זכאות לשכר טרחת עו"ד בגירושין עם שלום בית

בגדריו נקבע כי הייצוג ייעשה בקשר עם תביעת מזונות, תביעות רכושיות וכן הליכי גירושין ושלום בית.

לטענת רינה, עו"ד קרני כלל אינו זכאי לתשלום שכר טירחה בגין הזכויות במרפאה ובדירת המגורים מאחר שרינה הייתה בעלת מחצית מהזכויות הן במרפאה והן בדירה עוד טרם יוצגה על ידי עו"ד קרני וזאת על פי פסק דין שניתן בשנת 1993, אשר אישר הסכם מזונות ויחסי ממון שנחתם בין רינה ובעלה, במסגרת הסכמתם לחזור לחיי שלום בית (להלן: הסכם יחסי ממון משנת 1993).

...

לאור האמור לעיל מסקנתי היא כי רינה לא הוכיחה ברמה הדרושה שעו"ד קרני טיפל בענייניה המשפטיים בחוסר מקצועיות או חוסר זהירות כלאחר יד וללא שיקול דעת.

התוצאה היא שהתביעה שכנגד נדחית.

לסיכום: אני מחייבת את הנתבעת בתביעה העיקרית לשלם לתובע % 10 מהסך של 455,000ש"ח -(על פי סעיף 52 לפסק הדין ) את הסך של 45,500, בצירוף מע"מ כחוק ובסך הכל 53235 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל על זאת בגין בגין קבלת מחצית דירת המגורים שהייתה רשומה על שם הבעל.

בהסכם שכר הטירחה הראשון הסכימו הצדדים כי בגין הסכם שלום בית או גירושין, קרי הסכם הפשרה, ישלם הנתבע לתובעת שכר טירחה בסך 2,000 דולר (8,000 ₪).

זכאותה של התובעת לתשלום שכר טירחתה בגין הכנת ההסכם מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שעפ"י טענתה, הנתבע הוא אשר נימנע מלחתום על הסכם הפשרה, משיקולים זרים, ובכך סיכל הנתבע את הוצאתו לפועל של הסכם הפשרה.

כך נכתב ב"תצהיר": אני, אורלי שמעון אהוד מס' ת.ז. 59095455 מצהירה בזאת כי לא נחתם ביני ובין יובל הסכם שלום בית/גירושין היות ובמידה שהיה נחתם הסכם שכזה לא הייתי ממשיכה את תיק הגירושין בבית המשפט ולא הייתי מחליפה עו"ד, אלא הייתי מסתפקת בהסכם שהיה מקובל על שנינו.

...

אני ניסיתי לשכנע אותה אך היא בסופו של דבר החליטה לפטר את עורך הדין שלה, החליפה עו"ד. אני רציתי לחתום על הסכם הגירושין.

מאידך – הנתבע כלל לא הכחיש חוב זה. לאור האמור, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 11,169 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.8.16) ועד למועד התשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 650 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

במידה והתיק (או חלקו) יוסדר באמצעות תשלום הסכום הכספי ללקוח שכר הטירחה ישולם לעוה"ד באחד המועדים להלן, המוקדם מבניהם: א. שכר הטירחה ישולם לעוה"ד תוך 60 ימים מיום קביעת זכאות הלקוח לסכום הכספי (בהסכם ו/או בפשרה ו/או בפסק דין בתיק).

כפי שהעידו הנתבעים, והדבר לא נסתר, בני הזוג מוסקונה התגרשו לאחר סיכסוך ממושך וקשה ביותר, תוך שנוצר ביניהם נתק ממשי, כך שאין מדובר בעד שניתן להחיל לגביו את ההלכות בנושא אי הבאת עד. מכל מקום, בחרתי להשתית את ההכרעה על העדויות שהובאו, ולהמנע מלזקוף את אי העדתו של חיים מוסקונה לחובת צד זה או אחר.

נידרש שהסכם שכר הטירחה "יוסבר היטב" ללקוח, כאשר הסבר מניח את הדעת אינו כולל רק את לשונו של ההסכם, אלא עניינים שחובה להביא לידיעתו של הלקוח, ושיש בהם כדי להשליך על גיבוש עמדתו בנושא שכר הטירחה (תא"מ (שלום עכו) 43478-01-12 מחמוד אסדי נ' עילית איסק פארי עו"ד (23.7.2013); רע"א 6222/13 סטרוגנו נ' שרבט, פס' 13 (17.11.13); תא"מ (שלום כ"ס) 15519-12-11 הנ"ל).

בית המשפט או הנתבעים אינם צריכים להיתחקות אחר השאלה מדוע עורכי הדין נימנעו מלהשתמש במילה "ברוטו". די בכך שנוכח התנהלותם זו, אין כל מקום לאפשר להם להשתמש בנוסח המעורפל והמסובך שבחרו, כבסיס לטענה שנוסח זה משמעותו "ברוטו". סיכום המחלוקת בנושא ברוטו/נטו יש לפרש את ההסכם כמתייחס לגזירת שכר הטירחה מהסכום נטו שיתקבל אצל הלקוחות.

...

אני דוחה את הניסיון להציג התנהלות של לקוח המעוניין כי השומה הקובעת לצורך שכר טרחה, תיעשה על ידי גורם אובייקטיבי, לפי שווי נכון של המקרקעין, כהתנהלות שיש עמה פגם.

מצרף הסכומים מגיע לסך של 290,888 ₪, כלומר הלקוחות שילמו סכום העולה על שכר הטרחה המגיע, ומכאן שדין התביעה להידחות.

סיכום התביעה נדחית.

כאמור, התובעת אישרה כי חתמה לצד כל אחד מהתעריפים שננקבו בדולרים בסעיף זה. עוד נאמר בהסכם, בסעיף 4א' שבו: "מובהר ומוסכם כי עוה"ד יהיה זכאי לשכר הטירחה המוסכם גם במקרה שההליך בגינו נקבע שכר הטירחה יסתיים בפשרה שנעשתה בין בעלי הדין, אם בהסכם ממש ואם במחיקת ההליך, בין אם היתקיים דיון כלשהוא בבית המשפט/בית הדין ובין שלא". כאמור, התובעת חתמה אף מעל סעיף זה, לצד כותרת סעיף 4 שהנה "תנאים מיוחדים". בהמשך סעיף "התנאים המיוחדים" נאמר כי במקרה שיידרשו הליכים נוספים, לרבות הליכי ביניים, הודעות צד שלישי, ערעור, תביעות שכנגד וכיוצא בזה, ייקבע שכר טירחה נפרד בין עורך הדין ללקוח ככל שהלקוח יבקש את ייצוגו של עורך הדין להליכים אלו, וכי שכר הטירחה אינו כולל עריכת הסכמי גירושין או הסכמי ממון, עריכת תצהירי עדות ראשית בכתב ועריכת סיכומים בכתב או בעל פה בכל הליך שהוא.

לטענת התובעת, סברה בזמן אמת כי התשלום ניתן לעורך הדין על מנת שילווה אותה במשך כל תקופת ההליכים המשפטיים אשר צפויים היו להימשך כשנתיים או שלוש, מה שלא ארע בסופו של דבר בשל הגעתה לשלום בית עם בעלה.

...

לטענתה, בשים לב לכך שהשירות היחיד שניתן לה בסופו של דבר על ידי הנתבע היה עצם הכנת כתבי התביעה, אין מקום להותיר בידיו את מלוא שכר הטרחה ששולם לו. התובעת מבקשת אפוא כי ייקבע שהנתבע זכאי לכל היותר ל-10,000 ₪ בגין הגשת התביעות וכי כל יתר הסכום ששולם על ידה יושב לידיה.

גם לאחר ששקלתי את יחסי הכוחות בין הצדדים, ואת מצבה הנפשי של התובעת במועד בו חתמה על ההסכם, לא שוכנעתי כי מערכת היחסים שבין הצדדים לחוזה דכאן מעוררת באופן מובנה חשש שמא יהא פער בין לשון החוזה לבין אומד דעת הצדדים [ראו והשוו: ע"א 3894/11, דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (ניתן ביום 06/06/2013), בפסקה 17 לפסק דינו של כבוד השופט ס' ג'ובראן].

סוף דבר, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות אלה סבורני כי ללא הסבר מפורש מצד התובע ביחס לתנאי ההסכם ולאפשרות החיוב הכספי הבלתי מוגבל העולה ממנו, לא ניתן לחייב את הנתבע בשכר הטירחה שנקבע בו. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת ברק – ארז בעיניין רע"א 6222/13 עו"ד משה סטרוגנו נ' שלמה שרבט (פורסם בנבו, 17.11.2013) כדלקמן: "...לצד העמדה העקרונית – הנכונה כשלעצמה – לפיה על אדם מוטלת אחריות לקרוא או לוודא תוכנו של מיסמך שהוא חותם עליו, יש לתת את הדעת גם על הכללים הנוגעים לכך שאדם יכול לסמוך על אדם הקרוב לו או חב כלפיו חובות אמון ....אין צריך לומר, כי עורך דין המחתים לקוח על הסכם שכר טירחה, ולא כל שכן לקוח שאינו שולט בשפה העברית, חייב כלפיו בחובה מוגברת לוודא כי הוא יודע ומבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חתום, וזאת מכח חובת הנאמנות של עו"ד כלפי לקוחו..." (ס' 13 לפסק הדין) כמו כן נקבע ביחס להסכמי שכר טירחה כי אין די בעריכת הסכם שכר טירחה עם לקוח, אלא על ההסכם להיות ברור וחד משמעי ככל שניתן (ראה עא (ת"א) 34639-07-13 ד"ר מאיר טוויזר ושות' משרד עו"ד נ' שולמית גבאי (פורסם בנבו, 18.12.13).

במה דברים אמורים? בנוסף להסכם הכללי חתם הנתבע גם על ההסכם הספציפי, בהסכם זה צויין בסעיף 2 כי מהות העניין היא "כתיבת כתב תביעה כרוכה לשלום בית ולחילופין לגירושין". שכר הטירחה בגין עניין זה הועמד בהסכם הספציפי ע"ס 5,000 ₪ בצרוף מע"מ וזאת "בהתאם לסעיף 2(1) להסכם שכ"ט כללי". התובע העיד כי למעשה ההסכם הספציפי כלול בהסכם הכללי (עמ' 10 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014).

משקבעתי כי התובע לא הסביר לנתבע את משמעות ההסכם הכללי והשלכותיו ביחס להקף שכר הטירחה ואופן קביעתו מכח ההסכם הכללי, וכי עלה בידי הנתבע להוכיח כי לא הבין משמעות ההסכם הכללי וסבר כי ההסכם הספציפי והסכום הנקוב בו מסדירים את מלוא שכר טירחת התובע, הרי שהתובע אינו זכאי לתבוע שכר טירחה מכח אותו הסכם כללי.

...

איני מקבלת טענת הנתבע בעניין זה כי יש לראות באשר שולם כמהווה שכר טרחה גם עבור טיפול זה שכן הנתבע עצמו טען כי לא שלם דבר עבור הטיפול בעניין מדנס שכן סבר כי התובע "עושה לו טובה" (ס' 25 לכתב ההגנה) ואשר שולם על ידו היה עבור הטיפול בסכסוך המשפחתי.

לאור האמור והמפורט לעיל אני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לתובע הסך של 1,180 ₪.

כמו כן, מאחר שמרבית התביעה נדחתה ובנסיבות העניין ישלם התובע לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪.