זכאות לתשלום תוספת נסיעות בגין טעות במרחק

בהחלטת הממונה נקבע כי התובע היה זכאי להוצאות אחזקת רכב לפי סעיף 4.4.6 לאוגדן תנאי השרות בשלטון המקומי: "בהתאם להוראות הסעיף, הוצאות משתנות משולמות לפי מספר הקילומטרים עליהם מדווח העובד במסגרת המכסה האישית על פי רמת הניידות שאושרה לו. כמו כן, נקבע, כי בעבור נסיעות בתפקיד עד 500 ק"מ ניתן לדיווח ללא פירוט, וכל קלומטר מעבר לכך יש לדיווח פרטני בגין כל נסיעה, עד למכסה מירבית של 833 קלומטר לחודש ברמת הניידות. דיווח פרטני בהתאם להוראות אוגדן תנאי השרות לא היתקיים בעיניינו של מר פרחאת... לאור תפקידו של מר פרחאת והצורך בתפקיד זה לעשות שימוש ברכבו הפרטי, לפנים משורת הדין, אני מאשר כי לצורך חישוב שכרו הנורמאטיבי של מר פרחאת יקבע כי הוא היה זכאי להחזר הוצאות אחזקת רכב על פי רמת ניידות ד', בהתאם לתעריפים הקבועים בסעיף 4.4.6-8 לאוגדן תנאי השרות עבור כל תקופה בה הועסק". אין חולק כי אין בנמצא דיווח פרטני בגין נסיעות התובע מעל 500 ק"מ. על כן, רו"ח עדני קבע כי "מאחר ולא קיים דיווח מפורט עבור הק"מ שמעבר ל-501, לאורך כל תקופת החישוב (2009-2012) חישוב החזר ההוצאות המשתנות שבוצע הנו לפי 500 ק"מ בלבד". בהתאם נקבע בחוות הדעת כי התובע קיבל תשלום ביתר בסך 10,048 ₪.

התובע טוען כי נפלה טעות בהחלטת הממונה שכן דמי הכלכלה אושרו לו על ידי ראש המועצה, וכי רכיב זה עמד מידי שנה לבקורת של הממונה ומשרד הפנים, ומעולם לא הוצגה הסתייגות מהתוספת שניתנה לו. עוד נטען כי הממונה לא הביא בחשבון את אופי עבודתו והמרחקים שנאלץ התובע לנסוע במסגרת עבודה זו. לחילופין, טוען התובע כי המומחה מטעם המועצה לא יישם את החלטת הממונה באופן נכון, שכן הפחית את מלוא דמי הכלכלה ששולמו בפועל מבלי לחשב את דמי הכלכלה שהגיעו לו באותם חודשים.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.

שכרה הקובע של התובעת, הפרשות פנסיוניות ותשלום שעות נוספות מתוספות השכר התובעת טוענת, כי לאורך עבודתה חילקה הנתבעת את שכרה באופן פקטבי כך שחלקו שולם כשכר שעתי, חלקו כתוספת יומית ששמה השתנה בין "בונוס" לבין "זמן נסיעה יום". התובעת טוענת כי למרות שמה המשתנה, מדובר בתוספת קבועה ששולמה בכל חודש וללא התניה ולא כבונוס המשולם בהתאם לעמידה ביעדים.

התובעת הסבירה בעדותה כי בונוס זמן הנסיעה היה תולדה של מעבר המפעל מצומת כנות שהיה סמוך לביתה לפתח תקווה וכי קיבלה את הבונוס רק בימים בהם עבדה בפועל: "כשאני הייתי, כשאני עבדתי אצל בן יקר אני הייתי גרה בגדרה והמפעל זה היה בצומת כנות. לא היה לי שום זכות כאילו שום דבר שזה קשור לשכר שלי. ברגע שהוא החליט להעביר לי את הקונדיטוריה לפתח תקווה אמרתי לו רפי, רפי תקשיב אני קשה לי עם הנסיעות האלו, קשה לי כי זה היה 5 דקות מצומת כנות לגדרה. כשאני נוסעת מגדרה לפתח תקווה זה כימעט שעתיים. שעתיים, שעה הלוך ושעה חזור. וזה גוזל לי זמן אז הוא אמר לי אין בעיה אני אוסיף לך תוספת לשכר, 45 שקל לשעה פלוס," (עמוד 13 לפרוטוקול מיום 4.11.21, שורות 30-36).

במכתב נרשם "ברצוננו להודיע לך שלאחר שאת לא מגיע למקום העבודה לאחר חופש מחלה שהיית בה אנחנו חייבים לקבל את זה כמסר התפטרות שלך מרצונך. לאחר שיחה איתך שבוצע ביום 5.12.18 הבנו שאת לא מקבלת אי מתן חופשה במועד שבא לך ולא מתחשבת בצורך המפעל בכוח אדם כמוך בקביעת תאריך לניתוח רגל למרות שניצלת את כל מאגר של ימי מחלה שהיו בזכותך. בהתנהגות הזאת אנחנו רואים את רצונך הסיום עבודה מידי. ע"פ חוק אנחנו זכאים בתקופת של הודעה מוקדמת כחודש ימים ואם לא נפגש עד סגירת שכר 12/18 ולא נסדר העיניים עשל תעסוקתך בחברה שלנו אנחנו נקזז חובתך מולנו מכספיך ג"ח." (הטעויות במקור).

ונסביר- לצורך הדוגמה כי מרחק הנסיעה ברכב מקריית שמונה לאילת הוא 473 ק"מ בקירוב.

...

לאור ההתנהלות המתוארת לעיל, מצאנו כי נסיבות מקרה זה מהוות עילה מוצדקת להרמת מסך כלפי הנתבע ביחס לכלל חיובי הנתבעת.

סוף דבר על יסוד המפורט לעיל, אנו קובעים כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: · פיצוי בגין הפרשי שכר ושעות נוספות בסך 18,420 ₪.

נציין כי התרשמנו שבין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה המפורטת בהרחבה לעיל, ועל כן מצאנו להעמיד את הפיצוי על אי ביצוע התשלומים במועד על שווי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2018 ועד למועד התשלום בפועל- וזאת ביחס לכלל הרכיבים שנפסקו.

שלושת שגיאות אלו הובילו לבדן לפער של כ – 200 שעות בחישוב הפרש השעות לזכותה (ומבלי להכנס לשאלת בסיס החישוב).

לפיכך, זכאית התובעת לתשלום פצויי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פצויי פיטורים בסך של 2,833 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית ליום 1.10.16 (אמצע התקופה).

לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית להחזר הוצאות נסיעה משום שהיא מתגוררת באותה עיר ומקום עבודתה אינו מרוחק למעלה מ – 500 מ' ממקום מגוריה.

הכרעה צו הרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה מסדיר את זכותו של כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, לתשלום החזר הוצאות הנסיעה לעבודה וממנה.

מנגד, לא הוכחשה ולא נסתרה טענת הנתבעת כי מדובר במרחק שאינו עולה על 500 מ' בין ביתה לעבודתה של התובעת וכי למצער בחלק מהתקופה הגיעה יחד עם עובדת נוספת ברכבה של האחרונה (אם כי אין בכך כשלעצמו כדי לשלול את עצם הזכאות משאין מדובר בהסעה ע"ח המעסיק), למעט טענה עלומה בסיכומיה (סעיף 17 לסיכומי התשובה) לפיה התובעת מתגוררת "במרחק די גדול". על כן, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בהקשר זה ואת העדויות שנפרשו בפנינו לא הוכח כי התובעת התגוררה במרחק העולה על 500 מ' ממקום העבודה וכי נזקקה לתחבורה ציבורית.

...

הכרעה טרם נתייחס לתחשיבי הצדדים ולפערים ביניהם, נבהיר כי אנו מקבלים את דוחות הנוכחות שהוצגו בהליך, כאותנטיים.

לפיכך, נדחית תביעתה להחזר הוצאות נסיעה.

אשר על כן, בהתחשב בכלל לפיו בית הדין אינו לבלר של הצדדים [השוו: בר"ע (ארצי) 28205-05-18 hafz adil - עין גדי תיירות - שותפות מוגבלת (7.8.18)], ובצירוף שני הנימוקים הנוספים לעיל המקימים מלכתחילה ספק בדבר עצם הזכות לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת מן הנפסק לטובת התובעת, באנו לכלל מסקנה שדין דרישת הקיזוז להדחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: בגין הפרשי שכר סך של 11,422 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.7.16 (אמצע התקופה) ועד התשלום בפועל.

להלן הפלוגתות בהן עלינו לידון במסגרת התביעה הראשית: א. האם התובע זכאי לתשלום שעות כוננות? האם התובע זכאי - החל משנת 2005 לדרגה מנהלית 8+? וככל שכן - האם הוא זכאי להפרשי שכר בגין הפחתת דרגתו? ג. האם התובע זכאי לפדיון דמי חופשה? האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? האם התובע זכאי לתשלום דמי מענק? האם התובע זכאי לפצוי בגין עריכת תלושים שלא כדין? האם התובע זכאי להשבת ניכוי דמי העדרות שבוצע שלא כדין? להלן הפלוגתות בהן עלינו לידון במסגרת התביעה שנגד: א. האם לתובע שולם החזר נסיעות ביתר? האם לתובע שולם שכר ביתר עקב טעות בחישוב הדרגה? האם התובע קיבל שכר ביתר עקב טעות בחישוב הותק? האם לתובע שולם שכר ביתר בגין שעות בהן לא נכח בפועל? האם התובע זכאי לתשלום שעות כוננות? לטענת התובע - הוא היה מוכן לקריאה מהנתבעת גם לאחר שעות העבודה והוא שהיה איש הקשר במקרה של חרום לצורך קריאות לא שגרתיות לרבות בלילות.

לנוכח האמור לעיל הרינו קובעות כי אין לחייב את הנתבעת, הנתמכת בכספי ציבור, בהמשך תשלום דמי הכוננות רק בשל העובדה שבעבר היא שילמה לתובע תוספת כאמור וזאת בשים לב לכך שהשתכנענו כי לתובע אין זכאות אמיתית בקבלתה.

וראו לעניין זה דברי בית הדין הארצי ב-ע"ע 100/06 עריית טירה - עבד אלרחמאן קשוע (נבו 22.05.2006) "ככל שלא הוכח אחרת, חזקה על עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, שאינו זקוק לתחבורה ציבורית. אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת "כלי עזר" לבחינת היזקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת, כגון עובדים המוגבלים בניידות" ומן הכלל אל הפרט; לטעמנו עצם העובדה שהנתבעת שילמה לתובע דמי נסיעה במשך שנתיים ימים, וכעת טוענת ובדיעבד כי התובע אינו זכאי כלל להחזר נסיעות, מעבירה את נטל ההוכחה לכתפיה.

...

ביום 10.6.2019 התקבלה החלטת הממונה האזורית על יחסי עבודה מכוח חוק יישוב סכסוכי עבודה תשי"ז-1957, במסגרתה הכריעה כי: "לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק ועיינתי בטענות הצדדים שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי על אף שבחלק מעבודתו של העובד הוא עסק כאחראי ביטחון ומשמעת במסגרת ביה"ס התיכון מקיף בסמת טבעון, אולם, באופן מהותי עבודתו של העובד לא הייתה בליבת תחום הביטחון כהגדרתו בדין, ועל כן אין הוא עונה להגדרת עובד קב"ט מוס"ח". בחודש נובמבר 2019 הוגשה התביעה שבכותרת.

על כן, התביעה בגין רכיב זה - נדחית.

סוף דבר- לנוכח האמור לעיל והואיל והתביעה הראשית התקבלה בחלקה בעוד שהתביעה שכנגד התקבלה רק ברכיב אחד, הרינו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את התשלומים שיפורטו להלן מהם תפחית את הסכום של 2,372 ₪ - אותו קבענו שעל התובע להשיב לה: סכום של 4,676 ₪ בגין הפרשי שכר שנבעו מהפחתת דרגה.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- למעשה התלבטנו האם לעשות בכלל צו להוצאות וזאת בשל הפער בין סכום תביעת התובע לבין הרכיבים בהם מצאנו ממש (המסתכמים בכ - 50% מסכום התביעה) וכן בשל חוסר ההלימה בין ההיקף שתפס התיק לבין הסכומים שנתבעו בו, אך החלטנו, בסופו של דבר שכן לחייב את הנתבעת בסכום מסויים (גם אם לא גדול) של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת בשל העובדה שהתביעה שכנגד שהיא בחרה להגיש, נדחתה כמעט במלואה.

לטענתם, נדרשו להגיע לנקודת רכוז בבאר שבע בשעה 07:00 ומשם לצאת בהסעה לקציעות, מקום עבודתם, בסמוך לגבול מצרים (מרחק של שעה נסיעה לפחות).

הנתבעת טוענת כי במקביל קיבלו התובעים קצובת נסיעה בגין נסיעות אלה וכלל שתתקבל טענתם, יש לקזז את סכומי הנסיעות שקבלו בגין שעה זו. הוראות סעיף 26.223 לתקשי"ר מגדירות את שעת תחילת העבודה: "שעה שנקבעה להתחלת העבודה היא:

אמנם גב' דיוק טענה בתצהירה כי לשם החלת הסעיף נידרש אישור של נציבות שרות המדינה ואולם משהוחל הסעיף בעיניינם של עובדי הקבוצה הראשונה, ואיש מעדי הנתבעת לא טען כי התשלום ששולם להם ניתן בטעות או בנגוד לחוק, אין הנתבעת יכולה להבנות מטענה זו. ערה אני לקביעת בית הדין בהליך האחר שלפיה לא היה התובע שם זכאי לתוספת שעת התייצבות אלא שבעניינינו, בשונה מהקביעה בהליך האחר, התרשמתי כי לתובעים נאמר במפורש שעליהם להתייצב בנקודת האיסוף בשעה 07:00 וגם בכך יש כדי להטיות את הכף.

נוסח ההצהרה אינו סותר טענה זו. גם העובדה שהתובעים הצהירו כי הם יודעים שיקבלו הוצאות נסיעה על פי התקשי"ר וכי "שעת הנסיעה והוצאות הנסיעה מעבר למה שישולם על פי התקשי"ר הם על חשבונם" אין בה כדי לגרוע מהזכאות, ככל שהם זכאים, לתשלומים על פי הוראות התקשי"ר. יצויין כי בתצהירו אומר מר אדלשטיין שהתובעים זכו לקצובת נסיעה מבתיהם ועד לבאר שבע (היינו לנקודם האיסוף) שכן משם הוסעו על ידי המדינה תחילה בהסעה ולאחר מכן ברכבי האיגום.

...

משכך, דין טענתה זו להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור – תביעת התובעים לקבוע כי הם זכאים להפרשי שכר בגין שעת האיסוף מהשעה 07:00, לתוספת קבלת קהל בגין ימי העבודה בלשכות מנהל האוכלוסין (בכפוף לתנאי ההסכם); ולתשלום דמי אש"ל בשיעור של 16.80 ₪ לכל יום עבודה בקציעות (החל מיום 1.12.17) – מתקבלת.

תביעות התובעים לתשלום בגין נהיגה עצמית ודמי הבראה – נדחות.