זכאות לתשלום דמי לידה לעובדת עצמאית

דיון והכרעה סעיף 49(ב) לחוק קובע שהמוסד ישלם למבוטח (גבר) הזכאי לכך ("לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף") דמי לידה בהתקיים מספר תנאים.

...

סעיף 40(ב)(2) הוא זה שעומד במחלוקת לפנינו משהזכאות, לפי לשון הסעיף, אינה חלה על התובע בהיותו גבר ולא "אשה". מן הכלל אל הפרט לאחר בחינת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.

דבר זה נאמר בבירור בעב"ל (ארצי) 19745-05-15 המוסד לביטוח לאומי – אלמוני (31.3.16): "משכך הם הדברים, משמעותם הינם השוואת תנאי הזכאות על פי אותו פרק בחוק הביטוח הלאומי של התא המשפחתי החד מיני לתא המשפחתי המסורתי, ולא העדפתו של התא המשפחתי החד מיני. לגבי התא המשפחתי המסורתי, משמדובר בהריון אחד ולידה אחת קמה זכאות אחת... סיכומו של דבר, למשיב ובן זוגו הגיע תשלום מענק אשפוז אחד, מענק לידה אחד מוגדל משמדובר בלידת תאומית ודמי לידה רק לאחד מהם, ללא חפיפת זכאות של דמי לידה ביחס לאותה תקופה לגבי שניהם". זכאותה של האישה דווקא, הנמצאת בהכשרה מקצועית, לדמי לידה מובנת לאור הקשיים הייחודיים שהיא נדרשת להתמודד עמם בעקבות ההיריון והלידה.

בהתאם לכך, לא מצאנו מקור נורמטיבי לחרוג מההסדר המפורש שקבע המחוקק לפיו רק נשים זכאיות לדמי לידה עבור תקופת הכשרה.

סוף דבר התביעה נדחית.

(1) עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל; (2) אשה שמלאו לה 18 שנים והיא נימצאת בהכשרה מקצועית".ב סעיף 50 לחוק קובע את תנאי הזכאות לדמי לידה: "50 (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה-

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, העדויות ושאר הראיות אשר הונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, על בסיס הנימוקים שיפורטו להלן: על פי סעיף 50(א) לחוק, התנאי לזכאות לגמלת דמי לידה הינו צבירת תקופת אכשרה.

לאור בחינת הראיות, המסמכים והעדויות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי התובעת לא הוכיחה כי נבצר ממנה לדווח על מעמדה למוסד הביטוח לאומי ולשלם את חובה/ דמי ביטוח.

משכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

הזכאות לדמי לידה כעצמאית בסעיף 50 לחוק נקבעו תנאי הזכאות לתשלום דמי לידה כדלקמן: "(א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

...

לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת המוסד בדחותו את בקשת התובעת להענקה מטעמי צדק.

לאור האמור, לא מצאנו כל פגם בהחלטת המוסד לדחות את בקשת התובעת להענקה מטעמי צדק בהתאם לחוק ולתקנות.

לסיכום, התביעה נדחית.

הכרעתנו שבנידון מבוססת על הנימוקים הבאים, כדלקמן – ראשית, ואשר לגימלת דמי הלידה כעצמאית, בפני עצמה – התובעת לא זכאית לדמי לידה בגין עבודתה כעובדת עצמאית, היות שהיא לא שילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית, בעד 6 חודשים עובר ליום הקובע – יום הלידה.

...

טענות הצדדים – התובעת טוענת, כך: היא עומדת בתנאי הזכאות לקבלת דמי לידה כעצמאית; לאחר שקיבלה דמי לידה כעובדת עצמאית, באופן אוטומטי וללא הגשת תביעה לנתבע, הנתבע הוא זה שהנחה אותה להגיש תביעה לדמי לידה כעובדת שכירה, וכך היא עשתה; בשום שלב הנתבע לא הבהיר לה שהיא עלולה לאבד את דמי הלידה כעובדת עצמאית, ומה גם שמדובר בתביעה שאושרה אוטומטית לאחר הלידה; היה על הנתבע להזהיר אותה מפני הפגיעה האפשרית בזכויותיה; היא אינה מבקשת לקבל תשלום ביתר ו/או תשלומים במקביל בגין עבודתה כעצמאית וכשכירה, ואם היא היתה יודעת שזאת היתה התוצאה, היא היתה מוותרת על התביעה לדמי לידה כעובדת שכירה ולא היתה מגישה אותה; גם הועדה לבחינת חובות של הנתבע סברה כי החוב נוצר באחריות הנתבע.

מקובלת עלינו טענת הנתבע כי לא ניתן לראות בעבודת התובעת כרופאת שיניים עצמאית, מיום 30.9.2021 ועד ליום 2.1.2022, כהמשך כלשהו של עבודתה כעובדת שכירה במרכז הארצי לבחינות והערכה בחודשים 11-12/2020, 9 חודשים לפני כן. גם לא ניתן לראות בעבודתה של כרופאת שיניים עצמאית, כמצוין לעיל, כהמשך לעבודתה כעובדת שכירה במרפאתה של ד"ר יחזקאלי, בתקופה שבין יום 2.7.2021 ליום 30.11.2021.

אנו סבורים כי במצב שהחוב בוטל בחלקו, לא ניתן לומר כי התובעת קופחה בצורה כלשהי, ואף לא ניתן לקבוע כי התובעת כלל אינה צריכה לבצע החזר לנתבע, ומשעה שהיא קיבלה סכום שהיא אינה זכאית לו על פי הוראות הדין; שישית, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, כי משעה ששולמה גמלה לתובעת שלא בהתאם להוראות הדין, הרי שעליו לגבות בחזרה את הסכום ששולם לה, ואין לו שיקול דעת לנהוג אחרת במקרה שכזה.

במקרה שלפנינו, החלטת הועדה הינה מנומקת, ונקבע בה, כך: "חוב בדמי לידה שנוצר עקב חישוב מחדש לאחר בירור מעמד. לאור בקשת הסניף מחליטה הועדה לאמץ את המלצתה ולבטל 30% מהסכום המקורי". לא מצאנו כי הועדה התעלמה מנתון כלשהו בהחלטתה שבנדון (לרבות ההכנסות הגבוהות של בן הזוג), או כי החלטתה בלתי סבירה עד כדי הצדקה לבטלה.

לסיכום – דין התביעה להידחות.

המסגרת הנורמאטיבית על-פי סעיף 40(ב)(1) לחוק, תיחשב כמבוטחת לדמי לידה מי שהיא "עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל", ואשר צברה תקופת אכשרה כאמור בסעיף 50 לחוק.

מכיוון שלטענת התובעת היא המשיכה לעבוד גם לאחר הלידה הרי שהיא אינה זכאית לתשלום דמי לידה, וזאת אף במנותק מהשאלה האם עבדה בפועל כעובדת מן המניין בתקופה שקדמה ללידה (ולא שוכנענו בכך – כפי שעוד נעמוד על הדברים בהמשך).

...

נוסיף ונאמר שגם שוכנענו כי הקשר של התובעת עם משרדו של מנהל החשבונות היה יחסית מינורי, וזאת גם למקרא תכתובות הווטסאפ בין הצדדים.

סיכום מכל המקובץ ולדידנו המדובר ביחסי עבודה וולנטריים בין התובעת לעסק שבבעלות בבעלה, ולכל היותר עסקינן בעזרה משפחתית ולא מעבר לכך.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.