זכאות לקיזוז פיצוי נזק גוף מתביעת נזקי רכוש

המשיבה טוענת כי שילמה פיצוי בגין ניזקי הרכוש מתוך טעות בתום לב וחיובה להמשיך ולשלם גם פיצויים בגין ניזקי גוף, על אף שהפוליסה אינה מכסה את נהיגת התובע, תביא לתוצאה בלתי צודקת, שבה "חוטא יצא נשכר". דיון והכרעה האם הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין יוצר השתק פלוגתא בע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (12.10.2009) (להלן: "פס"ד אספן"), חזר בית המשפט העליון על ארבעת הכללים לתחולת הכלל בדבר השתק פלוגתא כדלקמן: " השתק פלוגתא לא יחול אלא בהתקיים ארבעה תנאים עקריים:

גם אם היה מיתקיים דיון והיה מתברר למשל שלא היה כסוי בטוחי, אני סבורה שעצם התשלום של חב' הביטוח למבוטחיה הקנה לה הזכות לתבוע אותו חזרה מהמזיק, מכוח דיני הנזיקין או עשיית עושר שלא במשפט, ולולא קיבלה פיצוי, יכולה היתה לתבוע החזר מהמבוטחת בטענה כי התשלום שולם כתוצאה ממצג שוא ומרמה, אף כי יובהר שוב ושוב, טרם גובשה התשתית הראייתית לטענה כלשהיא של חב' הביטוח או של התובע, התביעה רק בתחילתה.

גם תובע 1 אינו חליפו של נתבע 3 ואין ביניהם גם לא "קרבה משפטית", ולכן התובע אינו יכול להיבנות מתביעת הרכוש שהוגשה נגד נתבע 3, מיותר לציין כי לא הסתמך עליה עת נהג ברכב, שהרי היא נולדה לאחר התאונה.

מועד התשלום יידחה לסוף ההליך שלפניי, הסכום יקוזז או יתוסף, בהתאם לתוצאות ההליך.

...

.או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון" החלת התנאים הללו על הבקשה שלפניי, מביאה אותי למסקנה כי לא היה כאן השתק פלוגתא: לא התקיים דיון במשפט הראשון, הסכם הפשרה לא הוצג ולכן לא ניתן לדעת האם הוכרעה מחלוקת כלשהי או שהתשלום שולם לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות או בטענות מי מהצדדים, כפי שמקובל לנסח הסכמי פשרה.

גם אם היה מתקיים דיון והיה מתברר למשל שלא היה כיסוי ביטוחי, אני סבורה שעצם התשלום של חב' הביטוח למבוטחיה הקנה לה הזכות לתבוע אותו חזרה מהמזיק, מכוח דיני הנזיקין או עשיית עושר שלא במשפט, ולולא קיבלה פיצוי, יכולה היתה לתבוע החזר מהמבוטחת בטענה כי התשלום שולם כתוצאה ממצג שווא ומרמה, אף כי יובהר שוב ושוב, טרם גובשה התשתית הראייתית לטענה כלשהי של חב' הביטוח או של התובע, התביעה רק בתחילתה.

אני מניחה שאין הוא מצפה שייטען נגדו כי העובדה ששילם את נזקי הרכוש מהווה הודאה באחריותו לתאונה והוא מושתק מלטעון אחרת, אם כך הם פני הדברים, מדוע הוא דורש מהנתבעת 1 מה שאינו דורש מעצמו, נדמה שחוסר תום לב או כשל לוגי עומדים בבסיס טענה זו. סוף דבר מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לקבוע כי הנתבעת 1 מנועה מלטעון העדר כיסוי ביטוחי.

הוא לא תבע את ה"פול", שכן פוליסת ביטוח החובה אותה רכש אצלה כוללת רכיב הישתתפות עצמית, אשר מונע ממנו בפועל לקבל פיצוי בגין נזק הגוף שניגרם לו בתאונה.

סע' 8 לחוק קובע כי מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה לפי החוק, לרבות תביעה על פי ביטוח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (סכוני צד שלישי) [נוסח חדש], תש"ל - 1970, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

עוד נקבע כי אין בכך כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה לפי חוק פלת"ד. מכאן עולה כי במקום שיש לנפגע עילת תביעה לפי חוק פלת"ד, נשללת ממנו כל עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין.

סע' 3א(ט) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל - 1970 קובע כי למבוטח ששילם דמי הישתתפות עצמית או שנוכו מהפיצויים להם הוא זכאי דמי הישתתפות עצמית, לא תהיה עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין בשל דמי ההישתתפות העצמית.

ככל שהתובע סבור כי קיימת לו עילת תביעה נזיקית נגד הנתבעת, בגין ניזקי הרכוש תולדת התאונה, רשאי הוא כמובן לתבוע בגין האמור, בתביעה נפרדת, על כל המשתמע מכך, גם בנוגע לסוגיית האגרה.

...

בהינתן כי התביעה שלפניי היא מכוח חוק פלת"ד, בגין נזק גוף, דינה להידחות על הסף.

אשר על כן תביעת התובע נגד הנתבעת נדחית על הסף.

בקשת התובע לתיקון כתב התביעה נדחית בזה.

בפניי תביעה כספית לתשלום חוב דמי שכירות שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, וטענת קזוז ותביעה שכנגד מטעם הנתבעים, במסגרתן עתרו לקזוז דמי השכירות ולפצוי בגין עגמת נפש, ונזקי גוף ורכוש, שנגרמו להם כתוצאה ממצב המושכר וליקויים שונים בו. רקע התובעת והנתבעת שכנגד היא חברה משכנת בדיור הצבורי ומנהלת דירות ציבוריות שבבעלות המדינה (להלן: "עמיגור").

בנוסף, טוענים בן דוד כי הם זכאים להשבה מעמיגור בגין חיובם בגין הוצאות גינון בסך של 50,000 ₪, פיצויים בגין גביית כספים שלא כדין ואי יכולת שימוש בכסף בסכום שלא יפחת מסך של 50,000 ₪, וכן פיצויים בגין 35 שנים של סבל בדירה, עוגמת נפש ונזקי גוף.

תביעת עמיגור מסתמכת על תביעת 2014 שהיא תביעה כספית ופינוי בסדר דין רגיל, ושונה במהותה מתביעה זו, שהוגשה בתחילה בסדר דין מהיר.

...

כפי שהעידה גב' סוטיל, דמי השכירות נקבעים על ידי משרד הבינוי והשיכון, בין היתר, לפי מצב כלכלי ולפיכך דינה של טענה זו להידחות (ראו בהקשר זה: אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (פורסם בנבו, 11.11.07)).

תביעת עמיגור נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד עמיגור נדחית.

כמו כן, חלוקים הצדדים ביחס לסוגיה נוספת, בה החל ביה"ד הרבני לידון, אך לא הכריע בה, עקב סגירת התיק, והיא: סוגיית זכאותה של האשה למחצית מהכספים בגובה 90,000 ₪, אשר שולמו לידי האיש, כפצוי בגין ניזקי הגוף כתוצאה מתאונת העבודה בה היה מעורב ב***** ה******.

כתוצאה מהפגיעה בזכויות הרכושיות והקנייניות של האיש, הוא נקלע למצב נפשי רעוע ו"נפל לסמים".

יתר על כן, ואף אם התובענות נמחקו בשלב יותר מאוחר (לאור חזרתו של האיש מתביעתו להתגרש, והעלאת טענה לשלום בית), הצדדים לא הגישו ערעור על ההחלטה אשר קבעה פוזיטיבית כי עליהם להחזיר את ההלוואה לאבי האשה, אשר הוותה הלכה למעשה את ההכרעה הסופית בסוגיה זו. למעלה מן הצורך, ואף לגופו של עניין, שוכנעתי כי אמרות האיש ביחס לנסיבות חתימתו על הצהרת ההון (במסגרתה הצהיר על קיומו של חוב לאבי האשה), היו נטולות כל אמינות, כפי שיבואר להלן.

פצויי נזיקין בגין תאונת העבודה בה היה מעורב האיש במהלך החיים המשותפים: במסגרת תביעת ניזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה בעת שהועסק ב***** "****", נפסקו לאיש פיצויים בשיעור של 90,000 ₪.

סוף דבר: יש לנכות מחלקו של האיש בדירה המשותפת את הרכיבים הבאים: הסכום אשר נפסק לחובתו בחוות הדעת האקטוארית בסך 62,313 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2018 ועד היום; סך של 10,000 ₪ מתוך פצויי הנזיקין שנפסקו לטובת האיש בגדרי הסכם הפשרה; חלקו של האיש בהלוואה שניתנה על-ידי אבי האשה (מחצית הסכום), בכפוף להערות ביחס למתווה מוסכם.

...

סוף דבר: יש לנכות מחלקו של האיש בדירה המשותפת את הרכיבים הבאים: הסכום אשר נפסק לחובתו בחוות הדעת האקטוארית בסך 62,313 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2018 ועד היום; סך של 10,000 ₪ מתוך פיצויי הנזיקין שנפסקו לטובת האיש בגדרי הסכם הפשרה; חלקו של האיש בהלוואה שניתנה על-ידי אבי האישה (מחצית הסכום), בכפוף להערות ביחס למתווה מוסכם.

לא שוכנעתי כי יש להמתין עם פירוק השיתוף בדירה עד למתן ההכרעה בתביעת הכתובה של האישה.

היות והאישה מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי ונוכח התוצאה אליה הגעתי וכל המפורט דלעיל, הנני מחייבת את האיש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

במסגרת חוות דעתו היתייחס האקטואר, בין היתר, ליתרה בגובה 242,936 ₪ שהיתה מצויה בחשבון הבנק המשותף של הצדדים, ביחס אליה הבהיר כי היתרה כאמור כוללת פיצוי בסך 165,929 ₪ שקבל התובע בשנת 2015 מתביעת ניזקי גוף כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב בשנת 2009, תוך שבעניין זה ציין המומחה כי: 'השאלה אם לכלול סכום זה במסגרת האיזון בין הצדדים הנה סוגיה משפטית ונתונה להכרעת בית המשפט הנכבד'.

בעיניין זה יוער כי לאחר חתימת התביעה הרכושית בפסק דין, הפנו הצדדים, בהסכמה, שאלת הבהרה לאקטואר וזאת אך ביחס לשאלת שווי העסק המשפחתי לאחר ניכוי מס ריווחי הון וביחס לשאלה זו בלבד.

בית המשפט נעדר סמכות לידון בטענת הנתבעת בדבר זכאותה לקבלת פצויי פיטורין בעקבות פיטוריה מעבודתה בעסק שבבעלותו והנתבעת אף לא זכאית לקבלת פצויי שקום בהנתן שעסקינן בזוג יהודי שהתחתן כדמו"י. בנוסף, הוא ציין כי בקרן 'ילין לפידות' ובקרן 'מיטב דש' הופקדו פיצויים אותם קיבל בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ולכן יש להוציא כספים אלה מאיזון המשאבים.

עניין זה מוצא חזוק בדברי בא כוח התובע בתביעה הרכושית שם טען כי: 'אני מציע שכל אחד יקבל 50%, שהכל יתחלק בצורה מכובדת ויפה ונסיים – ההדגשות אינן במקור (ה.ש-ע.ג) – עמ' 13 שורה 31, בעוד שאת טענת הנתבעת לקבלת פיצוי מהתובע הוא הודף – עמ' 13 שורה 26, והגם שבהמשך טען כי: 'מבחינתו אין כרגע הסכמה לעניין ניזקי הגוף' – עמ' 14 שורה 10.

...

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי התובע היה מודע היטב למשמעות הסכמתו ותוצאותיהן וכי אלה התקבלו בדעה צלולה ובנפש חפצה, ולא מתוך כורח, אילוץ, חרדה, פחד וכל יתר טענותיו על פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכמות ואישורן בתוקף פסק דין.

לפיכך, ומשעה שטענות התובע אינן מתבססות על ראיות או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין ובהינתן כי לא מצאתי כי המקרה שבפני חוסה תחת אותם מקרים בעלי חשיבות ציבורית או כי נעשה עוול לתובע, המצדיקים סטייה מעקרון סופיות הדיון, דין התביעה להידחות.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.