זכאות לקצבת ילדים לתושבי חוץ

בפסק הדין שניתן בעיניין עב"ל (ארצי) 48134-10-12 המוסד לביטוח לאומי – יאסמין מחרום (3.11.14) (להלן: "עניין יאסמין מחרום"), סוכמה ההלכה הפסוקה בעיניין קביעת תושבות, בהאי לישנא: "הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו (ראו דיון מה/04-73 (ארצי) עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84 (1985), להלן: פרשת סנוקה, עב"ל (ארצי) 83/06 ג'ואן טייץ - המוסד לביטוח לאומי (2.6.09) בפיסקה 10, להלן: פרשת טייץ וכן עב"ל (ארצי) 363/09 עבדללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.3.11), להלן: פרשת חנין והפסיקה המוזכרת בהם). הזיקות העומדות לבחינה עת נידרשת קביעה אודות מרכז חייו של מבקש הגימלה שונות הן ומגוונות, ובכללן: "זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). מעבר לכל זאת, יש לקחת בחשבון - בעת יישום המבחנים - את מהותה של הזכות הנדונה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ואת תכליותיה" (ראו פרשת חנין וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.6.13), בפיסקה 15 וההפניות שם).

...

בהתאם לסיכום נתוני ביקורת הגבולות, בשנת 2017 התובע ומשפחתו אכן שהו מרבית זמנם בגבולות הארץ (נ/2).

ממכלול הראיות שהוצגו עולה כי בחודשים מרץ – דצמבר 2017 מרכז חייו של התובע היה בישראל.

התביעה מתקבלת, כך שהתובע יוכר כתושב ישראל מיום 16.3.17 ועד ליום 28.12.17, ותוכר זכאותו לזכויות הנובעות מכך.

בפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע (להלן-המוסד), לפיה אין התובע תושב ואינו זכאי לקצבת ילדים, וכל זאת לתקופה שמ-2/96 ועד 6/03.

לפי טענת המוסד, הנסמך על חקירות שערך, לא התגורר התובע במקומות כנטען על ידו, כי אם בשכונת אבו דיס שמחוץ לתחום.

...

הנה כי כן, ולאור כל האמור, אנו קובעים כי התובע לא התגורר בשכירות בראס אל עמוד בתקופה כנטען על ידו (6/99 – 5/03).

סוף דבר – א.בקשר לתקופה שמ-2/96 ועד 5/99 – התביעה מתקבלת.

ב.בקשר לתקופה שמ-6/99 ועד 5/03 התביעה נדחית.

המסגרת הנורמטיבית-הוראות החוק והפסיקה: הזכאות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מותנית, בדרך כלל, בהיותו של המבוטח תושב ישראל (ראה הגדרת "מבוטח" בסעיף 240, בפרק י"א לחוק (ביטוח זיקנה ושאירים), אליו מפנים סעיפים אחרים בחוק, לרבות סעיף 65(א) בפרק הדן בביטוח ילדים).

עובדות אלה-לא היו בידיעת הנתבע, כל שכן שלא מצאו ביטויין במסמך רישמי, כפי שציין מנהל מחלקת גמלאות מישפחה, מר עין הבר, בתעודת עובד הציבור: "מאחר והתביעה הוגשה באיחור, הרי לא ידוע למוסד אם הילדים שהו לאורך התקופה באיזור או מחוצה לו ואולי במדינה אחרת, אין אפשרות לערוך חקירות ולקבל מידע על הנעשה באיזור". גב' בר נתן, מנהלת תחום ילדים במשרד הראשי, הסבירה את הדברים בעדותה (בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 30.11.98 בתיקים נז/ 1037-0 ואחרים-שנתקבל כאן בהסכמה, כמוצג): "..

...

אין לנו סמכויות לבצע שם חקירות ולכן חוסר המידע במקרים האלה חוסם גם את אורך התקופה שאנו מאשרים.

אני, כעובדת המוסד לביטוח לאומי, אינני יכולה להיכנס לאזור ולאמת את הנתונים שאני מקבלת מהתובעת".

" בנסיבות המקרה שלפנינו, בהיתחשב, מחד גיסא, בכך שזכאות התובעת לקצבת ילדים אינה מוטלת בספק, שיש נתונים מוכחים על לידת הילדים ונתנו אמון בגרסת התובעת, כי היא וילדיה גרו ונמצאו בישראל או ב"אזור" ולא יצאו לארץ אחרת, ומאידך גיסא, בתכלית החקיקה ובמטרת קיצבת הילדים, המיועדת לשימוש יום יומי, כהשתתפות בהוצאות הכרוכות בגידול השוטף של הילדים, במהלך שנות ילדותם, ובכך שהתביעה הוגשה באיחור רב, שנים, ואף שנים רבות, לאחר שהילדים נולדו, היינו לאחר שנוצרה עילת הזכאות-אנו סבורים כי החלטת הנתבע לאשר את התביעות לתקופה של 3 שנים רטרואקטיבית מיום הגשתה, עבור כל שבעת הילדים בגינם הוגשה תביעה למוסד, עומדת במבחן הסבירות והמידתיות וכי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של פקיד התביעות, המוקנה לו על פי החוק.

הנה כי כן, אף אם היינו נוטים ללכת אחר כוונת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בנוסח המתוקן של סעיף 296, ולאשר את התביעה לתקופה רטרואקטיבית של 4 שנים לפני הגשת התביעה למוסד-מששוכנענו כי הנתבע שקל שיקולים עינייניים ורלבנטיים והפעיל את שיקול דעתו בצורה סבירה ומאוזנת-אין מקום להעמיד את שיקול דעת בית הדין במקום שיקול דעתו של המוסד, כפי שנאמר בעב"ל 50358/97 עיזבון המנוח חנה ליבוביץ ז"ל-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 515, בעמ' 526: "הלכה מושרשת היא, כי כל עוד מפעיל הגוף האחראי על ביצוע החוק את שיקול דעתו במסגרת מתחם הסבירות לא יתערב ולא יעמיד בית דין זה את שיקול דעתו שלו במקום שיקול הדעת של אותו גוף". התוצאה היא שהתביעה נדחית-משלא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בשיקול דעת הנתבע, באשר לתשלום קיצבת הילדים לתקופה של שלוש שנים למפרע מיום הגשת התביעה.

שיהוי בהגשת התביעה למוסד המסגרת הנורמטיבית-הוראות החוק והפסיקה: הזכאות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מותנית, בדרך כלל, בהיותו של המבוטח תושב ישראל (ראה הגדרת "מבוטח" בסעיף 240, בפרק י"א לחוק (ביטוח זיקנה ושאירים), אליו מפנים סעיפים אחרים בחוק, לרבות סעיף 65(א), בפרק הדן בביטוח ילדים).

יתר על כן, במספר תיקים אחרים שעניינם זהה או דומה למקרה הנדון כאן, הובאו בפני בית הדין עדויות וראיות כי עובדות אלה אינן בידיעת הנתבע, ואין להן ביטוי במסמך רישמי, כפי שציינה מנהלת תחום ילדים במשרד הראשי של המוסד לביטוח לאומי, גב' בר נתן, בתעודת עובד ציבור (הוגשה בתיקים מאוחדים בל 1037/97 ואח'): "מאחר והתביעה הוגשה באיחור, הרי לא ידוע למוסד אם הילדים שהו לאורך התקופה באיזור או מחוצה לו ואולי במדינה אחרת, אין אפשרות לערוך חקירות ולקבל מידע על הנעשה באיזור". בעדותה שם (בתיקים בל 1037/97 הנ"ל), הוסיפה גב' בר נתן, אף זאת: "..

...

בעניין זה-טענת הנתבע אינה מקובלת עלינו, מהנימוקים שנפרט להלן, בהתייחס להוראות החוק הרלבנטיות: בסעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי, נקבע לעניין המועד להגשת תובענה: "שר המשפטים, בהתייעצות עם השר, רשאי לקבוע הוראות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק זה לפני בית הדין לעבודה". מכוח סמכות זו, הותקנה תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969: "1. (א)...

בהחלטתנו ליישם במקרה זה את המדיניות בה נקט המוסד במקרים אחרים, שם הגענו למסקנה כי בתשלום קיצבה רטרואקטיבית ל-3 שנים הפעיל הנתבע את שיקול דעתו בצורה סבירה ומאוזנת-הבאנו בחשבון גם את הנטל הכספי הכבד הכרוך בתשלום הקצבאות לתקופה ארוכה למפרע, משתלויות ועומדות כנגד הנתבע עשרות תביעות דומות, המתייחסות, ביחד, למאות ילדים.

בהתחשב בשיקולים ובנימוקים שהובאו לעיל-הגענו למסקנה כי החלטת הנתבע לדחות את התביעה לכל התקופה הרטרואקטיבית-אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הפרשנות הנכונה בהתחשב בתכלית החוק.

סוף דבר: התביעה מתקבלת, בחלקה, משנקבע כי הנתבע ישלם לתובעת קיצבת ילדים (עבור הילדים בגינם הוגשה תביעה ואושרה) עבור תקופה רטרואקטיבית של 3 שנים מיום הגשת התביעה למוסד, בתוספת פיצוי על איחור בתשלום, לפי חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984.

מעבר לכך, כפי שצויין על ידינו בסעיפים 40-42 לעיל העובדה שילד של מבוטח נמצא מחוץ לישראל מעבר לשלושה חודשים, אינה שוללת באופן אוטומאטי את זכאות הורהו לקיצבת ילדים בעד אותו ילד, אלא היא מצריכה הפעלת שיקול דעת על ידי הנתבע, שיקול דעת שבפועל נעשה - כנראה - על פי ההנחיות הפנימיות של הנתבע.

מאחר שבפסק דין זה נדחתה על ידינו עמדתו זו של הנתבע, ומאחר שקבענו שהתובעת תושבת ישראל, הרי שכעת שומה על הנתבע להתבסס על ההנחה שהתובעת היא תושבת ישראל, ולבחון על בסיס נקודת מוצא זו, את שאלת הפעלת שיקול הדעת בקשר לזכאות התובעת לקיצבת ילדים בעד ילדיה בעבור התקופה שמיום 18/6/11 ועד יום 14/1/12.

...

לסיכום כפי שפורט לעיל, אנו מקבלים את התביעה בשאלת התושבות, ומצהירים על בטלות החלטת הנתבע לראות את התובעת כמי שביום 17/7/06 חדלה להיות תושבת ישראל.

בענין קצבת הילדים, אנו מקבלים את התביעה באופן הבא: על הנתבע לשלם לתובעת קצבת ילדים בעד בנה הבכור בעבור חודש יוני 2010 (זכאות שהנתבע התיימר לשלול במכתבו מיום 14/7/10 שכנגדו, למעשה, הוגשה התובענה).

מאחר שהתובעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין אנו מחייבים את הנתבע בהוצאות משפט.