זו לשונו של סעיף 5.10 לחוזה: "כי לא יאפשר את הלנתם של פועליו או אחרים מטעמו בבניין או בכל חלק של המקרקעין, למעט שומר אשר יוצב לצורך שמירה על הבניין במשך תקופת ביצוע עבודות הבניה."
התובע טען כי פנה לנתבע 2 מספר פעמים לאחר גילוי הנזק שניגרם לו, אך האחרון היתעלם מפנייתו.
לפי התצהיר, התובע שכר ממר בורשטיין את הדירה במשך מספר שנים, וכאשר החל הפרויקט בשנת 2015, התובע עזב את הדירה, אך השאיר בה, בהסכמתו של מר בורנשטיין, את חפציו בחדר סגור.
הטענה של התובע כי נוצר קשר חוזי מחייב בינו לבין הנתבעים, היא למעשה טענה של "חוזה לטובת צד שלישי".
סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 מגדיר, מה הוא החוזה לטובת צד ג', וזו לשונו:
"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה( להלן – המוטב) מקנה למוטב את הזכות לידרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו."
תנאי להשתכללותו של חוזה לטובת צד שלישי הוא כי בכוחו של החוזה המקורי בין א' לבין ב' ללמד על כוונת הצדדים להקנות לצד השלישי – שאינו צד לאותו החוזה – את הזכות לאכוף את החיוב הנטען כלפי החייב.
התובע ביקש להסתמך על סעיף 11.8 לחוזה בטענה כי הוא מקנה לו זכות לידרוש פיצוי מהנתבעים בגין הפרת החוזה שזו לשונו:
"היזם ישפה ויפצה את המוכרים ו/או מי מהם, על פי דרישה הראשונה, בגין כל הנזק ו/או אובדן אשר יגרם להם ו/או לרכושם (לרבות הדירה על מערכותיה ומתקניה) ו/או לגופם ו/או למי מטעמם ו/או לצדדים שלישיים בגין הפרת התחייבות היזם על פי הסכם זה וכן בגין מעשה או מחדל רשלני ו/או בזדון של היזם ו/או מי מטעמו בבצוע התחייבויותיו על פי הסכם זה".
סעיף זה אינו יוצר חיוב של הנתבעים כלפי צדדים שלישיים, ולא הוכח כי לצדדים לחוזה הייתה כוונה להקנות לצדדים שלישיים זכות לתבוע באופן ישיר על פי חוזה זה (לדוגמא, חוזה ביטוח רכב), אלא מדובר בסעיף שיפוי של הנתבעים כלפי הבעלים של הדירה, ותו לא.
מכאן, צודקים הנתבעים כי אין יריבות ישירה בינם לבין התובע, אשר לא היה צד לחוזה שנכרת בין הבעלים של הדירה מר בורנשטיין לבין הנתבעים.
התובע ביקש להוכיח את דבר הלנת הפועלים בדירה על סמך תמונות, בהן נראה כי נעשה שימוש בכלי מטבח, נותרו שאריות אוכל בדירה ונמצאו נעלי עבודה באחד החדרים.
אין בפני כל פירוט לגבי חוב הקודם, אותו התבקש לשלם התובע במסגרת חשבון חשמל זה, אך על פניו ברור כי מדובר על תקופה מלפני אוקטובר 2016, והתובע לא ביקש לפצות אותו בגין תקופה זו.
במאמר מוסגר אציין כי ככל הנראה, מדובר בחוב שהצטבר משנת 2015, כאשר התובע עזב את הדירה, בגין תשלום קבוע, שעל פי החשבון שהוצג, עמד על סך של כ- 27 ₪ לחודשיים בתוספת מע"מ.
מכאן אין מקום לחייב את הנתבעים בגין תשלום חשבון זה.
19.3.
...
אין מחלוקת כי הקבלן של הנתבעים קיבל מפתחות מהדירה במהלך הפרויקט על מנת לבצע עבודות, שניתן לבצעו מתוך הדירה בלבד, ולפי גרסתו המתוקנת של התובע, זה התרחש בסוף שנת 2016 (אציין כי לאור עדותו של הנתבע 2 בבית המשפט – אכן זה היה המועד לביצוע העבודות מתוך הדירה על ידי הקבלן – וטענות של הנתבעים בהקשר זה בתגובתם האחרונה אינה מקובלת עלי).
" (ההדגשה לא במקור מ.פ.ב.)
על כן אני דוחה את התביעה בנוגע לפיצוי בגין רכוש שנגנב או ניזוק
באשר לעניין תשלום בגין חשבונות מים וחשמל:
כאמור, גם בעניין זה אין לתובע זכות ישירה לתבוע את הנתבעים על פי התחייבותם חוזית כלפי בעל הדירה לשלם את צריכת חשמל ומים.
סוף דבר,
הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך 601.42 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא יישא סכום זה פרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
