זכאות לקצבת זקנה לאחר אי השלמת תקופת אכשרה

הנתבע לא שינה את ההחלטה ונימק את עמדתו בתע"צ שהוגשה לתיק, בהוראת מנהל הביטוח והגבייה מתאריך 30.7.2012 (צורף כנספח ט' לתצהיר התובעת), בה נקבע, בין השאר, כך: "כאשר נבחנת בקשת החלת יחס חלוקה בדיעבד כשהאשה מצטרפת לעסק הבעל והתקופה הזו היא זו היוצרת את תקופת האכשרה המינימלית לקיצבת זקנה, או משלימה את תקופת האכשרה, יש לאשר מהשנה השוטפת ומהשנה שלפניה ובנוסף רק את התקופה הנדרשת לצורך השלמת תקופת האכשרה ולא מעבר לכך ובכפוף להמצאת ההוכחות שיפורטו להלן." התביעה לבית הדין הוגשה לאחר שהנתבע לא שינה את החלטתו מיום 16.6.2015 והחלטה זו היא העומדת לדיון במסגרת הליך זה. יובהר כי גם אם תוותר על כנה החלטת הנתבע מיום 16.6.15, במועד הגיעה של התובעת לגיל פרישה (ב – 24.12.2018), היא צברה מעל 144 חודשי עבודה כתקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה.

קל וחומר שההנחייה אינה חלה בעיניינה של התובעת, שגם ללא התקופה שבה לא דווחה, צברה את תקופת האכשרה שהיא תנאי לזכאות לקיצבת זקנה.

...

אשר על כן, משלא הוצג הסבר המניח את הדעת לשינוי בדיווחים שהוגשו לנתבע במהלך השנים, יש לדחות את התביעה.

לאור המסקנה המפורטת לעיל, השאלה אם הנתבע פעל כדין כאשר הסתמך בעניינה של התובעת על ההנחייה מיום 30.7.12 התייתרה.

זאת מאחר שלתיק הוגשו שומות בעקבות ההחלטה מיום 5.3.2015 ולא בעקבות ההחלטה מיום 16.6.2015 מושא פסק דין זה. סוף דבר - התביעה נדחית.

] לעניין החלת דיני ההתיישנות על תביעות לפצוי בגין נזק שניגרם בשל אי ביצוע הפקדות לפנסיה יש להבחין בין זכאות לפנסיית זיקנה שמועד התגבשותה ידוע, שניתן לצפות מראש את אבדן הזכאות לקבלתה, (ונדונה בעיניין טיברמן ובעניין פלדון), ובין פנסיית נכות, כמו במקרה שלפנינו, שלא ניתן לצפות מראש את מועד הארוע שבעטיו ניתן לתבוע גימלת נכות, ושבשל אי ההפקדה לקרן נשללת הזכאות לה מחמת אי מילוי תקופת האכשרה.

מנגד, בעיניינו של המערער, אילו היה הארוע המזכה מתרחש שנה בלבד לאחר שהתרחש בפועל, היתה הקרן מקבלת את תביעתו והמשיבה לא היתה חשופה עוד לתביעה בגין נזק מסוג זה. וככלל, בשים לב לסיבה שבעטיה נדחתה תביעתו לקרן - אי השלמת תקופת האכשרה, ממילא לא מדובר בנזק שיכול להתגבש לאחר שנים רבות ולכן חשיפת המעסיק לתביעה מוגבלת בזמן.

...

משהעניין אינו דרוש להכרעה לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי הטענה.

אין חולק על כך שהמשיבה העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ולא מצאנו כי העובדה שהגישה את בקשת הסילוק רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת תצהיר המערער מהווה התנהלות העולה כדי חוסר תום לב כזה שיצדיק את השתקתה מהעלאת טענת התיישנות.

כלומר, כמו בעניין פלדון, דינה של תביעת המערער להידחות בשל העדר עילה שהיא תוצאה של מגבלת ההתיישנות[footnoteRef:35].

סוף דבר הערעור נדחה.

פסק הדין עסק בתביעתו של מבוטח שהגיש תביעה לקיצבת אזרח ותיק (שכזכור, נקראה אז קצבת זקנה, אך למען הנוחות נתייחס אליה בהמשך כאל קצבת אזרח ותיק) רק שנתיים וחצי לאחר הגיעו לגיל הזכאות.

אי זכאות: האוכלוסיות הבאות לא יכללו בתהליך האוטומטי ולא בתהליך החצי אוטומאטי: מבוטח החייב בקרת חוב גבייה; הנפש זכאית לגימלת ה"ה; המבוטל לא השלים תקופת אכשרה.

...

נוכח כל האמור, אין בידינו לקבוע כי הנתבע הוכיח משלוח מכתב שכזה (מכתב שהתובעת ובנה הכחישו שקיבלו).

נדגיש, כי לא מצאנו בסיכומי הנתבע כל הסבר או נימוק מדוע תשלום רטרו עבור ארבע שנים ותשעה חודשים הוא חוקי ומוצדק בנסיבות המקרה שלפנינו, ולעומת זאת תשלום רטרו עבור שבע שנים, כפי דרישת התובעת, אינו חוקי ומוצדק בנסיבות.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

כתמיכה לטענות אלו ניתן למצוא בטופס מל"ל בדבר אישור "המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר" שהוגש לאחר ארוע התאונה- חותמת המל"ל מיום 6.3.18, דהיינו, מרדכייב הגיש אישור בדבר העסקה בנוגע למנוח כמו גם אישור ביחס לשכרו לאחר התאונה.

לעניין קצבת זקנה – נקודת המוצא לפיה המנוח היה עובד מביאה למסקנה שהמנוח גם היה זכאי לקיצבת זקנה.

הרצף התעסוקתי עד כה מביא גם למסקנה שהמנוח היה עובד במהלך כל תקופת האכשרה הנדרשת לשם קבלת הקצבה.

איני סבורה כי יש לקחת בחשבון תוספת שקבלה התובעת לאחר התאונה בגין השלמת הכנסה, שהיא תוספת שיש לקחת בחשבון רק מקום בו ממילא בסיס שכרה של האלמנה נמוך.

התובע טען כי נבדק על ידי שוטרים ולא הודיעו לו על הצורך בקורס או בשלילה, גם לא לאחר קרות התאונה.

...

הפרטים שנרשמו על ידי השוטר בעריכת הדוחות היוו ראיה לכאורה לעניין מקום המגורים ולכן מצא בית המשפט כי המצאת המסמך במקום המגורים הוא בגדר המצאה כדין.

למסקנה זו ניתן למצוא עיגון בתקנה 554 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים ... 52 ... לפקודה, ימציא את רשיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה ...". אם סוף ההליך של פסילת הרישיון הוא בהפקדת הרישיון בסמוך לאחר מסירת ההחלטה, הרי שמובן שעל רשות הרישוי לידע את בעל הרישיון על התליית רישיונו.

התרשומת היא בגדר פסילה מותנית ומביאה למסקנה שהמנוח הוזהר.

נפנה בעיניין זה גם לעדותו מיום 26.4.2017 של עו"ד ששפורטה בעיניין טודרש איזורי, בפני בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, כדלקמן: "מבחינה הסטורית כאשר עשינו אמנות לא היה איזה צפי שיגיעו עובדים זרים ממדינות ארופה. כמו שהתחלתי להסביר קודם כמו כל חוזה אתה לא יכול לנבא כל צורך של פרשנות וכל סעיף וסעיף. ביישום של הסעיף הזה הרי לא יעלה על הדעת שיבוא אדם למדינת ישראל יעבוד 5 שנים ויקבל קצבת זקנה מלאה. בשום מקום בעולם. אדם עובד שלושים שנה תקופת אכשרה מ"י בגלל שהיא מדינת עלייה ישנה 144 חודש. קל וחומר לגבי 5 שנים. אם יש עובד זר שהוא אורח לצורך עבודה זמנית ההיגיון של האמנה לא לתת לעובד כזה קצבה מלאה רק בגלל שהוא מגיע לארץ שהוא מגיע בגיל שאולי יכול להקנות לו קצבת זקנה. לכן היה צורך להבהיר את זה ולהגיד לרומנים אתם לא יכולים לקבל קצבה אחרי 5 שנים אלא רק לאחר 144 חודשים. אני טיפלתי 20 שנה בנושא האמנות. אני מכיר את כל השיטות בעולם והייתי צריך ללמוד אותם. שאני אומר באירופה שאצלנו צריך רק 144 חודש לקבל קצבה מלאה הם לא מאמינים. הם סבורים שזה תקופה קצרה." במסגרת סיכומיה בהליך הנפרד, התובעת גוסטה מפנה לציטוט זה, וטוענת כי עדותו של עו"ד ששפורטה מלמדת כי 'הממונה במוסד על אמנות בינלאומיות, במשך 20 שנים', ושבתקופתו נחתמה האמנה עם רומניה, ציין בבירור בעדותו כי האמנה הקנתה לעובדות ולעובדים הזרים מרומניה את הזכות לקבל קצבת זקנה, לאחר התקופה הקבועה בחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד 'ישראלי' – 144 חודשים[footnoteRef:42].

שהרי, החוק לא השתנה בנושא שבנידון – לא לאחר יום 1.1.2013, ואף לא לאחר הפגישה שנערכה בשנת 2018.

במקרים מסוימים, וכדי להבטיח רמת קיום מינימאלית, האזרח הותיק יהיה זכאי לקיצבת השלמת הכנסה; הרובד הפנסיוני השני הנו הפנסיה התעסוקתית (לרבות פנסיה תקציבית, קרנות פנסיה ותיקות וחדשות, קופות גמל ועוד), שנועדה לשמור על רמת החיים של המבוטחים לאחר צאתם לגימלאות, והוא משולם בזיקה ישירה ובהתאמה להפרשות שנעשו על העובד והמעסיק שלו במהלך חיי העבודה; הרובד הפנסיוני השלישי, שאיננו רישמי ואיננו מחייב, הנו חיסכונות פרטיים.

...

דין טענה זאת להידחות – [97: סעיף 1 לסיכומי המוסד.

] סוף דבר – מתקבלת בזאת תביעתן של התובעות הבאות, ואנו קובעים כי הן זכאיות לקצבת אזרח ותיק מהמוסד: גב' ויקטוריה אנסקו, גב' אוגנייה קולי, גב' ולאד סביה, גב' מרגיט קלמן, גב' מרתה דול דנליוק, גב' דינה סטלוצה וגב' לילה בנטו.

כמו כן – נדחות בזאת התביעות של התובעות הבאות: התובעת גב' נסטיה פופ – היות שהיא לא צברה 144 חודשי עבודה במסגרת עבודתה בישראל, והתובעת גב' מריה גבור – היות שתביעתה למוסד הוגשה לאחר יום 31.12.2019.