זכאות לתמריץ בהתאם לחוק העידוד בגין הסעת וליווי תיירים

במסגרת זו עוסקת החברה במגוון פעילויות ביניהם עדוד תיירות פנים, מקימה מפעילה ומתחזקת בתי ספר שדה הכוללים בתי הארחה ועוד.

חלק ממסלולי הטיולים עוברים גם בשטחי יהודה ושומרון ובמקרים כאמור, בנוסף להיותם חמושים היו אנשי הצוות מקבלים לווי של אנשי אבטחה חמושים.

לפיכך טוענת, כי העיסוקים של החברה תואמים את הסיווגים המוגדרים בלוח ח' שבחוק בהתאם לפירוש הניתן להם בסווג האחיד.

כאמור, תכלית החוק בענין עבודה מועדפת ונדרשת היא כפולה- לתת תמריץ לחיילים משוחררים להישתלב במעגל העבודה ולהעסיק חיילים משוחררים במקומות עבודה שנקבעו כמוקדים בעלי חשיבות לצרכי המשק.

אין לראות בטנדר ששמש בעבודת הסימון כבית מלאכה, אמנם ניתן להרחיב את המושג בית מלאכה אך אין לראות בכלי רכב ששמש להסעת העובדים ככזה, יש צורך שעיקר עסוקו של בית המלאכה יהיה בעל אופי יצרני (ראו לאחרונה עב"ל 55458-09-14 המוסד לביטוח לאומי נ' טלי לוי מיום 30.12.15).

על תכלית הוראת החוק עמד בית דין זה בפסק הדין בעיניין גילרון (עב"ל 40064-05-11 גילרון אלון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.9.12) בהאי לישנא: "בעיניין זה נפסק כבר, כי התכלית העומדת בבסיס ההכרה בעבודה כלשהיא כ"עבודה מועדפת", בשלה מוענקת לעובד זכות לקבל מענק, הנה "עדוד הפניית חיילים משוחררים להשתלבות בסוגי עבודות, בלתי מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים" (עב"ל (ארצי) 630/05 יפית עיני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.9.07).

...

הבחנה דומה לא נעשתה בתקנות (הכוונה לתקנות עבודה מועדפת, י.פ.)". אף הוספנו באותה פרשה, כי יש לבחון לא רק את העבודה הספציפית שביצע העובד, אלא אף את מקום העבודה. לפיכך, "מבחינת תכלית החוק לא די בעצם עשיית העבודה המועדפת. יש הכרח כי אותה עבודה תבוצע במקום עבודה שחסרים בו עובדים על פי צרכי המשק ואין זו דרישה פורמליסטית כלל. מלצר במסעדה למשל לא זכאי למענק להבדיל ממלצר בבית מלון, בשל צרכי המשק להפניית אנשים לבתי המלון. לכן דין הערעור להיחרץ על פי סיווג מקום העבודה במקרה שלפנינו. על פני הדברים מקום העבודה נראה בעיני יותר שייך לשירותים מאשר לבתי מלאכה". עיננו הרואות, כי כאשר באים לבחון את זכאות המבוטח למענק, יש ליתן את הדעת הן על אופי עבודתו של המבוטח והן על אופי מקום עבודתו, ובכלל זאת יש לבחון האם מקום העבודה עונה על תכלית החוק, ובעניינו האם מתקיים אלמנט ייצרני בבית המלאכה שבו הועסקה המשיבה.

משכך, אך ברור הוא כי עבודתה של המשיבה בבית המלאכה איננה עונה על התכלית לשמה הותקן החוק ובנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע כי המשיבה איננה זכאית למענק עבודה מועדפת.

" כאמור התביעה נדחית, אין צו להוצאות.

דיון והכרעה בטרם דיון והכרעה אבקש להדרש לשתי עובדות/טענות אשר הועלו עוד במסגרת ישיבת קדם המשפט בתיק זה, שעניינן התשריט במ/1 וטופס המש"ח, על מה שיש בו ועל מה שאין בו. אתחיל בטופס המש"ח. כזכור, הנתבעים ובמיוחד הנתבעים 4 ו- 5 טענו, כי בהתאם לטופס המש"ח הזכויות בגג ובחניה נמכרו להם (כך בכתב ההגנה ובתצהירים מטעמם! אולם, חזרו בהם מטענה זו).

לשמר את הכללים הנוקשים של מותר ואסור; לתמרץ כנגד הגמשתם מתוך הדיעה שבין שכנים, משטר של זכויות ברורות עדיף על משטר של שתוף פעולה דינאמי" (ח' דגן קניין על פרשת דרכים (תשס"ה) 391).

מעבר לצורך אציין, כי ייתכן שבמקרים חריגים ביותר, בהם לא עמד דייר בתנאי החוק או התקנון ולא קיבל הסכמה לעשות שימוש ברכוש המשותף, לא תשמע טענתם של דיירים אחרים הטוענים נגד השמוש ברכוש המשותף, למשל, כאשר היתנהגותם מלווה בחוסר תום לב, או אם הדייר, אשר עשה שימוש ברכוש המשותף, יוכיח הסתמכות של ממש על היתנהגות הדיירים, שכבר יצרה שינוי נסיבות משמעותי (השוו, למשל, לשיקולים שנימנו בעיניין רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 297 (הנשיא ברק) וכן 242-240 (השופט י' טירקל) (1999); השוו גם לזמיר - חוק המכר, עמ' 719).

...

מהאמור עולה אפוא, כי הצדדים התייחסו לכל החניות כרכוש המשותף! סוף דבר, כי גם בעניין זה לא יועילו לנתבעים 4 ו- 5 הטענות, כאילו, כביכול, היה הסכם ברור, כתוב ומדווח, באשר להצמדות כלשהן לדירה בה מתגוררים עתה נתבעים אלו.

סבורני, כי דבר זה צריך היה שייעשה על דרך של תובענה שכנגד, ולא רק בדרך של התגוננות, שכן ככלל המוציא מחברו, דהיינו הנתבעים מבקשים עתה סעד הצהרתי שכזה - עליו הראיה.

סוף דבר סוף דבר אפוא, אני קובע, כי התובעים לא הוכיחו כי הם הבעלים הבלעדיים של הזכויות בגג ובמבנה הפועל יוצא הוא, כי כל הרכוש המשותף יהא אשר יהא, הינו אכן רכוש המשותף לכלל בעלי הזכויות, ואין למי מהם הצמדה בלעדית או זכויות בלעדיות בשטח ספציפי כזה או אחר.