בתקופה הרלוואנטית לתביעה עסקה הנתבעת בניהול פרויקט שיווק דירות בבניין מגורים ברחוב ארלוזורוב 36 ברמת גן (להלן: "הפרויקט").
התובע עבד כעובד שכיר בעריית תל אביב טרם תקופת ההיתקשרות עם הנתבעת.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בהתאם לצוו ההרחבה הכללי במשק בסך 11,567 ₪- לטענתו של התובע יש להחשיב בונוס או פרמיה הניתנים על בסיס תפוקה אישית כשכר הרגיל ולכן בחישוב ההפרשות לקרן הפנסיה של התובע יש לכלול את העמלות בשכר הרגיל.
בהקשר זה נפסק כי:
"היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא איפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דוקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה'".
ע"ע (ארצי) 283/99 שמעון ברק נ' הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה 641 (14.12.2000).
יוער, כי העובדה שלצורך השלמת העסקה הסופית עם לקוחות הפרויקט נדרשה חתימתו של צורי אינה מעידה על שליטה ופקוח, שכן הנתבעת הייתה בעלת הזכויות וברי כי התובע אינו מוסמך לחתום בשמה על החוזה עם לקוחות הפרויקט (עדות צורי, עמוד 33 שורה 27).
...
סיכומו של פרק זה, לא שוכנעתי כי התנהל פיקוח צמוד על עבודתו של התובע.
סיכום
סיכומו של דבר, לאחר בחינת מכלול המאפיינים של ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת, ולאור תקופת ההתקשרות הקצרה בין הצדדים, מצאתי כי מרבית המאפיינים של ההתקשרות הינם מאפיינים של התקשרות קבלנית, ולא של יחסים בין עובד למעסיקו.
לפיכך, נדחית התביעה.
