זכאות לתוספת משמרת שניה ושכר עבודה במנוחה השבועית

50%=50% (התוספת עבור עבודה במנוחה השבועית) X 100% (השכר הרגיל).

וכך נכתב בפסק דינו של בית המשפט העליון: "הזכות למיטה לישון בה מצויה בגרעין הקשה של זכויות היסוד לקיום בתנאים מינימליים, הנתונה לאדם כחלק מההגנה על כבודו. בין תנאים מינימליים אלה, הנדרשים לקיום בכבוד, מונים את הצורך באכילה, בשתיה ובלינה (פרשת וייל, בעמ' 492; פרשת גולן, בעמ' 155; פרשת דרוויש, בעמ' 540-539). הצורך הבסיסי בשינה מוליד את הזכות למיטה לישון בה כחלק מתפיסת החיים בכבוד. זכות זו עומדת לאסיר בגדר זכותו לכבוד-אדם". (בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים (2007)) לא בכדי קבע סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 כי "מיפעל שעובדים בו במשמרות, לא יועסק בו עובד בעבודת לילה יותר משבוע אחד בתוך שבועיים" (ר' סעיף 64 לסיכומי התובע).

משכך, גם אם היינו משתכנעים כי המערער אכן שהה בהפסקות, או כי אינו זכאי מכוח הצוו לתוספת 17.5% בגין השעות 19-22, אין לקבל בנסיבות העניין את טענות המשיבה לפיהן היא זכאית לקזז את זמן ההפסקות ותשלום תוספת משמרת שניה, שעה שלא עשתה כן לאורך כל תקופת העבודה, עם סיומה וסמוך אליה.

...

עם זאת מקובלת עלינו טענתו של התובע כי הנתבעת, בהתנהגותה, ויתרה על ההודעה המוקדמת אותה מחויב היה ליתן לה עם התפטרותו.

מסקנתנו היא, איפוא, כי הנתבעת ויתרה על קבלת הודעה מוקדמת ואף מטעם זה יש לדחות את טענת הקיזוז שהועלתה על ידה ביחס לתקופה השניה.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

] הלכה פסוקה היא שלא ניתן לקזז זמני הפסקה בדיעבד, ככל שהדבר לא נעשה בפועל בזמן אמת, ויפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 45431-09-16 גורביץ נ' מדינת ישראל -רשות המיסים (16.01.2018): "הכלל המנחה בעיניין טענות קזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להשמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד... אין לקבל בנסיבות העניין את טענות המשיבה לפיהן היא זכאית לקזז את זמן ההפסקות ותשלום תוספת משמרת שניה, שעה שלא עשתה כן לאורך כל תקופת העבודה, עם סיומה וסמוך אליה. במיוחד שלא עשתה זאת כלפי עובדים אחרים." בנסיבות אלו יש לדחות את טענתה של הנתבעת לקזוז זמני ההפסקה.

כך נקבע בעיניין רביעה: "כאשר החלוקה הכספית בין שכר יסוד לגמול שעות נוספות תואמת, גם אם באופן גס, את מספר השעות הנוספות שבוצעו על ידי העובד בפועל במסגרת מתכונת עבודתו הקבועה - שוכנענו כי ניתן לקחת בחשבון את רכיב השעות הנוספות ששולם לעובד לפי תלושי השכר בתקופה השנייה כתשלום על חשבון גמול השעות הנוספות המגיע לו בתקופה זו". לאמיתו של דבר, התובע מודה בחקירה הנגדית כי שולמו לו מלוא שעות העבודה לרבות השעות הנוספות, כפי שדיווח עליהן,[footnoteRef:57] אלא שהנתבעת לא חישבה נכון את התוספת עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית.

עוד קובע החוק כי עובד זכאי לתוספת של 50% לשכרו בגין עבודה ביום המנוחה השבועי (וככל שהוא עובד שעות נוספות בשבת, שכרו בגין השעתיים הנוספות הראשונות הנו בשיעור 175% ולאחר מכן בשיעור 200%).

...

עם זאת, לא שוכנענו כי מדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין, ומלבד סתירה זו, עדותם של השניים נמצאה אמינה בעינינו.

] סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והתובע זכאי לסכומים הבאים: הפרשי שכר 6,564 ₪ פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 8,000 ₪ פדיון חופשה 3,840 ₪  דמי הבראה 3,478 ₪ תגמולים 5,045 ₪ פיצוי בגין תלושים 7,000 ₪ פיצוי בגין הודעה על תנאי עבודה 3,000 ₪ סך הרכיבים הינו 36,927 ₪.

נוכח המחלוקות הכנות בין הצדדים, לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצוי הלנת שכר.

ככל שייקבע שהתובעת זכאית לתוספת משמרת שנייה, יש לקזז מכל סכום שייפסק לה את הערך הכלכלי של ההטבה האחרת ממנה היא נהנתה, קרי את הערך הכלכלי של קיצור שבוע העבודה שלה לארבעה ימים, שהוא למעשה הערך של יום מנוחה נוסף עבורה; לדידי הנתבעת, בהקש מהודעת סדר הדין האזרחי (עידכון התוספת השנייה), התשפ"א-2020 (נספח א' לסיכומי הנתבעת) עולה, כי שכר הבטלה בגין התייצבות ליום מעל ארבע שעות הוא עד 200 ₪.

...

סבורים אנו, שבכך יש משום הודאת בעל דין באשר לפרוש הראוי לעניין עבודה במשמרת שלישית.

על יסוד כל המפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת אינה זכאית לתשלום תוספת משמרת שניה, בהתאם לחוקת העבודה.

סוף דבר התביעה נדחית.

פיצוי בגין תוספת משמרות לטענת התובע (סעיף 31 לסיכומים) במהלך ישיבת פברואר נטען על ידו להיותו עובד מועצה שהוראות התקשי"ר חלות עליו ומכוח זאת הוא זכאי לפצוי בגין עבודה במשמרת שנייה בשיעור 20% ממשכורתו החל ממועד העסקתו.

ביום 20/02/18, כשבועיים לאחר הודעת גליה, שלח ב"כ דאז של התובע מכתב לראש המועצה עם העתק לגליה (נספח ו' לתצהיר התובע) ובסעיף 4 בו טען: "לא זו אף זו, מרשי נידרש להגיע למקום העבודה גם לאחר שסיים את שעות עבודתו...אולם הוא אינו מקבל כל תמורה עבור כך". לטענת התובע (ס' 13 לתצהירו) ב"כ דאז נשכר כדי לברר ולעמוד על "שאר" זכויותיו, אך מהמכתב עולה שב"כ דאז עמד גם על אותן זכויות אליהן היתייחס מכתב גליה – הגעה לעבודה לאחר שעות העבודה.

בסיכום פברואר נכתב (ס' 2 לפסקת ההחלטות): "כל שעה נוספת אותה משה יבצע תשולם לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, כמו שכל שעה שמשה לא ביצע, תקוזז לו". מסתבר שהסכמה זו כללה בתוכה גם את נושא ההקפצות, שאם לא כן, הרי שלטענת התובע בית הספר התחייב לשלם כפל פיצוי: פיצוי אחד בעד שעות הקפצה מעבר לשעות העבודה עבורן החתים כרטיס ופצוי נוסף כבונוס של 10 שעות בשיעור 125% בעד אותן השעות.

...

לא מצאנו בדו"ח החקירה מעקב אחר התובע בתוך ביתו.

לנוכח האמור התביעה בעילת התעמרות נדחית.

סיכום וסעדים תביעות התובע לפיצוי בגין הפרשי פיצויי פיטורין, בגין הפרת הסכמה לתשלום תוספת הקפצות פתע, בגין הפרת הסכמה לתשלום תוספת משמרות, בגין פגיעה בפרטיות, פרסום לשון הרע והתעמרות - נדחות.

לאחר 7 שעות מתחילת המשמרת הם זכאים לקבל על ערך השעה של המשמרת ששולמה להם עד שעה זו בתוספת של 125% עד השעה 4:00 ולאחר מכן 150% עד לסיום המשמרת בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה והפסיקה בעיניין איל"ן והפניות בה. הטעות אירעה ככל הנראה מאחר ונספרו 7 שעות מהשעה 22:00 במקום 7 שעות מתחילת המשמרת כנדרש.

הפרישי שכר עבור משמרת יום בנתבעת משעה 7:00 עד שעה 19:00 האם התובעים זכאים לתוספת משמרת שנייה בסך 122.5% ובכפוף לכך לגמול שעות נוספות על שכר בסיס הכולל תוספת משמרת בין השעות 14:00 – 19:00? התובעים טענו כי סדרי העבודה במפעל, חלוקה לשתי משמרת בלבד, בוקר ולילה, כל אחת למשך 12 שעות, מנוגדים להוראות ההסכם הקבוצי בענף המתכת החל על הצדדים, שם נקבעו שלוש משמרת[footnoteRef:25].

את החישוב של השכר הקובע כבסיס לתשלום טענו כי יש לחשב באופן הבא: שכר רגיל בגין 93 שעות עבודה בחודש מתוך 186 שעות, ובגין 93 שעות לפי שכר הכולל תוספת משמרת בגין 3 שעות ביום במהלך שבועיים לפי 122.5% ובגין 5.5 שעות ביום במהלך שבועיים לפי 145% ₪.

...

כבר בשלב זה, נציין כי לא מצאנו שהנתבעת הוכיחה קיומו של פרסום כנדרש בחוק איסור לשון הרע לצורך ביסוס עילת תביעה מכוחו.

לאור האמור לעיל, טענת קיזוז של הנתבעת נדחית.

סוף דבר תביעתם של התובעים מתקבלת באופן חלקי כמפורט להלן: התובע 1 זכאי להפרשי שכר עבור משמרת לילה בסך 41,623 ₪, פדיון דמי חופשה בסך 2,814 ₪, ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 10,000 ₪.