זכאות נוסע לפיצוי בטיול מאורגן על תקלות ושיבושים

עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שבושם, שעשויים להתרחש בטיול מאורגן, ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שבושם המהוים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עיקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות, לפיו "לא תוגש תובענה בשלב מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32].

מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שבושם ותקלות, וכן - את העובדה, שלבד משירות נתון שהשתבש, סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות.

יפים גם לענייננו, הדברים שנכתבו בפסק הדין שניתן בענין ת"ק (תל אביב) 4308/04 ליבמן נ' מנו ספנות (פורסם בנבו בתאריך 22.7.2004): "לאחרונה הולכת ומתפתחת תופעה מוזרה ומשונה של הצפת בתי המשפט, ובמיוחד בתי המשפט של תביעות קטנות, בתביעות קנטרניות וטורדניות של נופשים אשר מחפשים בכל מאודם כל תקלה או סיבה, אף מתחת לאדמה, בכדי בחזרתם לארץ לתבוע את חברת התיירות, סוכן הנסיעות, חברת הספנות, חברת התעופה, מי לא , בגין אי נוחות אמיתית או מדומה, קשה או קלת ערך בעת חופשתם. במקום לשתף פעולה עם גורמי התיירות ולהודות על הניסיונות של גורמים אלו להתגבר על התקלות הנ"ל ולהמשיך להנות מהחופשה ולשים התקלות בצד ולהדחיקם מהזכרון, בוחר הנופש להתרגז ולרטון ובכך להגדיל את רכיב "עוגמת הנפש" בתביעתם ולתכנן את הרגע בו כף רגלם תידרוך על מפתן בית המשפט בכדי "הצדק ייצא לאור" ויוכלו גם הם לגרום "לעוגמת נפש" לגורמי התיירות המסורים".

יפים דבריה של כבוד השופטת דודקביץ אסתר, ב-תא (ת"א) 10431/05 אסתר בוסתן נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו: 13.07.06), המזכירה שטיולים אינם חפים מתקלות; וכי במדינות משפטית נכונה בנסיבות של תיקים אלו - לא כל תקלה מקנה זכות לפצוי נזיקי; כדבריה: "...הסכום שנתבע נראה לי כחורג מהסביר, באשר, כאמור, על כל נוסע סביר לצפות תקלות כאלה או אחרות ואין הוא יכול להיתעלם מאפשרויות שכאלה. זאת ועוד. ביהמ"ש כבר התריע, כי לאחרונה תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים וכי יש למדוד את הפצוי בגין עגמת נפש במשורה (ראה: ת.א. (ת"א) 103072/98, רם און נ' סנאורה בע"מ, תק- של 2004(1), 5574)...". סוף דבר התביעות, שתיהן - נדחות.

...

עם זאת, שוכנעתי כי נתור, באמצעות המדריך מטעמה, עשו כמיטב יכולתם כדי לספק למשתתפים בטיול את מה שהוזמן, וכי הכשלים המעטים שמצאתי שהיו היו קטנים, ולא היה בהם משום שינוי מהותי למה שהוזמן.

לאור כל האמור לעיל, אני מוצא כי דין התביעה הנדונה להידחות.

יפים דבריה של כבוד השופטת דודקביץ אסתר, ב-תא (ת"א) 10431/05 אסתר בוסתן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו: 13.07.06), המזכירה שטיולים אינם חפים מתקלות; וכי במדינות משפטית נכונה בנסיבות של תיקים אלו - לא כל תקלה מקנה זכות לפיצוי נזיקי; כדבריה: "...הסכום שנתבע נראה לי כחורג מהסביר, באשר, כאמור, על כל נוסע סביר לצפות תקלות כאלה או אחרות ואין הוא יכול להתעלם מאפשרויות שכאלה. זאת ועוד. ביהמ"ש כבר התריע, כי לאחרונה תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים וכי יש למדוד את הפיצוי בגין עגמת נפש במשורה (ראה: ת.א. (ת"א) 103072/98, רם און נ' סנאורה בע"מ, תק- של 2004(1), 5574)...". סוף דבר התביעות, שתיהן - נדחות.

עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שבושם, שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שבושם המהוים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עיקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32].

מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שבושם ותקלות, וכן - את העובדה, שלבד משירות נתון שהשתבש, סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות.

על פי הדין, זכאי הנוסע לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת - בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

...

הנתבעת טענה שפעלה כמיטב יכולתה לפתרון הבעיה, והיא הייתה זו שבסופו של דבר גרמה למסירת הכבודה לתובעים.

אני מקבלת את טענות התובעים, כי הנתבעת "משכה זמן" וכי מדובר בהבטחות שווא מצד הנתבעת, כאשר המדריך מטעמה הונחה לומר לקבוצה מדי יום, כי המזוודות תגענה בקרוב, מה שבפועל לא קרה, והתובעים נאלצו להתבדות יום אחר יום, עד הגעת הכבודה לידיהם ביום 15.05.17.

אין בידי לקבל טענה זו ואני דוחה אותה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, מצאתי, כי הנתבעת גרמה במחדליה לעוגמת נפש אצל התובעים, ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש בסכום כולל של 6,000 ₪, בנוסף לפיצוי שקבלו מצד ג'.

עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שבושם, שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שבושם המהוים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עיקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32].

מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שבושם ותקלות, וכן - את העובדה, שלבד משירות נתון שהשתבש, סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות.

על פי הדין, זכאי הנוסע לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת - בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

...

הנתבעת טענה שפעלה כמיטב יכולתה לפתרון הבעיה, והיא הייתה זו שבסופו של דבר גרמה למסירת הכבודה לתובעים.

לעניין עלות הטיול- אין בידי לקבל את הטענה להשבה מלאה של עלויות הטיול של התובעים.

על כן, אני דוחה ראש נזק זה. לעניין עלויות והוצאות שנגרמו לתובעים- אין בידי לקבל טענה זו ואני דוחה גם אותה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, מצאתי, כי הנתבעת גרמה במחדליה לעוגמת נפש אצל התובעים, ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש בסכום כולל של 4,800 ₪.

להלן הנימוקים אשר הביאוני למסקנה זו. המתוה הנורמאטיבי בבואו של בית המשפט לבחון מתן פיצוי בתביעה שעניינה טיול מאורגן בחו"ל יש לשקול, מחד, הצפי, כי בארץ זרה, עשויים להתרחש שבושם, כי ארגון הטיול משמעו "תזמור" מספר גורמים רב ומנגד – כי היוצא לטיול נקשר בחוזה להספקת "עסקת הנאה", כך שפיצויו, במקרים המתאימים, בגין רכיב הנזק הבלתי ממוני עשוי להיות משמעותי.

השרות כולל טיסות, הסדרת אשרות, שירותי לינה, מזון, הסעות, הסדרת כניסה לאתרים, תשלום לספקי שירות שונים, תיאומים רבים, התאמת מסלול הטיול לתנאי מזג אויר וכיו"ב. עקרון שני: נוסע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים.

מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שבושם ותקלות, וכן - את העובדה, שלבד משירות נתון שהשתבש, סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות.

...

להלן הנימוקים אשר הביאוני למסקנה זו. המתווה הנורמטיבי בבואו של בית המשפט לבחון מתן פיצוי בתביעה שעניינה טיול מאורגן בחו"ל יש לשקול, מחד, הצפי, כי בארץ זרה, עשויים להתרחש שיבושים, כי ארגון הטיול משמעו "תזמור" מספר גורמים רב ומנגד – כי היוצא לטיול נקשר בחוזה להספקת "עסקת הנאה", כך שפיצויו, במקרים המתאימים, בגין רכיב הנזק הבלתי ממוני עשוי להיות משמעותי.

אני קובעת, כי המדריך עשה את המצופה ממנו בנסיבות העניין; כי בסופו של יום, באירוע מסוג "כוח עליון" שאינו בשליטת הנתבעת או המדריך, וכי ההתמודדות עימו נעשתה בדרכים מקובלות, תוך יצירת קשר עם הספק המקומי ועם נציגי הנתבעת בארץ, והובילה לקידום פתרונות.

התייחסות יתר טענות התובעים אני קובעת, כי תכנית הטיול (נספח ב' לכתב ההגנה) תאמה לסיורים ולאירועים בפועל (אף כי בסדר ההפוך).

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

מעבר לשאלות הדורשת הכרעה החוזרות בתביעות מסוג זה, כמו: מה מהשיבושים והתקלות שארעו בטיול הוא תוצר של אי-עמידת הנתבעת בהתחייבות שנתנה לתובעים לגבי הטיול; מה מהשיבושים והתקלות שארעו בטיול, עשויים להתרחש בכל טיול מאורגן, ומה נעשה בפועל כדי להתגבר עליהם – נידרשת בעניינינו תשובה לשאלה: מהם העקרונות המנחים לקביעת זכאות של נוסע לפצוי בגין תקלות ושיבושים בטיול מאורגן, במיוחד כאשר חלק מהגורמים הלכאוריים לאותם שבושם ותקלות הוא אירועים, שהם בבחינת "כוח עליון". תמונת המחלוקת התובעים נסעו באמצעות הנתבעת לטיול מאורגן בן 10 ימים ו-9 לילות [בימים 30.6.15 עד 9.7.15], שאורגן ושווק על ידי הנתבעת - באנגליה, סקוטלנד ו-ויילס; מדובר בטיול שהשתתפו בסך הכל 14 איש (15 – כולל המדריך), ושעלותו לזוג היתה מעל ל-17,000 ₪, כ- 2,100 $ לאדם (להלן: "הטיול").

מטעם הנתבעת העיד ונחקר מדריך הטיול, שהשיב לטענות השונות בענין הכשלים, השיבושים וליקויים שטוענים התובעים בענין הטיול, וכן מנהל החברה, שגם ייצג אותה בבית המשפט, שהבהיר והרחיב לגבי האירגון של הטיול והמאמצים שנעשו על מנת להתגבר על תקלות שעל פי הנסיבות, היו בחלקן, לשיטתו, תוצר של "כוח עליון". לאחר בחינה של כתבי הטענות, העדויות והראיות, כמפורט להלן - הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להיתקבל, בחלקה בלבד.

...

מטעם הנתבעת העיד ונחקר מדריך הטיול, שהשיב לטענות השונות בענין הכשלים, השיבושים וליקויים שטוענים התובעים בענין הטיול, וכן מנהל החברה, שגם ייצג אותה בבית המשפט, שהבהיר והרחיב לגבי הארגון של הטיול והמאמצים שנעשו על מנת להתגבר על תקלות שעל פי הנסיבות, היו בחלקן, לשיטתו, תוצר של "כוח עליון". לאחר בחינה של כתבי הטענות, העדויות והראיות, כמפורט להלן - הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה בלבד.

המדריך תיאר את החוויה האישית: "...הייתי בבית החולים מחצות עד הבוקר. אמבולנס הביא אותי לשם", והוסיף שהתקשר לקבוצה טלפונית והודיע כי כנראה לא יוכל להמשיך בטיול; ולאחר יום מנוחה, בסופו של דבר - המשיך איתם [ש' 12-23 בעמ' 7 לפרו'; ר' גם עדות עדת התובעים ב-ש' 11-16 בעמ' 4 לפרו' ].

בכל הקשור לממצא (ד) - בענין טענות התובעים לגבי אי-עמידת הנתבעת בהתחייבותה ל"חצי פנסיון" משך שלושה ימים מימי הטיול – במתן ארוחת צהריים, במקום - ערב, כאמור – לא הוכח לי כי יש בכך הפרת ההתחייבות ל"חצי פנסיון", ואני דוחה את הטענה ואת זכאות התובעים לפיצוי בגינה.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם בתוך 30 יום - לכל תובע, מ-12 התובעים (בחמשת התיקים הנדונים) - סך של 600 ₪, בצירוף – החזר הוצאות משפט בסך 100 ₪.