זכאות לקצבת זקנה במקרה של מעבר למגורים בחו"ל

יש לדחות גם את טענתו של המערער כי יש לראותו כתושב בכל השנים בהם שהה בחו"ל לאחר אוקטובר 1998 (מעבר לתקופה אוקטובר 1998 – מרץ 2001 שבה חי בארץ והוכרה כתקופת אכשרה), משזו נטענה ללא כל ביסוס עובדתי.

מנגד, יתכן מצב שבו מבוטח החליט להעתיק את מרכז חייו לחו"ל, ובמקביל או אף כדי לממש תכנית זו הוא מתחיל ללמוד בחו"ל, שאז לימודיו בחו"ל הם חלק ממכלול הזיקות של המבוטח למקום מגוריו החדש, ובכל מקרה תקופת הלימודים אינה בגדר שהות זמנית וארעית בחו"ל, אלא תחילתה של תקופת התושבות בחו"ל. במצב דברים זה, בתקופת הלימודים המבוטח אינו בגדר תושב ישראל מתחילת התקופה.

רק לאחר שהתברר למערער כי בשל חסר של ארבעה חודשים לתקופת האכשרה הוא אינו זכאי לקיצבת זקנה, העלה את הטענה כי בתקופת הלימודים או בתקופה בה התגורר בחו"ל טרם תחילת לימודיו נותר תושב ישראל.

...

מכלול הראיות שהיו (ושלא היו) לפני בית הדין האזורי תומך במסקנה כי המערער העתיק את מרכז חייו לחו"ל בשנת 1974, עוד טרם תחילת לימודיו, וכי אין לראות בו תושב ישראל בשנים 1974 עד 1977, או בחלק מהן.

כפועל יוצא מכך, המערער לא צבר תקופת אכשרה המזכה בקצבת זקנה, ועל כן דין תביעתו לקצבת זקנה להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

משלא צברה זכויות כעובדת מבוטחת, אין התובעת זכאית לקיצבת זקנה מעבר לשלושה חודשי שהייה בחו"ל. דיון והכרעה סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (לעיל ולהלן: "חוק הביטוח הלאומי") קובע כי: "(א) מבוטח שהגיע לגיל המזכה בקיצבת אזרח ותיק, ישלם לו המוסד, בכפוף להוראות סימן זה, קצבה חודשית בשיעור של 17.7% מסכום הבסיס." סעיף 245(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "(א) הגיל לקיצבת אזרח ותיק הוא –

" במקרה דנן, התובעת לא פטורה מתקופת אכשרה והיא לא קיבלה קצבת נכות כך, שעל מנת שתשולם לה קצבת זקנה עליה לעמוד בתקופת האכשרה הקבועה בסעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי: "(א) תקופת האכשרה המזכה בקיצבת אזרח ותיק היא אחת מאלה:

מכתבים אלו נשלחו לכתובת המפעל בו עבדה על ידי בחור שהתגורר בחו"ל, עימו הייתה בקשר טרם נישואיה.

...

כמו כן, לטעמנו, יש ליתן את הדעת לכך שמיד לאחר הצגת מכתבים אלה צומצמה המחלוקת בין הצדדים והם הסכימו כי לתובעת חסרים 12 חודשים בלבד לצורך עמידה בתקופת האכשרה לסווגה כעובדת מבוטחת.

נוכח כל האמור מעלה, אנו סבורות כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי עבדה בתקופה הרלבנטית בהתאם לטענתה.

סוף דבר - התובעת מתקבלת באופן לפיו אנו קובעות כי התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית.

התובע התגורר משך שנים רבות בתאילנד, הגיע לארץ בגיל זכאות לקבלת גמלת זקנה, שהה בארץ 9 חודשים ובמהלכן אף עזב את הארץ 4 פעמים.

בפסק הדין שניתן בעיניין עב"ל (ארצי) 48134-10-12 המוסד לביטוח לאומי – יאסמין מחרום (3.11.14) (להלן: "עניין יאסמין מחרום"), סוכמה ההלכה הפסוקה בעיניין קביעת תושבות, בהאי לישנא: "הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו (ראו דיון מה/04-73 (ארצי) עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84 (1985), להלן: פרשת סנוקה, עב"ל (ארצי) 83/06 ג'ואן טייץ - המוסד לביטוח לאומי (2.6.09) בפיסקה 10, להלן: פרשת טייץ וכן עב"ל (ארצי) 363/09 עבדללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.3.11), להלן: פרשת חנין והפסיקה המוזכרת בהם). הזיקות העומדות לבחינה עת נידרשת קביעה אודות מרכז חייו של מבקש הגימלה שונות הן ומגוונות, ובכללן: "זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). מעבר לכל זאת, יש לקחת בחשבון - בעת יישום המבחנים - את מהותה של הזכות הנדונה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ואת תכליותיה" (ראו פרשת חנין וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.6.13), בפיסקה 15 וההפניות שם).

...

בהתאם לסיכום נתוני ביקורת הגבולות, בשנת 2017 התובע ומשפחתו אכן שהו מרבית זמנם בגבולות הארץ (נ/2).

ממכלול הראיות שהוצגו עולה כי בחודשים מרץ – דצמבר 2017 מרכז חייו של התובע היה בישראל.

התביעה מתקבלת, כך שהתובע יוכר כתושב ישראל מיום 16.3.17 ועד ליום 28.12.17, ותוכר זכאותו לזכויות הנובעות מכך.

דיון והכרעה הפירסום באתר הביטוח הלאומי עליו מבסס התובע את התביעה דנן וברית ידידות, מסחר וספנות בין ישראל ובין ארצות הברית של אמריקה באתר הנתבע, תחת "קיצבאות והטבות>קצבת אזרח ותיק (קצבת זקנה)>שהות בחו"ל>קבלת קצבה בארצות הברית", מפורסמים הדברים הבאים: שהות בחו"ל - קבלת קצבה בארצות הברית לפי הסכם ידידות וספנות שנחתם בין מדינת ישראל לארצות הברית (לא הסכם לביטוח סוצאלי) נקבע, שמי שהתחיל לקבל קצבת אזרח ותיק בארץ ויצא לארצות הברית, תשולם לו הקצבה בזמן שהותו בארצות הברית.

על יסוד זה טען התובע, כי הוא זכאי להמשך תשלום קצבת הזיקנה, לאחר שעבר לגור בארצות הברית.

...

לאור האמור לעיל – אנו קובעים כי חלה התיישנות על תביעתו של התובע בפנינו.

סוף דבר לנוכח קבלת טענת ההתיישנות, לא עולה הצורך לדון בטענת הנתבע לקיומו של מעשה בית דין.

סוף דבר – התביעה נדחית מחמת התיישנותה.

מעבר לכך, האמנה שנחתמה בין ישראל לארצות הברית קובעת כי יש לשלם למבוטחים הישראלים השוהים בשטח ארצות הברית קצבת זקנה.

הקריטריונים לקבלת הזכאות לקיצבת הזיקנה לפי המכתב מטעם המשיב מיום 24.09.2017 הם: מי שהתחיל לקבל קצבת זקנה; מי שהיה תושב בעת אישור הקצבה; מי שעזב לארה"ב. לא מפורט פרק הזמן הנידרש מעת הנקודה בה החל האזרח לקבל את הקצבה ועד למועד יציאתו את הארץ לארה"ב. הדבר עולה גם מאתר האנטרנט של הנתבע על כן, אין נפקות לכך שיצאו מהארץ לאחר קבלת מעמד תושב חוזר, שכן זכאים הם על פי החוק והאמנה לקבלת קצבת הזיקנה.

התובעים לא הוכיחו כי הסיבה לשמה חזרו לארה"ב שבוע בלבד אחרי שהגיעו לישראל היא טיפולים רפואיים בחו"ל, וכן לא הוכיחו כי ניתן לקבלם רק בארה"ב. בחינת הפרמטרים מעלה כי לתובעים אין נכסים או מקום מגורים פיזי בישראל.

מן הכלל אל הפרט על אף שהתובע הצהיר על כוונות בני הזוג להתגורר בארץ (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 20-23), מעדותו עלה כי לתובעים רכב ובית על שמם בארצות הברית (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 25) וכן אין לתובעים נכסים כלשהם בארץ, מלבד חשבון בנק אשר הוקם לצורך קבלת קצבת הזיקנה (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 1-4).

...

נבהיר כי לאור שהות התובעים בארץ למשך 7 ימים בלבד , מבלי שהוכח כי מדובר בעזיבה זמנית לצורך טיפול רפואי דחוף, ומשלא הוכחה זיקה משמעותית וקבועה למדינת ישראל ואף לא קשר פורמאלי כלשהו, התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

לאור האמור לעיל, התוצאה היא כי לא ניתן להסתמך על אמנת הידידות כמקור משפטי מחייב מכוחו זכאים התובעים לקבלת קצבת זקנה, וזאת משעה שמדובר באמנה בינלאומית אשר לא תורגמה לחיקוק ולא הותקנו תקנות למתן תוקף להוראות האמנה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.