זכאות לתשלומים לאחר סיום העסקה במשגיח כשרות

התובע אשר עבד בנתבעת כמשגיח כשרות ומנקר החל מיום 1.8.15 ועד יום 5.9.17 לסירוגין 16 חודשים בסך הכל, הגיש תביעה בגין הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת ותשלום בגין הוצאות נסיעה.

באשר לרכיב הפנסיה, בשים לב שהתובע אינו זכאי לפנסיה בששת החודשים הראשונים, ובהתאם לשינוי באחוזי הפנסיה לאורך השנים 2016 ו 2017 (6% ולאחר מכן6.25% ו6.5%) הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,228 בגין הפרשות לפנסיה חלק מעסיק.

נתון זה גם עולה מעדותה של גב' שוקרון כי התובע לא הגיע לגמר חשבון בחודש 10/17 בעבור שכר חודש 9/17 וכפי שהעידה היא בזו הלשון: "אני התקשרתי אל התובע כמה פעמים בחודש אוקטובר 2017. כמו כל העובדים מי שלא מגיע ולא מקבל את השכר, להגיע או לסגור חשבון לשבת ולסגור דברים..." ובהמשך עדותה: "...כשבית הדין מכוון אותי למועד סיום העסקה, הוא לא הגיע לקבל את שכר חודש ספטמבר ובחודש אוקטובר...". עוד עלה כי התובע זכאי לשכר העבודה אותו תבע בסעיפים 13, 14 לכתב התביעה, וכן לדמי הנסיעות אותם תבע בסעיף 15.

...

גם טענת הנתבעת בגין קיזוז זמני הפסקות דינה להידחות.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 11,006 ₪ תוך 30ימים מיום המצאת פסק הדין.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

כעולה מסעיף 6 לפסק דינו של בית הדין האיזורי, לאחר סיום ההעסקה שוחררו לזכות המערער הסכומים שהופקדו בקרן הפנסיה לרבות רכיב הפיצויים בסך 13,438 ש"ח וכן שולמו לידיו פצויי פיטורים בסך 4,356 דולר (17,603 ש"ח).

אשר לנסיבות פיטוריו של המערער, לאחר בחינת עדויות הצדדים והראיות שהוגשו, קיבל בית הדין האיזורי את עמדת החברה וקבע כי פיטוריו היו על רקע סרובו של המערער לבצע את הוראות החברה ולנסוע למפעל באורגואי, פגמים בסחורה שיובאה ועברה תחת פקוחו ותלונות שהגיעו מצד משגיחי הכשרות ונציג הרבנות הראשית כנגדו.

עוד טוען המערער: ששגויה הקביעה שההפקדות לפנסיה הוגדלו ל6% רק מיום 7/5/06, שכן הוגדלו בענף התעשייה עוד בשנת 1989; שגויה דחיית רכיב תביעתו בגין אי מסירת תלושי שכר באופן שוטף והמצאת תלושי שכר פקטביים; אי פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עת החברה "השליכה" אותו לעת זקנה, לאחר כ 22 שנים בהם השקיע בה את מרצו, מבלי למלא את חובת ההשתדלות למצוא לו חלופות עבודה כפי שנקבע בע"ע (ארצי) 67949-09-16 שמואל וגמן - י.ו. גליל הנדסה בע"מ (17.1.18); ושגויה הקביעה בסעיף 72 שנתנה סעד הצהרתי חלף קביעת סעד סופי; וכי היה לפסוק הוצאות לזכותו, שעה שפסק הדין העניק לו תשלומים בסך של כ240,000 ₪ (כך לפי חישובי המערער בעיניין הפנסיה) ונוכח ההוצאות המרובות שהיו לו מחד ודחיית גרסת החברה לגבי משך ההעסקה מאידך.

...

זו לשון פסק הדין ביחס להתנגדות לנסיעה מחוץ לברזיל: "33. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע סירב לבצע את המוטל עליו, כנדרש והתנה את נסיעתו למפעל באורגוואי במימון שהות במלון... סרוב זה היה בלתי מוצדק ובלתי סביר...

טרם סיום מצאנו לנכון לציין כי בשלבים שונים של ניהול הדיון בערעורים סברנו שהתוצאה עשויה להיות שונה ובהתאם הוצע לצדדים להגיע לפשרה, אך משהצדדים לא הגיעו להסכמה נדרשנו לפסוק לדין וכך עשינו.

סוף דבר – דין ערעור העובד להידחות במלואו, וערעור החברה מתקבל חלקית כך שדין חיובה בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות ובתשלום דמי הבראה – להתבטל.

משמחדליהם הדיוניים ההדדיים של הצדדים תרמו לערפל שאפף את ניתוח הסוגיות המשפטיות – החלטנו שבנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

עוד מוסיף הנתבע וטוען כי התובע הוא שהתפטר ללא הודעה בעקבות מעורבותו בהטרדה מינית ואובדן הסמכתו כמשגיח כשרות וכן שהתובע פוטר על ידי הרבנות כתוצאה מחוסר שביעות רצונה מהתובע וזאת לאחר ששם נערך לו שימוע.

בנסיבות הללו מצאנו לקבוע כי למעשה היה מפגש רצונות בין הצדדים שהביאו את ההעסקה לכדי סיום בהסכמה תוך התחייבות הנתבע לשלם לתובע את זכויותיו הנובעות מכך לרבות פצויי פיטורים מלאים.

עוד נקבע בחוק ובפסיקה (ע"ע (עבודה ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ )נבו 27.03.2006) – סעיף 11( כי פדיון חופשה ישולם לעובד רק לאחר סיום עבודתו וכי לא ניתן לשלם דמי חופשה כחלק מהשכר הכולל או לשלם פדיון חופשה כתחליף לחופשה בפועל.

...

בעניין זה נציין כי הנתבע טען שהתובע קיבל תשלום עבור שעות בהם לא נכח בעבודה, אולם לא מצאנו כי טענה זו הוכחה.

סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד קובע כי אם "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1 ... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק", וכי פיצויים לדוגמא כאמור לא יעלו על 15,000 ₪, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

יובהר כי לא ניתן לפסוק לתובע יותר משתבע ועל כן אין לקחת בחשבון את הסכום שצוין בסיכומיו ביחס לרכיב זה. לאור האמור אנו קובעים כי הנתבע ישלם לתובע סך 1,000 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: · פיצויי פיטורים בסך 9,247 ₪.

בטרם אכריע בעירעור שבפניי מצאתי לנכון להביא את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, כי הרי בית הדין האיזורי לעבודה הטיל את האחריות לתשלום שכר וזכויות המשגיחים על המערערת ובערעור על כך הסתיים הסיכסוך בקביעות הבאות: "לאחר ניתוח הסיטואציה הובהר לצדדים כי לכאורה בית הדין האיזורי דן בעיניין שלא נידרש לו, כאשר בחן את שאלת היות המועצה הדתית בגדר מעביד של משגיחי הכשרות, ושאלת החבות הישירה של המועצה הדתית כלפי משגיחי הכשרות.

לעניין טענות המערערת שפורטו בסעיף 15 לעיל, אומר כי המערערת נקלעה לכלל טעות, כי לו היא סברה כי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, מעניק לה זכות להשבת כספים ששילמה, היה עליה לבקש לתת ביטוי לכך בהסכמות שהתגבשו ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה, וברי כי אין כל בסיס לטענה זו. אכן משבית הדין האיזורי החליט בשורה התחתונה לפסק דינו שהמשיבה אינה מעסיקת משגיחי הכשרות וחייב את המערערת כמי שהעסיקה אותם על פי המבחנים שהתגבשו בפסיקה ובדין, ובעקבות כך דחה את הודעת צד ג' ששלחה המשיבה, היה עליו לדחות את התביעה נגד המשיבה בלבד ולסיים את מלאכתו; כי הרי המערערת לא הייתה נתבעת בהליך שהתנהל בפני בית הדין האיזורי לעבודה, אלא היא צורפה בדרך של הגשת הודעת צד ג' ששלחה המשיבה ומשזו נדחתה, המסלול לחייב את המערערת, בו הלך בית הדין האיזורי לעבודה לא התאפשר על פי הפרוצידורה החלה במשפט המדינה ולא אפשר תוצאה זו. חרף האמור לעיל וכידוע החיוב של המערערת בתשלום שכר משגיחי הכשרות לא בוטל על ידי בית הדין הארצי וגם שם פסק הדין שנתקבל בהסכמה, לא חייב את המשיבה בתשלום שכר המשגיחים או בהשבת הכספים שהמערערת שילמה למשגיחים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, שמעתי את טענות הצדדים, ומבלי להתעלם מטענות המשיבה ביחס להגשת הערעור באיחור ושלא במועד שקבוע בדין, ללא בקשת הארכת מועד והן ביחס לאי הגשת עיקרי הטיעון מטעם המערערת במועד, הגעתי כאמור לעיל למסקנה כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט השלום המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

לאור זאת ומשלא עמדה המערערת בחובה המוטלת עליה, ברי שדין תביעתה להידחות, וצדק בית משפט השלום במסקנתו זו. אין בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה כדי להוות תחליף לחובת ההוכחה המוטלת על המערעת ואין האמור בהם כי לסייע בידי המערערת ולהוות בסיס להוכחת תביעתה.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

] במכתב שטרן לברוז'אק מיום 13.7.10 נכתב כך - "בהמשך לשיחתנו בעיניינו של מר סוויסה ולאחר שבקשתי לפרישתו המוקדמת של מר סוויסה לא עלתה יפה, ביקשתיך לשבצו בתפקיד כלשהוא במערך הכשרות במסגרת המועצה הדתית בעיר. לצערי טרם הוצאת למר סוויסה שיבוץ כלשהוא ואתה ממשיך להיתעלם ממנו. הנני פונה אליך בדרישה לשבצו לאלתר לתפקיד כמפורט להלן". ביום 15.7.10 השיב ברודז'ק לשטרן כך - "בהמשך לשיחתנו בענינו של מר סוויסה לא האמנתי למקרא מכתבך. מר סוויסה נעדר מעבודתו ללא אישור וללא הסכמה תקופה של למעלה מ – 90 יום ובהתאם לכל כלל תקף ביחסי עובד - מעביד אנו רואים במר סוויסה כמתפטר מעבודתו. נסיונכם להציג את הדברים כבעיה שלנו לא יעלה יפה מאחר וגם בעבר הודעתי לך כי היעדרותו היא שלא באישור וכי עליו היה לפנות אישית לממונים להסדרת עניני העבודה והסברים מתאימים על היעדרות שלא ברשות, ומשלא עשה כן אנו רואים אותו כמתפטר מעבודתו". במכתב ברודז'ק מיום 18.7.2010, הממוען לתובע ושעניינו "גמר חשבון-סיום עבודה", נכתב - "בהעדרותך מהעבודה זה מספר חודשים ללא אישור אנו רואים בזאת כהתפטרות מצידך...". כתשובה לכך, במכתב שטרן לברודז'ק מיום 19.7.10 הביע הראשון תמיהה ממכתב גמר חשבון, תוך שציין כך - "למיטב ידיעתי לא נעדר מר סוויסה מן העבודה באופן המצוין ברישא למכתבך ועל כן מסקנתך כי הנך רואה בכך כהתפטרות מצדו מעוותת ומופרכת. אין ולא הייתה כל סיבה לכך שתפעל בדרך שפעלת בעיניינו של מר סוויסה. הנני קורא לבטל לאלתר את המכתב שבסמך ולפעול באחת הדרכים שלמטרתם פניתי אליך: א. הוצאתו המוקדמת לגמלאות בהסכמה. ב. שיבוצו לתפקיד בעבודה במועצה הדתית". לתצהיר התובע צורף מכתב שטרן מיום 18.10.10[footnoteRef:7] הממוען לב"כ המוצעה דאז, עו"ד אייל נון, שכותרתו זימון לבוררות בעיניינו של התובע ובמסגרתו הופנו טענות מטעם התובע בנוגע לזכותו של התובע לצאת לחל"ת לצורך התמודדותו בבחירות המוניציפאליות ובנוגע לאי השבתו לעבודה, כביכול, לאחר שהוא לא נבחר כחבר מועצת העיר.

[7: נספח ד לתצהיר התובע] למען שלמות התמונה נפרט בקצרה את ההליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים בבית הדין: במהלך תקופת העבודה, בשנת 2008, התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת (תע"א 2252-08) לתשלום הפרישי שכר בטענה לפערים בדרגת השכר לפיו שולם שכרו, וכן לתשלום זכויות סוציאליות שונות ולפצוי בגין עוגמת נפש, בין היתר בשל התנכלויות שספג, לטענתו, מהממונה עליו, ברודז'ק. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד שעניינה השבת כספים שקבל התובע מגופים פרטיים בגין ביצוע עבודות השגחה פרטיות שלא באמצעות הנתבעת.

כמו כן נטען כי ככל והתובע ביקש להשיג על אי זכאותו לגמלת פנסיה, היה עליו לעשות כן תוך 6 חודשים מיום סיום העסקתו, באמצעות פניה מתאימה לממונה על תשלום הגימלאות, וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 42 לחוק הגימלאות.

...

לאור כל האמור, אף התביעה ברכיב זה נדחית.

נוכח כל האמור, התביעה, על כלל רכיביה – נדחית.

הגם שהתביעה נדחתה במלואה והיה מקום לפסוק הוצאות לחובת התובע, אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולאור התנהלות הנתבעת אשר לא חפה מטעויות, ובכלל זה התנהלותה מול התובע בחודשים שלפני סיום ההעסקתו, החלטנו שכל צד ישא בהוצאותיו.