרים. לפעמים רוחצת כלים בבית צופה בטלוויזיה ומשתמשת בשלט. לוקחת תרופות להרגעה, השכן עושה לי את הקניות יודעת להגיד מה צריכה, לא מבשלת יכולה להכין כריך. לא עושה סקשן, יש לי הרבה ליחה אותה יורקת בכמויות גדולות. אני לא יכולה לחתוך ולקלוף במטבח".
בסעיף 5 לפרוטוקול דיוניה, ציינה הוועדה כי המערערת "במצב כללי ותזונתי טוב, בצוואר תחתון קדמי טרכאוסטומיה, האיזור מסביב נקי, אין ריח, מספר צלקות מכערות בצוואר אין למשש בלוטות מוגדלות או גושים אחרים. כבד לא מוגדל".
הוועדה ביצעה למערערת הערכת תלות בביצוע פעולות היום יום (ADL) וציינה את הממצאים הבאים –
לעניין הניידות, הוועדה קבעה כי המערערת עצמאית, שכן "נכנסה לחדר התיישבה וקמה מהכיסא. עלתה וירדה ממיטת הבדיקה".
לעניין ההלבשה, בהקשר זה הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט, שכן "מתלבשת בכוחות עצמה באיטיות עקב כאבים והגבלה בכתפיים. זקוקה לעזרה בגריבה. עקב הגברה של ההפרשה מהקנולה בזמן כיפוף. בזמן הועדה פשטה חולצה, גופיה ומכנסיים ולבשה חזרה".
לעניין הרחצה, גם בהקשר זה הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט, שכן ציינה כי המערערת "זקוקה לנוכחות ועזרה בחפיפת ראש, את יתר איברי הגוף כולל פנים וידיים רוחצת בעצמה".
לעניין האכילה, הוועדה קבעה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט, שכן "שותה ואוכלת בעצמה זקוקה לסיוע בחימום".
לעניין ההיגיינה האישית, בתחום זה בחרה הוועדה לקבוע כי המערערת זקוקה לסיוע מועט, באשר "שולטת על שני הסוגרים. עצמאית בשימוש בשירותים, הניידות הלבשה היגיינה אישית – מתקשה לפעמים נשארת לא נקיה".
לעניין הצורך בהשגחה, הוועדה קבעה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה, שכן "לא מסכנת את עצמה או את סביבתה".
בהתאם לכך, הוועדה העניק למערערת 16 נקודות בתחום ה – ADL.
ואמנם, מממצאי הוועדה בבדיקה התפקודית הכללית, ואפילו מתוך עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו מטעם המערערת, לא עולה מסקנה לפיה המערערת תלויה בכל פעולות היומיום ו/או תלויה לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה, שכן אין חולק כי היא מתניידת בביתה בעצמה, אינה זקוקה להאכלה שכן שותה ואוכלת בעצמה הגם שזקוקה לסיוע בחימום האוכל, ובקשר לשאר הפעולות – הלבשה, רחצה הגיינה והטיפול התרופתי המערערת אינה תלויה לחלוטין בעזרת הזולת.
סבורני, אם כן, כי החלטת הוועדה בדבר רמת תפקודה של המערערת בביצוע פעולות היום-יום נומקה והוסברה כדבעי, וקביעות אלה הנן בתחום המומחיות והמקצועיות של הוועדה, וביה"ד נעדר הכלים והסמכות להתערב בהן.
לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שאני מורה על השבת עניינה של המערערת לוועדה לעררים על מנת שתוכל להופיע לפניה כשהיא מיוצגת ותוכל גם בטרם הדיון לקבל הזדמנות לפרט בכתב את הרקע לטענתה לפיה היא זקוקה להשגחה מתמדת.
