פרט לכך, התובע לא סמך את תביעתו בחוות דעת שמאי מטעמו או בהצעות חלופיות לתיקון הרכב.
עוד הושב כי הנתבעים אינם יכולים לטעון לטענות שבנזק עת לא טרחו להציג חוות דעת שמאי נגדית מטעמם ועל כן על בית המשפט לקבל את נזקיו הנתבעים של התובע ככותבם וכלשונם.
תמונה זו הנה של דלת הרכב שנפגעה בלבד ולמעשה ככל הנראה, בהיעדרן של ראיות אחרות מטעמו של התובע, גם היחידה המבטאת את נזקיו של התובע שאם לא כן מצופה היה מאת התובע לצלם את רכבו גם ממוקדם פגועים אחרים.
מצופה היה כי בתכוף לארוע הנידון ועוד טרם יתקן התובע את רכבו באמצעות מוסך מטעמו, יבחן תקונה של הדלת אצל 3 מוסכים מורשים אחרים לפחות (בהיתחשב בעובדה שעסקינן ברכב מסוג מרצדס שנת 2009 אני מוכן לקבל את תיקון הרכב במוסך מורשה כנתון הכרחי), ויבחר את העלות הזולה ביותר מבין השלושה.
במצב דברים זה, בהיתחשב בעובדת מסקנתי כי ככל שתתקבל התביעה, התובע יהיה זכאי לכל היותר לעלות תיקון הדלת בלבד ובשים לב לדגם הרכב מסוג מרצדס וגילו הצעיר (כבן שנתיים ביום התאונה) לעומת שיקלול ראלי של תיקון הנזק האמור בהתאם לתמונות הנזק שהוצגו בפניי, סבורני כי ניכוי כולל של 20 אחוזים מסך העלות הכוללת של הנזק הנתבע לפני הנחה בסך 3,300 ש"ח, הנו ראלי ביותר.
...
מכאן, מסקנתם המסכמת של הדברים היא כי התובע היה האישיות הדומיננטית באירוע הנדון אשר הוביל בסופו של דבר את הנתבע לנוס עם רכבו ממנו ובדרך זאת אף לפגוע בו מתוך שגגה.
מכאן, מסקנתי היא כי יש להעמיד את תרומתו של הנתבע 1 להתרחשות הנזק ברכבו של התובע על שיעור של 30 אחוזים במובן זה שלטעמי לנוכח בחירת הנתבעת 1 בחלופת הנסיעה אל עבר רכבו של רכב התובע נעשתה מתוך פזיזות הדעת ולחילופין על דרך של רשלנות ששיעור תרומתה בנסיבות האירוע כולו (ועובדת הותרת דלת התובע פתוחה, דבר אשר יצר סיכון תעבורתי ומכשול בדרך) יעמוד על 30 אחוזים.
סוף דבר, אני מורה כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובע סך של 792 ₪ המהווים 30 אחוזים מסך הנזק בסך 2,640 ₪ אותו קבעתי לעיל, בצירוף הפרישי ריבית והצמדה החל מיום 6.5.11 (מועד חשבונית התיקון).
