זכאות לתוספת ותק ויוקר בענף המוסכים

המחלוקות מהן נסיבות סיום העבודה של התובע אצל הנתבעת? האם התובע פוטר כטענתו או התפטר מהעבודה "על אתר" כטענת הנתבעת? האם כטענת הנתבעת התובע זנח את העבודה ולא שב אליה יותר? היה ויקבע כי התובע זכאי לתשלום פצויי פיטורים – מהו "השכר הקובע" לתשלום פצויי פיטורים ואילו רכיבים יש לכלול במסגרת "השכר הקובע"? האם התובע זכאי לקבל פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת עם סיום העבודה? האם הנתבעת זכאית לקזז, מכל סכום שיפסק לתובע, אם בכלל, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע לנתבעת? מה גובה "השכר הקובע" לחישוב תלשום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת? האם לתובע קמה זכאות לפדות כאמור בכתב התביעה את דמי ההבראה עם סיום עבודתו – ואם כן באיזה שיעור ובאיזה תעריף ליום הבראה? האם הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה בפועל במסגרת השכר השוטף? האם הנתבעת זכאית לקזז, מכל סכום שיפסק לתובע בגין דמי הבראה, את דמי ההבראה ששולמו לתובע בפועל במהלך העבודה, ואם כן מה שיעור הקזוז? האם התביעה לדמי הבראה היתיישנה? האם הובע זכאי לטענתו, על פי דין, לפדות כספית אי הספקה של בגדי עבודה במהלך העבודה וכאם כן בכמה – האם הנתבעת סיפקה לתובע בגדי עבודה בעין במהלך העבודה? האם לתובע נותרה יתרת חופשה עם סיום העבודה? כמה ימים זכאי התובע לפדות ומה התעריף הנכון ליום חופשה? האם התובע ניצל ימי חופשה ביתר כטענת הנתבעת, והאם הנתבעת זכאית לקזז מכל סכום שיפסק לתובע, ככל שיפסק, את יתרת ימי החופשה הנ"ל שנוצלו ביתר על ידי התובע? האם התביעה לפדיון ימי חופשה היתיישנה? האם התובע זכאי לתוספת יוקר לשכרו? מה שיעור תוספת היוקר לה זכאי התובע לטענתו? מה המקור החוקי לתשלום תוספת יוקר ו/או תוספת וותק ו/או תמריץ אי העדרות? האם כטענת הנתבעת שכר התובע, עלה מידי שנה והאם הסכומים ששולמו לתובע מעבר לשכר היסוד "בלעו" את תוספת הותק ו/או תוספת היוקר? האם עידכון שכר התובע בהתאם לחוק שכר מינימום כלל תוספת יוקר? האם הנתבעת חבה בתשלום תמריץ בגין אי העדרות לתובע? האם התובע זכאי לתשלום דמי נסיעות עם סיום העבודה כאמור בכתב התביעה – ואם כן לכמה? ובאיזה תעריף יומי? האם כטענת הנתבעת שולמו לתובע כחוק דמי נסיעות בשכר השוטף? האם כטענת הנתבעת התובע היה נוסע לעבודתו במוסך יחד עם דודו שעבד אף הוא במוסך? האם כטענת הנתבעת, לפי הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים הזכאות לדמי נסיעות היא רק בגין שימוש בתחבורה הציבורית? האם התובע זכאי לתשלום פיצויים בגין אי הפשרה לפנסיה – והאם כן לכמה – ומה שיעור ההפשרה בגינו זכאי התובע לפצוי? מה המקור החוקי לדרישה לתשלום הפיצויים הנ"ל? האם הנתבעת נידרשת לשלם לתובע פיצוי כספי בגין אי הפרשה, או האם הנתבעת זכאית להפריש בפועל את חלק המעסיק לקרן פנסיה כאשר התובע יידרש להפריש את חלקו? האם הנתבעת זכאית לקזז, מכל סכום שיפסק לתובע בתיק זה, בגין אי החזר הלוואה על ידי התובע לנתבעת, ו/או אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע לנתבעת, ו/או תשלום דמי נסיעות ביתר על ידי הנתבעת ו/או יתרת חוב בגין ימי חופשה של התובע לנתבעת? האם קיימת תחולה להסכם הקבוצי ו/או צו ההרחבה בענף המוסכים על הנתבעת? מה המשמעות שהתובע לא העלה בכתב התביעה את עניין תחולתו של ההסכם הקבוצי ו/או צו ההרחבה בענף המוסכים? הכרעת הדין סיבות סיום עבודתו של התובע, נשמעו מפי הצדדים כ"רישומון".

...

תביעות התובע בגין פדיון חופשה שנתית, בגדי עבודה נדחות על סמך האמור לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע סך 6,000 ₪ בגין נסיעות.

נוכח תוצאות ההליך, הנתבעת תשלם שכר טרחת בא כוח התובע בסך 1,700 ₪.

לנוכח האמור לעיל ולמרות שלפי צו ההרחבה בענף המוסכים זכאי היה התובע לקבל 10 ימי חג, מידי שנה ומכיוון שבית הדין אינו פוסק מעבר למה שנתבע, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 4,240 ₪ בגין ימי חג. האם זכאי התובע לתוספת יוקר? התובע טען, כי על פי הוראות צו ההרחבה, זכאי הוא לתוספת יוקר בשיעור של 2.1% עבור התקופה שמחודש 06/2004 ועד לחודש 01/2011 וכי יש לשלם לו תוספת יוקר בסך 11,576.22 ₪, זאת בהיתחשב בשכר ששולם לו בתקופה זו. מנגד, טענה הנתבעת, כי צו ההרחבה בענף המוסכים אינו קובע תוספת יוקר בשיעור כלשהוא אלא מפנה לתוספות היוקר המשתלמות עפ"י ההסכם הקבוצי הכללי בין לישכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית , ולפי ההסכם הנ"ל, לטענת הנתבעת, לא היו כל תוספות יוקר במשק בתקופת עבודתו של התובע, ותוספת היוקר האחרונה היתה ב- 3/2004.

לסיכום משקבלנו את גרסת התובע לענין פיטוריו ומשמצאנו ממש בתביעתו בענין דמי הבראה, דמי חגים ותוספת וותק אך דחינו תביעתו בענין תוספת יוקר ופיצויי הלנה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 71,108 ₪, בגין פצויי פיטורים.

...

בתאריך 26.11.13, נעתר בית הדין, בצורה מותנית, לבקשה לביטול פסק הדין שהגיש התובע.

לטעמנו - הואיל והתובע לא פירט תביעתו בגין רכיב זה, בגין אלו חודשים לטענתו הולן שכרו או אילו מרכיבים הולנו בשכרו, הרי שלא ניתן לראותו כמי שהשכיל להוכיח תביעתו ברכיב זה ולכן הרינו קובעים כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר.

לסיכום משקבלנו את גרסת התובע לענין פיטוריו ומשמצאנו ממש בתביעתו בענין דמי הבראה, דמי חגים ותוספת וותק אך דחינו תביעתו בענין תוספת יוקר ופיצויי הלנה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 71,108 ₪, בגין פיצויי פיטורים.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד- בנסיבות הענין ולאחר ששקלנו בדבר, החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1,250 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 7,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

בין הצדדים חל הסכם עבודה קבוצי כללי לענף המוסכים אשר נחתם בתאריך 13.09.1993 הקובע כי המוסך חב בהפרשות עבור פנסיה לעובדיו בשיעור 6% משכרם המלא, ועבור קרן הישתלמות בשיעור 0.2% משכרם הכולל (סעיפים 17 ו- 27 להסכם הקבוצי) (להלן: "ההסכם הקבוצי") או "ההסכם קבוצי בענף המוסכים").

זאת, כפי שניתן לראות בסעיף 14.2 לחוות דעת המומחה בו ציין כי "...שכר הבסיס לצורך חישוב ההפרשות לקרן פנסיה, נילקח מתוך תלושי השכר לכל חודש בחודשו. שכר זה כולל: שכר יסוד, תשלומים בעד ימי חג, ימי חופש, תוספת ותק ותוספת יוקר. לעניין התשלומים בעד ימי חג וימי חופש, הנתבעת 1 נהגה לכלול אותם כרכיב נפרד בתלוש השכר, תוך ששכר היסוד בחודשים בהם היו תשלומים מסוג זה, הופחת במקביל בסכום הזהה להם, ומכאן שמדובר בחלק בלתי נפרד משכר היסוד." הנתבעת טוענת כי הכללת התשלומים בעד ימי החג וימי החופשה או ימי המחלה כחלק משכר היסוד להפרשות פנסיוניות, כפי שעשה המומחה – בטעות יסודה.

זאת תוך הקביעה כי "נכונה ההלכה הפסוקה משכבר הימים, כפי שהוחלה בעיניין מטין אילינדז גם על עובדים זרים בענף הבניין, ועל פיה, כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפצוי כספי בגין אי ההפרשות, וכי כל עוד לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפצוי שהעובד יהיה זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו." עיקר פסק הדין בהן נקבעו הילכות אלו, עסקו בעובדים זרים שלא הוקמו עבורם כלל קופות בקרנות פנסיה ושלא הופרשו עבורם כספים לקופות חלופיות לעניין זה. ובשל כן נימנעה "דרך המלך" להפרשות פנסיוניות עבורם.

...

סוף דבר הנתבעת תפעל ביחס לתובע, כדלקמן: (1) הנתבעת תפריש הפרשי תגמולי (מעסיק) לפנסיה - בסך של 28,420 ₪.

(2) הנתבעת תשלם ישירות לידי התובעת התשלומים עבור קרן השתלמות - בסך של 1,263 ₪.

הנתבעת תשלם הוצאות משפט לב"כ התובעים בסך 8,500 ₪, תוך 30 יום.

עוד טוען התובע כי על היחסים בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים ואף על פי כן, התובעת נימנעה מלשלם לו תוספת וותק, המסתכמת בסך של 12,556 ₪ וכן תוספת יוקר מחייה המסתכמת בסך של 3,648 ₪.

תוספת ותק כאמור לעיל, התביעה ברכיב זה מבוססת על ההוראה בהסכם הקבוצי הענפי, לפיה החל משנת עבודתו השנייה של התובע במוסך, התובע היה זכאי לתוספת ותק בשיעור 1% משכרו לכל שנה.

...

בנסיבות אלה ולאור הפסיקה לפיה נטל עריכת רישומי הנוכחות והחופשה רובץ על המעסיק (עניין ימית בטחון שהוזכר לעיל), לא מצאנו לקבל את הטבלה שהנתבעת הציגה, ללא תמיכה במסמך מקורי מהתקופה הרלוונטית, אף לא באופן מדגמי, וזאת על אף שהתרשמנו ממהימנות עדותו של משקי.

על כן, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין תוספת ותק, בסך 3,943 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה – 15.8.13 ועד למועד התשלום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 5,791 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל.

בתגובה המשלימה טענה טירה כי צו ההרחבה בענף המוסכים שינה את הוראות ההסכם הקבוצי משנת 1993 לאור ההערה מופיעה בתחתית טבלת השכר כדלקמן: "על הסעיפים הנ"ל יתוספו תוספות שכר ותוספת יוקר החל ב – 1 באוקטובר 1993. עוד נטען כי ההסכם הקבוצי הכללי משנת 1996 יצר טבלת שכר חדשה/מעודכנת שלא הורחבה בצו הרחבה. לפיכך, אין צו הרחבה תקף בענף המוסכים מאז שנת 1996 ואין צו הרחבה ענפי הקובע שכר עבודה. טירה טענה כי יש לידון בהיבטים העובדתיים והמשפטיים של הסכם 1996 וכי עליה לחקורה את נציגי האגוד וההסתדרות על מנת לברר האם הסכם 1996 מחליף את הסכם 1993 במלואו או רק את טבלת השכר, האם נעשו ניסיונות להרחיב את טבלת השכר החדשה ומה עלה בגורל אותם הניסיונות, האם טבלת השכר לפי הסכם 1996 תקפה עד היום או שקיימת טבלת שכר עדכנית יותר? מהי טבלת השכר התקפה בענף, אלו עדכונים הפיץ האגוד לחבריו בכל השנים 1996-2019, כיצד הופצו העדכונים, אילו עדכונים לטבלת השכר הפיצה ההסתדרות וכיצד הופצו העדכונים. לאור העובדה שטבלת השכר בהסכם 1996 נמוכה משכר המינימום מה התשובות שאיגוד המוסכים וההסתדרות נותנים לחברי האגוד בכל הנוגע לטבלת השכר התקפה כעת בענף המוסכים. עוד צוין כי בכוונת ב"כ טירה לחקור את הממונה על יחסי עבודה בנושאים הבאים: האם כאשר משתנה סעיף מסוים בהסכם קבוצי שהורחב בצו הרחבה ואותו סעיף תוקן בהסכם מאוחר, האם רק הסעיף בצו ההרחבה בוטל או שמא כל צו ההרחבה מבוטל, האם האגוד וההסתדרות הודיעו לממונה על יחסי העבודה כי טבלת השכר שהורחבה בהסכם 1993 שונתה, מי אחראי לפירסום שינויים או ביטול צוי הרחבה באשר ההסכם הקבוצי אותו הוא הרחיב שינה את אחד הסעיפים שהורחבו בצו ההרחבה, מה תפקידו ומה אחריותו של הממונה בהקשר זה, מה היו לדעת הממונה טבלאות השכר בענף המוסכים משנת 1993 ועד היום, האם וכיצד פירסם הממונה את השינויים בטבלאות השכר ומה משמעות הדבר אם הטבלאות לא פורסמו, מה הבסיס לקביעת הממונה כי צו ההרחבה עדיין תקף לאור השינויים בטבלאות השכר.

יתר הוראות הסכם בדבר גמול עבודה בשעות נוספות, החזר הוצאות אשל, תוספת וותק, תוספת יוקר, אופן תשלום השכר, ביטוח מחלה, דמי חגים, אופן הזכאות והתשלום עבור חופשה שנתית, חופשות מיוחדות, דמי הבראה, ביטוח פנסיוני, החזר הוצאות נסיעה, ביגוד וכדומה נותרו על תילן.

...

כך גם, לא מצאנו ממש בטענת טירה ולפיה הסכם 1993 וצו ההרחבה שניתן מכוחו אינם מסדירים את שכר העבודה בענף.

מהמקובץ עולה כי ההסכם הקיבוצי משנת 1993 וצו ההרחבה שניתן מכוחו תקפים לכל דבר וענין ולפיכך, האיגוד רשאי לגבות דמי טיפול ארגוני מקצועי ממוסכים שאינם חברים בו על פי תקנה 1(א) לתקנות דמי טיפול ארגוני.

אשר על כן, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית מחמת העדר עילה.