זכאות לתשלום מביטוח לאומי בגין ירידה בשמיעה

התובע לא היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו בחברת א.נ. הנדסת פיברגלס בע"מ כנטען בטופס התביעה שהוגש לנתבע; לא קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע ובין ליקוי השמיעה; ליקוי השמיעה אצל התובע אינו תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודתו; התובע לא הראה שהוא הגיש את התביעה לתשלום דמי פגיעה בתוך שנה ממועד התפתחות הליקוי מושא התביעה.

מאחר שהתובע אינו עומד בתנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי לצורך הכרה בירידה בשמיעה כתאונה בעבודה, הרי שממילא הוא אינו עומד בתנאים הנדרשים לצורך הכרה בטינטון.

תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה: (1)   המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2)  כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3)  הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א)   היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב)   היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

על פי פסיקת בית הדין הארצי בעיניין אלון נקבע כי על העובד המבוטח חובת ההוכחה הראשונית כי נחשף כדרישת סעיף 84א(א)(1) לחוק לרעש מזיק התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970 (עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון (12.11.08); עב"ל 26542-03-13 פנחס סום - המוסד לביטוח לאומי (28.1.15).

...

עקב זאת דין התביעה להידחות.

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

בעיניין זה טען המערער, כי בעוד תביעה להחמרת מצב נוגעת לנכות ספציפית, הרי שתביעה לצרוף נכויות מתייחסת לכל דרגות הנכות שבגינן שולמה גמלה, וכיוון שכך מדובר בזכות המתגבשת מתוך כלל הנכויות של המבוטח ומניעת הגשת תביעה מסוג זה פוגעת למעשה לא רק בנכות שהוונה אלא אף ביתר נכויותיו של המבוטח.

(3) המערער הגיש בשנת 2015, לאחר יותר מ-15 שנה ממועד ההוון, בקשה להחמרה בקשר לירידה בשמיעה, אך זו נדחתה.

המערער מוסיף וטוען כי פקיד התביעות חרג מסמכותו בכך שדחה את תביעת המערער מבלי להתייחס לשני התנאים המפורטים בתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות), לעניין צירוף נכויות וכן כי אין כל קשר בין תביעתו להחמרה שהוגשה בגין ליקוי השמיעה לבין הבקשה לצרוף נכויות.

[5: לסקירת הפסיקה באשר לנסיבה של ירידה בהכנסות ראו: עב"ל (ארצי) 13889-04-14 פלוני - המוסד לביטוח לאומי (7.6.18).

...

העדר אפליה מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי לפיה בכך שעל נכה שקיבל מענק היוון חל הסדר שונה (לעניין האפשרות לתבוע החמרה ולצרף נכויות) מאשר זה שחל על נכה שקיבל מענק נכות אין אפליה.

הצורך באזהרה מפורשת על כך שההיוון ימנע צרוף נכויות גם בעניין זה מקובלות עלינו קביעותיו של בית הדין האזורי, ולא מצאנו מקום לשוב ולהביאן או להרחיב לגביהן.

סוף דבר הערעור נדחה.

רקע עובדתי ביום 19.7.2010 מלא התובע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בשל ליקוי שמיעה וטינטון.

אין חולק כי על המבוטח לפעול בהקדם למימוש זכויותיו עת היתקיימו התנאים המזכים בגימלה ואין לו "זכות קנויה" למבוטח להמתין בהגשת התביעה בתקווה או הנחה, כי ישולם לו בגין זכויות העבר בפרט שעה שתכלית הקצבה היא ליתן מענה למצוקת ההווה או העבר הקרוב ולא למצוקה "היסטורית". הלכה פסוקה היא כי: "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי החוק ומשכך, החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הבטחון הסוצאלי. לכן, ככלל, אין על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד העומדות בפניהם אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין" (עב"ל 711/08 צ'רבינסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.3.2010).

...

על כן, בנסיבות אלו משלא הובהר מדוע לא הוגש הטופס טרם לשנת 2016 , וכן לא נטענה טענת נבצרות או מניעה כלשהי אשר יש בה כדי להצדיק הגשת הטופס בחלוף פרק זמן כה רב, התוצאה היא כי לא ניתן לקבל את גרסת התובע כי תביעתו הוגשה בשנת 2010 אלא ביום 17.6.2016 ולא טרם מועד זה. משצלחנו משוכה ראשונית זו יש לבחון האם בדין ניתנה החלטת הנתבע על פיה נשלל מלוא המענק מהתובע .הוראות החוק הרלוונטיות לעניינינו הן הוראות סעיף 296 וסעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי.

משעה שהתובע בחר להגיש תביעתו לאחר חודשים רבים מעבר לתקופת הזכאות בחוק (43 ) התוצאה היא כי , יש לדחות את התביעה בהתאם להוראות סעיפים 296 ו- 107.

לאור כל המקובץ, דין התביעה להידחות.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 15711-08-20 ניתן ביום 04 אפריל 2021 עובדיה אבולעפיה המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר, השופט מיכאל שפיצר בשם המבקש – עו"ד ששון רון בשם המשיב – עו"ד הילה שור פסק דין

לטענת המערער הרופא האמור השליך מיסמך מאת ד"ר אורון ירדן שבו קיים תעוד רפואי על טינטון ולא הכליל את המסמך בפרוטוקול תוך כוונת זדון שלא ליתן אחוזי נכות; המערער טוען כי טעה בית הדין האיזורי שכן ישנם מסמכים רפואיים המעידים על טינטון קבוע; המערער טוען כי הועדה טעתה בכך שלא קבעה נכות בגין הטינטון וכן כי יש להפעיל את תקנה 15 בעיניינו שכן הוא נאלץ להפסיק עבודתו בגין הירידה בשמיעה הטינטון והפגיעה האורתופדית.

] ביום 28.2.21 היתקיים דיון בפני המותב ובסיומו הציע בית הדין לצדדים את ההצעה הבאה: "... ההחלטה החדשה של פקיד התביעות מיום 4.11.2020 תבוטל ולו מן הטעם שלא נשמעה עמדת המבקש טרם קבלתה, וזאת תוך שמירת טענותיו של המוסד מבלי שבית הדין יחווה דיעה לגבי עצם קבלת החלטה חדשה ואופן קבלתה. כמו כן, בקשת רשות העירעור תיתקבל במובן זה שענינו של המבקש יוחזר לועדה בהרכב חדש ואשר תידון בעירעור מראשיתו. לענין הטינטון מופנית הועדה להילכת חמיס (בר"ע 24047-12-19). ככל שתתקבל החלטה חדשה של פקיד התביעות המבטלת את ההכרה, שמורות לכל צד טענותיו וזכויותיו.

ככל שייפסק כך והחלטת הועדה תוליד זכאות לתשלום בשיעור כלשהוא לטובת הנאה בגין הטינטון ברי שיהיה מדובר בתשלום מכח הוראות פסק דין ומכוח וועדה, דהיינו תשלום "כדין" וככזה הרי שהמוסד לא יוכל לתבוע את התשלום מהמערער או לנכותו מכל תשלום אחר ששילם.

...

משמדובר בוועדה שהתכנסה בעניינו של המערער פעמיים ולנוכח שלילתה בפועל את ההחלטה המקורית של פקיד התביעות, הרי שאין מנוס מלהחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

לסיכום – בהחלטת הוועדה נפל פגם ודינה להתבטל, לכן את עניינו של המערער יש לברר לפני ועדה בהרכב חדש.

סוף דבר – הערעור מתקבל במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש אשר תדון בערר מראשיתו.

חריגים ותוספות לתנאי הזכאות לקיצבה המיוחדת כאמור בסעיף 112 לחוק קבועים בתקנות הקצבה המיוחדת, לרבות אפשרות תשלום הקצבה לנכים הזכאים לגימלאות בהתאם לתנאים החלים על ענפי ביטוח אחרים.

בהתייחס לאיברים אלה נקבעת הנכות בהתאם לטבלאות שבפריטי הליקוי 52 (לגבי עיניים) ו- 72 (לגבי אוזניים) לתוספת לתקנות הנכות, ושיעור הנכות לגבי איברים אלה נקבע תוך הצלבת מצבם של שני האיברים הזוגיים – שתי העיניים או שתי האוזניים -  תוך שיקלול הפגיעה החושית הכוללת (עב"ל (ארצי) 388/09 דוד בר – המוסד לביטוח לאומי (8.3.10)).

על-פי פרשנות זו למונח איברים זוגיים, הרי שהפגיעה הרלוואנטית של התובע באיברים זוגיים מתבטאת בפגימות מסוג ליקוי שמיעה וטינטון בגינן נקבעה דרגת נכות יציבה משוקללת בשיעור 14.5% בענף נכות מעבודה, ונכות בשיעור זהה בענף ביטוח נכות.

...

דין הטענה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.