התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (2,500 ₪); הפרישי שכר (20,021 ₪); גמול שעות נוספות (64,976 ₪); פצויי פיטורים (7,558 ₪); חלף הודעה מוקדמת (8,160 ₪); פיצוי בגין העידר שימוע (3,000 ₪); הפרישי הפרשות לפנסיה (2,699 ₪); פדיון חופשה (10,062 ₪); דמי חגים (6,385 ₪); הוצאות אש"ל (6,804 ₪); מענק ריבעוני (3,082 ₪); פיצוי בגין זמני נסיעה לעבודה וממנה (37,876 ₪).
הנתבעת טוענת מנגד, כי הפרישה לתובע בגין מלוא זכויותיו ואין הוא זכאי לכל תשלום נוסף ברכיב זה.
כעולה מהוראות צו ההרחבה בענף ההיסעים זכאי התובע להפרשות לפנסיה בתוך ששה חודשים ממועד תחילת עבודתו בחברה או מהיום הראשון שעה שבמועד תחילת עבודתו היה מבוטח בביטוח פניסוני כל שהוא.
בסיכומיה לא ציינה הנתבעת דבר ברכיב זה ועיון בריכוז המשכורות מעלה, כי הצדק עם התובע בטענתו שלפיה עד לחודש אפריל 2019 לא שולם דבר ברכיב האש"ל.
משלא הציגה הנתבעת כל תחשיב בעיניין האש"ל ומשעולה מתלושי השכר כי בחלק מהחודשים לא שילמה הנתבעת בעבור כל ימי העבודה, לא מצאנו שגירסת התובע וחישוביו נסתרו והוא זכאי לתשלום הנתבע על ידו ברכיב זה בסך של 3,975 ₪.
...
בנסיבות אלה, מצאנו שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהתובע אינו זכאי לקבלת המענק הרבעוני.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:
הפרשי שכר בסך כולל של 862.68 ₪.
תביעות התובע לתשלום גמול שעות נוספות, דמי חופשה, דמי חגים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד - נדחות.
