זכאות לשבות לפי חוק השבות

אולם, כל שנאמר באותו מכתב בעיניין זה, הוא ש"כפי שנקבע על-ידי היועמ"ש לממשלה אין בנו של מי שנתגייר לאחר לידתו של בן זה בא בגדר הזכאים לשבות לפי סעיף 4א לחוק השבות הנ"ל" (סעיף 10 למכתב).

...

במכתבה הנזכר של הלשכה המשפטית של משרד הפנים מצאנו התייחסות עקיפה לעברו הפלילי של העותר גם בהקשר זה. אך זאת, רק על דרך האזכור של הוראת "סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, התש"י-1950, [אשר] מסייג את הזכאות לשבות ממי שהשר נוכח שהוא 'בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור'". נושא זה נזכר, בדרך אגב, גם בתגובת המשיב לעתירה, בה נאמר ש"לא למותר לציין, כי גם אדם שהינו זכאי שבות ונמצא כי הוא בעל עבר פלילי והעלול לסכן את שלום הציבור, רשאי שר הפנים שלא להעניק לו אשרת עולה או תעודת עולה (ר' סעיף 2(ב) ו-3(ב) לחוק השבות)".

המסקנה דלעיל לא תשתנה, גם אם התוצאה של דרישת הערבות, לאור עמדתו של האב בעניין זה, תהא הרחקתו של העותר מישראל.

לאור האמור אנו סבורים כי דרישת הערבויות שהוצבה על-ידי שר הפנים היא דרישה סבירה ולא מצאנו שקיימת עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב בנושא זה. גם לא שוכנענו שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב בעניין גובה הערבות.

כן נקבע בהתייחס לטענת העותרת כי היא זכאית למעמד עולה בהיותה אלמנה לזכאי שבות כי המנוח לא הוכר כזכאי על פי חוק השבות וזאת מאחר שנכלל בגדר סייג לחוק השבות נוכח עברו הפלילי המכביר.

טענות הצדדים: העותרת טוענת כי יש לה זכאות לשבות מצד אחד מכוח היותה נכדה של יהודי ומצד שני מכוח היותה אלמנה של נכד של יהודי, המנוח.

...

כמו כן, העותרת הקימה תא משפחתי חדש לאחר פטירת המנוח ובבחינת זיקותיה לעם היהודי עלה כי העותרת לא קשרה קשר לעם היהודי ומשכך דין בקשתה להידחות.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיבה בנסיבות העניין.

סיכום: מכל הטעמים שפורטו - העתירה נדחית.

אם כן, קביעת הקף תחולתה של הזכות לשבות לפי התיקון לחוק, צריך שתעשה על בסיס מקורותיה של זכות זו ותכליתו של חוק השבות – שיבת ציון.

...

אכן, ניתן לטעון כי היעדר אפשרותה של אלמנת בנו של יהודי לעלות ארצה עשוי להביא לכך שצאצאיה – נכדיו של היהודי – שירצו לממש זכותם לעלות ארצה, לא יעשו כן. ברם גם אני כמו חברי השופט סולברג סבור כי אין בכך כדי לשנות מהמסקנה האמורה, בפרט בשים לב להלכה הפסוקה לפיה "חוק השבות אינו מעניק זכות כלפי מעלה" (עניין גורודצקי, פסקה 39; וראו את הנמקותיו של חברי בעניין זה, פסקאות 35-34 לחוות דעתו).

על פי גישה זו, מקום שבו נמצא כי במישור העובדתי הקשרים המשפחתיים המהותיים מתקיימים, אין בשוני בין מאפייני הקשר הזוגי לבין הקשר "הדורי" כדי להביא למסקנה כי מבחינה נורמטיבית הזכויות שונות בטיבן (פסקה 43 לחוות דעתו של ממלא מקום הנשיא; פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת (בדימ') ברון).

לסיכום: אם דעתי הייתה נשמעת, היינו קובעים כי המונח "בן זוג" שבסעיף 4א(א) לחוק השבות אינו כולל את אלמנת זכאי השבות.

בתמצית, צויין בה כי נסיבות המקרה הנוגעות למועד האימוץ הנטען והיעדר השתקעות העותר בישראל מטילות צל על טענותיו בדבר היות האימוץ הנטען כזה המקנה לו מעמד לפי חוק השבות, וכי בהתאם לתכליתו של החוק ולפסיקה בעיניין לא נפל פגם בהחלטה שלפיה לא ניתן לקבוע אם האימוץ הנטען מהוה בסיס לזכאות העותר לקבלת מעמד עולה בישראל מכח היותו "ילד" של יהודי לעניין סעיף 4א לחוק השבות.

"פירוש לשוני דינאמי", קרא: שבות כהוראת סעיף 4א שלחוק תוענק אך ורק לבני-זוג ובני-מישפחה לא יהודים שקשרו גורלם בגורלו של יהודי שחוק השבות חל עליו – וממילא קשרו גורלם בגורלו של העם היהודי – ובה-בעת לא תנתן זכות לשבות למי שלא קשרו אותו קשר-גורל, אף אם מחזיקים הם בסטאטוס פורמלי של היותם בני מישפחה.

...

יישום הקביעות בעניין יעקובוב על העניין שלפניי, מביא למסקנה ברורה כי העותר לא הוכיח את כנות האימוץ.

בנוסף, אני סבורה כי הצעת הרשות לפנים משורת הדין, אינה כטענת העותר "הכלאת ביניים", כי אם ניסיון ראוי לבוא לקראת העותר.

סוף דבר לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.

זאת מאחר ובן הזוג הישראלי והעותרת נישאו בטרם עלייתם, בן הזוג מעולם לא עלה לישראל, עד אשר החליט לממש את זכותו לשבות יחד עם העותרת, בנם המשותף ובתה של העותרת מקשר קודם.

בהקשר זה יצוין, כי הזכות הקיימת, הן בחוק השבות והן בחוק האזרחות, בכל הנוגע למתן מעמד לבן הזוג או לבני מישפחה אחרים של האזרח הישראלי לפי חוק האזרחות או של בת הזוג של היהודי או לבני מישפחה אחרים לפי חוק השבות, היא זכות שהקנה המחוקק לאזרח הישראלי או ליהודי, לא לבת הזוג.

...

נוכח כל האמור, נתבקש להורות על ביטול החלטת המשיבה והענקת מעמד עולה מכוח חוק השבות לעותרת, ומעמד נלווה לעותרת 2.

בהיבט זה, הגם שדרכו של אזרח ישראלי למתן מעמד לבת זוגו ארוכה יותר מזו של יהודי המבקש אזרחות לפי חוק השבות למתן מעמד לבת זוגו (הבחנה שעל הצדקתה עמד בית המשפט בעניין סטמקה), זה כזה יכולים לממש בסופו של דבר את זכותם לחיי משפחה וליתן מעמד לבת זוגם הזכאית לכך רק מכוחם.

כאמור, לא נפלה כל טעות בדרך אליהם הופנו העותרים, וככל שסברו כי המשיבים שגו בכך היה עליהם לעתור בעניין זה אז. העתירה נדחית איפוא.