בד בבד נתבקש בית הדין שלא לחייב את הקרן בגין הוצאות כדין, תוך שהדגישה, כי ככל שייקבע כי התובעת ידועה בציבור של המנוח, זכאותה לקבלת קצבת שאירים הנה בהתאם לתנאים הקבועים בתקנון, דהיינו ככל שתוגש תביעה לבית משפט השלום אשר ממנה עולה, כי המנוח הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות רפואית, לא תהיה זכאית התובעת לקיצבת שאירים מקרן הפנסיה (על אף הכרתה כידועה בציבור של המנוח), אלא בהתאם לתנאים הקבועים בתקנון (הגשת תביעה כנגד המזיק והעברת סכום הפיצויים לקרן הפנסיה או לחילופין משיכת הכספים שצבר המנוח בסכום חד פעמי מהקרן).
בזיקה לכך טוען אלעד, כי מאז גירושיו ניהל המנוח מספר מערכות יחסים רומנטיות הן בטרם הכרותו את התובעת והן במהלך מערכת היחסים עם התובעת וממש עד לפטירתו והוא שיתף אותו, הראה תמונות, שאל לדעתו וכו'.
על סמך הטעייה וטעות זו נכללה הסייפא של סעיף 17 בהסכם, אשר ממילא דנה במקרה שלאחר המוות ואף מטעמים אלה יש להיתעלם מהסייפא של סעיף זה. בזיקה לכך נטען על ידי הנתבעים, כי ההסכם והצוואה נערכו על ידי ידיד קרוב של התובעת, הוא עו"ד ליטמן, בא כוחה בהליך זה; ולפיכך הוא מנוע מלייצג את התובעת שכן הוא נגוע בנגוד עניינים, באופן המקפח את זכויותיהם כיורשיו של המנוח על פי צוואה שערך והם שומרים על מלוא טענותיהם וזכויותיהם בעיניין זה.
בנוסף טענו הנתבעים, כי המנוח והתובעת לא ניהלו חשבון בנק משותף ולא רכשו נכסים משותפים.
לפיכך, הדיון הנרחב שערכו הנתבעים בפרק א' לסיכומיהם, במסגרתו כללו טענות השתק, מניעות וויתור על טענות נשוא התביעה, כאילו התובעת הפרה את הוראות ההסכם לחיים משותפים, באספקלריה של דיני החוזים, בעצם התביעה שבפנינו (שכן לדידם המנוח ביקש כי זכויותיו בקרן תועברנה לילדיו), אינה רלוואנטית, וממילא אינה מבוססת על פי הדין הקיים.
...
ואולם וזה העיקר, נקבע על ידי כב' השופט רועי פוליאק בעניין סידורובה, דברים היפים לענייננו, כי "בכניסה לחיים משותפים בגילאים מבוגרים, בין בנישואין ובין בהתקשרות חוזית, ההפרדה הרכושית היא פעולה מקובלת שאין בה כדי לשלול, כשלעצמה, הכרה במעמד של ידועים בציבור."
מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, נבקש לציין כדלקמן:
* ראשית, העובדה כי לתובע ולמנוח היו חשבונות בנק נפרדים (ע' 6 ש' 1-12; ע' 32 ש' 10-13) אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו, שכן נקבע לפני כשלושה עשורים כי לבחינה מהו משק בית משותף, "אין נפקא מינה, אם יש לבני הזוג חשבון נפרד" (ע"א 107/87 שרה אלון – פרידה מנדלסון, פ"ד מג (1) 431).
* לא מצאנו ליתן משקל של ממש לעובדה, כי שמה של התובעת לא מופיע על חלק ממנוייו של המנוח; ומכל מקום, גרסתה של התובעת כי על פי רוב המנוח הלך עמה לקולנוע לא נסתרה (ע' 8 ש' 20-32; ע' 14 ש' 23-25).
לא נעלם מעינינו, כי התובעת לא השתתפה בהוצאות וסידורי הקבורה של המנוח (ע' 10 ש' 10-13), אך לא מצאנו ליתן לכך משקל של ממש.
