זכאות מהנדס עירייה להחזרים בגין ניכויים במישכורת

ע"ע 137/08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ (ניתן ביום 22.8.10) (להלן: "הילכת אילינדז") אשר קבע את ההלכה בעיניין "ביצוע בקירוב", פירט את הרציונלים מאחוריה ובין השאר קבע ש"אין לאפשר למעסיק "לזכות" ממצב הדברים בו לא התאפשרה הקמתה של הקרן, ולא על העובד הזר לשאת בתוצאות אי הקמתה" (שם, סעיף 61).

נסיבות סיום העסקתה של התובעת וזכות קזוז בגין אי-מתן הודעה מוקדמת לטענת הנתבעת, התובעת נטשה את עבודתה מבלי למסור הודעה מוקדמת, ככל הנראה בשל כך שיעבדה במקומות נוספים במקביל (סעיף 4.

מכל מקום, לא נפגעה זכותה של הנתבעת להליך הוגן, שכן ממילא נותרה לה המילה האחרונה בשאלה עובדתית זו, במסגרת תצהיריה (והשוו: בר"ע 2874/08 עריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ (ניתן ביום 15.5.08) וכן בש"א (ירושלים) 12835/08 ידיעות תיקשורת בע"מ נ' סנ"צ ששון ששון (החלטה מיום 15.1.09) בסעיף 5).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ברובה ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן, בתוך 30 יום: בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים – סך של 14,100 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין דמי הבראה – הואיל וניכר מתלושי השכר ודוחות הנוכחות, כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה כל חודש, והנתבעת שיקפה שיעור משרה בתחשיב שלה (201 ₪) כפי שלא נעשה בתחשיב של התובעת (300 ₪), מצאתי לקבל את תחשיב הנתבעת ולהורות שתשלום זה יבוצע בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין החזר נכויים עבור מגורים – סך של 15,016.48 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; אשר לפצויי הלנה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להפחית את פצויי ההלנה ולהסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כמובא לעיל.

...

הנה כי כן, הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע בעניין נסיבות סיום העסקתה של התובעת ועל כן טענת הקיזוז נדחית במישור העובדתי.

יוטעם, כי ממילא במישור המשפטי, דין טענת הקיזוז להידחות, משעה שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה בתגובה לתביעה שהוגשה (וראו ע"ע 41354-02-16 חנה מלכה נ' טרייל סוכנויות בע"מ (ניתן ביום 9.1.2019), ע"א 155/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (ניתן ביום 25.6.09) וכן בר"ע (ארצי) 34058-04-20 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ נ' Embet Demek) (ניתן ביום 13.7.2020) שם נדונו ונדחו טענות דומות לטענות הנתבעת בסיכומיה בעמ' 76 לפרוטוקול מיום 3.6.21).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ברובה ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן, בתוך 30 יום: בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים – סך של 14,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין דמי הבראה – הואיל וניכר מתלושי השכר ודוחות הנוכחות, כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה כל חודש, והנתבעת שיקפה שיעור משרה בתחשיב שלה (201 ₪) כפי שלא נעשה בתחשיב של התובעת (300 ₪), מצאתי לקבל את תחשיב הנתבעת ולהורות שתשלום זה יבוצע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין החזר ניכויים עבור מגורים – סך של 15,016.48 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; אשר לפיצויי הלנה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להפחית את פיצויי ההלנה ולהסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כמובא לעיל.

דהיינו - הפצוי נועד למזער את ניזקי הקונה במציאת פיתרון דיור חילופי זמני על כל העלויות המיוחדות לכך - דמי שכירות גבוהים בשכירות קצרת טווח, הצורך באיחסון רהיטים לא מתאימים, הוצאות העברת דירה כפולות, נשיאה בהחזרי משכנתא במקביל לדמי שכירות וכיוצ"ב (ראה ת"א (שלום-ת"א) 32540-07-16, לעיל).

הפיצויים המגיעים, איפוא, לתובעים בגין האיחור במסירת הדירות (בהנחה שלא קיים לנתבע פטור מהפצוי מכח סעיף 5א(ג)), לאחר קזוז הפצוי הזמני שניתן להם בהתאם להחלטה מיום 8.3.2015, (באמצעות קזוזם לטובתם מהחשבונות הסופיים), הם כדלקמן: אדרעי זכאים לפצוי בגין 7.5 חודשים, בקיזוז סך של 4,088 ₪, ובסה"כ - 40,912 ₪.

עוד נקבע, כי מקום בו מדובר בקבלן מנוסה, אשר ידע בעת כריתת החוזה כי מסירת הדירות תלויה בהשלמת ביצוע שיפורים תחבורתיים מצד העיריה, אך לא ציין זאת בפני רוכשי הדירות, בחר לקחת סיכון ביחס למועד מסירת הדירות ואינו זכאי לפטור לפי סעיף 5א(ג) (ע"א (ת"א) 45849-05-18 רמי שבירו הנדסה נגד ניר פנחס צולה (4.7.2018)).

...

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים (יחד) את אגרות התביעה, הוצאותיהם בגין חוות דעת המומחית מטעמם (בשיערוך) ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ב. ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבע ישלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 20587-08-18 חן - ביתר השקעות בע"מ ואח' נ' אלי יוחנן מהנדסים בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עודד שחם תובעת ונתבעת שכנגד חן - ביתר השקעות בע"מ על ידי מ' בייץ, עו"ד, וד' שמואלביץ, עו"ד נתבעת ותובעת שכנגד אלי יוחנן מהנדסים בע"מ על ידי ר' מונק, עו"ד, ומ' פוקס, עו"ד פסק דין

מבוקש גם, כי אגרה ששילמה חן ביתר בהליך העקרי לא תושב אליה, אלא תועבר לידי אלי יוחנן, ותקוזז מחובה הנוכחי של חן ביתר על פי הסכם הגישור.

מתגובתה של חן ביתר לבקשה עולה, כי אינה כופרת בטענה בדבר הפרות יסודיות של הסכם הגישור, הגם שהיא חולקת על טענת אלי יוחנן כי היא זכאית לפצוי המוסכם הנזכר לעיל בגין כל הפרה והפרה.

עם זאת, משעה שהוסכם על ידי הצדדים להסכם הגישור, כי יינתן לו תוקף של פסק דין (סעיף 14 לתביעה), קיימת תשתית לחוב פסוק מכוחו של ההליך, אשר תקנה 381, על פי לשונה ותכליתה, נועדה להבטיח את גבייתו (ראו בהקשר זה רע"א 9779/06 ‏חלאילה נ' עריית אלשאגור (14.1.2009)).

אזכיר, כי הסכם הגישור דיבר על החזר אגרה, היינו, על העברת האגרה למי ששילם אותה מעקרו של דבר.

...

הבקשות הנוספות של אלי יוחנן לעניין זה נדחות.

אני מורה על השבת האגרה לאלי יוחנן, בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.

בהשלמה לאמור, אני נעתר לבקשה חלופית שהעלתה אלי יוחנן בשולי תגובתה הנ"ל מיום 6.1.20, ומורה על עיכוב ביצוע של ביטול העיקולים הנזכרים לעיל, כך שזה ייכנס לתוקף ביום 23.1.20, אלא אם תוגש עד לאותו מועד על ידי אלי יוחנן בקשה להטלת עיקול, על יסוד תקנה 363(ב) לתקנות.

בכתב ההגנה העלו הנתבעות טענת קזוז, שלפיה אם ייקבע שבין הצדדים שררו יחסי עבודה, והתובע זכאי לזכויות או לתשלומים כעובד שכיר, אזי יש לבצע קזוז בהתאם למנגנון המוסכם בין הצדדים הקבוע בסעיף 16 להסכם ההיתקשרות.

ביום 3.4.22 הגישו הנתבעות בקשה לגילוי ולעיון במסמכים הספציפיים הבאים: - העתק מכל חשבוניות המס/ קבלות שהנפיק התובע לעירייה ו/או לחברה במהלך תקופת ההיתקשרות; - דו"חות למס הכנסה שהגיש התובע לאורך כל תקופת ההיתקשרות; - כרטסת הנהלת חשבונות של התובע לתקופת ההיתקשרות; - אישור מהמוסד לביטוח לאומי לגבי תשלומים לתקופת ההיתקשרות; - אישור ממס הכנסה לגבי תקבולים ו/או החזרים שקבל התובע בתקופת ההיתקשרות; - אישור רואה חשבון המצהיר על תקופות הפעילות של החברה שבבעלות התובע (להלן: דרור מהנדסים בע"מ) בצרוף מסמכים המעידים על הפסקת פעילות החברה שבבעלותו, אם הופסקה.

בנוגע לתשלום בגין אחזקת רכב למנכ"ל הערייה נטען, כי מדובר ברכיב המצוי במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק או נקבע בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל והזכאות להחזר הוצאות בגין אחזקת רכב לא נגזר מזכאות מנכ"ל הערייה או מנכ"ל החברה הכלכלית לרכיב זה. אשר לבקשות התובע בנוגע למנכ"ל החברה הכלכלית הקודם מר דורון פרץ, ומנהלת פרויקטים אחרת בשם שרון - נטען ששניהם העניקו שירותים על פי הסכם היתקשרות ולא הועסקו כעובדי הערייה או החברה הכלכלית, ולכן אין רלוואנטיות לכל מיסמך הקשור אליהם.

...

טענה להתעשרות שלא כדין אינה מעניינו של הליך זה, ולכן הבקשה נדחית.

סוף דבר: בקשת התובע נדחית בכפוף לסעיף 28 לעיל בנוגע למסמכים המלמדים על שכר מנכ"ל. בקשת הנתבעות מתקבלת.

התובע ישלם לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח ובתוך 30 ימים מהיום.

בתצהיר מר ברזלי (בפסקות 154) עתרה התובעת לתשלום בסך של 68,064 ₪ כולל מע"מ בגין חיבור תשתיות המים לכל יחידת דיור, והפנתה לדוא"ל מיום 26.11.14 ממר ברזלי למר אבי עזר, מנכ"ל הערייה, שבו הוא מעביר למר ברזלי את מכתב רביד תיכנון והנדסה בע"מ, שהיא מתכנן האינסטלציה של התובעת, אל מר ברזלי מיום 26.11.14 (נספח 80 לתצהיר מר ברזלי).

לפיכך אני דוחה את התביעה גם ברכיב זה. סכומים נוספים אשר לרכיב תביעה נוסף, בגין החזר יחסי שאליו זכאית התובעת מאחר שבסופו של דבר לאחר חתימת הסכם הפיתוח משרד השיכון אישר תקציב סיבסוד צנוע יותר (5,520,000 ₪ במקום 6,200,000 ₪) – כאשר רכיב זה מסתכם בסך של 85,007 ₪, הרי שסוכם בפגישה מיום 5.1.16 כי סכום זה יקוזז מהסכום שהתובעת תשלם לעירייה בגין שלושת יחידות הדיור המעוכבות (ראו: סיכום הפגישה מיום 5.1.16, נספח 28 לתצהיר מר עזר, פיסקה 6 למכתב.

...

לפיכך אני דוחה את התביעה גם ברכיב זה. סכומים נוספים אשר לרכיב תביעה נוסף, בגין החזר יחסי שאליו זכאית התובעת מאחר שבסופו של דבר לאחר חתימת הסכם הפיתוח משרד השיכון אישר תקציב סבסוד צנוע יותר (5,520,000 ₪ במקום 6,200,000 ₪) – כאשר רכיב זה מסתכם בסך של 85,007 ₪, הרי שסוכם בפגישה מיום 5.1.16 כי סכום זה יקוזז מהסכום שהתובעת תשלם לעירייה בגין שלושת יחידות הדיור המעוכבות (ראו: סיכום הפגישה מיום 5.1.16, נספח 28 לתצהיר מר עזר, פיסקה 6 למכתב.

לא למותר לציין כי גם מר ברזלי לא ידע לומר בעדותו כי חברת נבו שילמה בסופו של דבר בפועל דמי פיתוח נמוכים יותר מהתובעת (ראו חקירתו מיום 4.4.21: 199, ש. 22-20).

התוצאה התביעה נדחית ברובה הגדול, פרט לרכיב של העבודות הנוספות, שעל העירייה לשלם לתובעת בסך של 205,000 ₪ (כולל מע"מ) בהתאם לפסקה 77 לעיל ולרכיב של תשתיות המים שעל העירייה לשלם לתובעת בסך של 54,418 ₪ (בתוספת מע"מ), כאמור בפסקה 122.