זכאות לפנסיה תקציבית של רופא מומחה בבית חולים ממשלתי

לאורך כל שנות עבודתו עד שנת 2010 (כולל) עבד המשיב במשרה מלאה ובהתאם קיבל במסגרת משכורתו, משך שנים רבות, תוספת שקלית המכונה "תוספת תפוקה". תוספת זו שולמה לו מכוח סעיף 5.4.1 להסכם הקבוצי בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הרפואית בישראל מיום 20.6.94 (להלן: הסכם 1994), בו נקבע כי "לרופאים המומחים בבתי החולים המועסקים במשרה מלאה... תשולם 'תוספת תפוקה למומחה בבית חולים' כדלהלן:... מומחה – 1,328.34 ₪ לחודש... התוספת תעודכן 4 פעמים בשנה... בהתאם לגידול במדד המחירים לצרכן" (להלן: תוספת התפוקה).

המדינה סבורה כי אין כל לקונה בהסדר שבחוק הגימלאות, ולפי הוראותיו תוספת התפוקה תיכלל במשכורת הקובעת של רופא שעבד בחודש האחרון לפני פרישתו משרה מלאה או לחלופין פחות משליש משרה (בהתאם לסעיף 13 לחוק הגימלאות שצוטט לעיל, הקובע כי תקופת עבודה בהקף נמוך משליש משרה לא תובא בחשבון, לרבות לצורך חישוב המשכורת הקובעת).

הפרת חובות היידוע והדיווח בעיניינו של המשיב כפי שעולה מהתאור העובדתי לעיל, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים יישם עוד ביום 17.7.11 את סעיף 85.871 לתקשי"ר בעיניינו של המשיב, והוציא במועד זה הודעה שמוענה למשיב ואמורה הייתה ליידעו (במסגרת המכתב וטופס "אישור נתוני הפרישה" הנילווה אליו) על אישור זכאותו לפנסיה תקציבית ותנאיה (וזאת לא כהודעה רשמית שאמורה לצאת על ידי הממונה בלבד מכוח סמכותו על פי החוק, אלא כיידוע על זכויותיו בהתאם להוראות התקשי"ר).

...

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור נדחה בעיקרו ומתקבל בחלקו הקטן.

אנו קובעים כי תוספת התפוקה תובא בחשבון שכרו הקובע של המשיב וזאת לצורך כל תקופת עבודתו עד יום 31.12.10.

עוד אנו קובעים כי תשעת החודשים האחרונים לעבודתו של המשיב (ינואר – ספטמבר 2011) לא יובאו בחשבון תקופת שירותו לצורך חישוב הגמלה המגיעה לו, כמו גם לצורך חישוב משכורתו הקובעת.

רקע עובדתי המשיב הועסק על ידי המערערת (להלן גם: המדינה) כרופא בשלוש תקופות: האחת, משנת 1979 כמתמחה בבית החולים הממשלתי בנהריה; השנייה משנת 1981 ועד לשנת 1992 כרופא מומחה לנפרולוגיה בבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: התקופה הראשונה); השלישית מיום 11.8.93 כרופא מחוזי באגף השקום במשרד הבטחון במחוז דן (להלן: התקופה השנייה).

לטעמי, קביעת בית הדין קמא כי מרוץ ההתיישנות מתחיל בשנת 2006, עת נחתם הסכם הרופאים אשר שלל את האפשרות העתידית להיות מבוטח בפנסיה תקציבית אך שמר על זכות התביעה של הרופאים, אינה יכולה להקים תביעה לכתב מינוי במועד שקודם למועד המוסכם.

...

נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה השופטת יעל אנגלברג שהם כי דין הערעור להתקבל.

נציג ציבור(מעסיקים) מר אמנון גדעון אני מצטרף לעמדותיהם/ן של כבוד השופטים/ות במותב כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב - הערעור מתקבל.

פניותיו של התובע טרם הגשת התביעה ביום 10.9.15 שלחה גב' ניצה כהן (להלן – גב' כהן), מנהלת מחלקת משאבי אנוש בבית החולים ברזילי, הודעת דוא"ל שמוענה לכלל עובדי בית החולים ברזילי, שבמסגרתה הודיעה כי עובדים אשר בוטחו בעבר במסלול הפנסיה התקציבית יוכלו לבדוק את זכאותם לשוב למסלול זה. בעקבות הודעה זו, פנה התובע לגב' כהן בבקשה להשיב אותו למסלול פנסיה תקציבית (העתק הודעת בית החולים מיום 10.9.15 צורף כנספח 24 לתצהירו, העתק פניות התובע בעיניין מהימים 3.1.16 ו-20.1.16 צורף כנספח 25 לתצהירו).

משום כך קבעו כי הרופאים אשר בוטחו במסלול הפנסיה התקציבית ויבקשו לעבור למעסיק אחר בו היה נהוג מסלול הפנסיה התקציבית יישארו במסלול זה. האפשרות למעבר שכזה חשובה לרופא המבקש להתקדם מקצועית והיא משמעותית לא פחות לבתי החולים שמבקשים לקדם את הרמה המקצועית שלהם ולפתח את השירותים הרפואיים הניתנים על ידם.

בהקשר זה הדגיש התובע כי הגם שבמסגרת הסכם 1991 קבועה תקופת ניסיון בת שנתיים לרופא מומחה בבתי החולים הממשלתיים והעירוניים, הרי שהתקשי"ר קובע תניה מיטיבה ביחס לרופאים מומחים, שלפיה תקופת הניסיון של עובד בדרוג הרופאים (שאינו רופא מתמחה) היא 12 חודשים בלבד.

כך הובהר לתובע בכתב המינוי הזמני: "תוקף מינוי זה הוא מיום 14/07/2008 למשך תקופת ניסיון כמוגדר בהוראות. אם תעבור בהצלחה את תקופת הניסיון, ימשיך מינוי זה להיות תקף למשך תקופת ההיתמחות בהתאם לתקנות בדבר אישור תואר מומחה ובכפיפות להסכם העבודה הקבוצי של הרופאים... 1. כל התנאים והתקנות הנהוגים כיום, או שיהיו נהוגים בזמן מן הזמנים לגבי עובדים זמניים בערייה, יחולו גם עליך ולא תוכל להיתנגד להם או לערער עליהם". התובע הוסיף והדגיש בעיניין זה כי בהמשך צוין כי בידי רשות בית החולים להפסיק את העבודה בתקופת הניסיון כאמור בהודעה 1.1-30966 מיום 18.12.01.

...

על כן, דין הסעד החליפי הכספי של התובע להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית – התובע אינו זכאי להיות משויך למסלול של פנסיה תקציבית במועד העסקתו בעירייה, ובהתאם לכך, גם במועד העסקתו במדינה.

מכאן שדינן של טענות הקיזוז של הנתבעות להידחות גם כן. בהתחשב בנסיבות וכי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

בסעיף 7 בפרק ד' של הסכם 2006 נקבע כך: "מובהר בזאת כי רופא קבוע בשירות המעסיקים החתומים על הסכם זה, אשר יעבור (גם לאחר המועד הקובע) לעבוד אצל מי מהמעסיקים בו היה מסלול פנסיה תקציבית עד למועד הקובע, יישאר במסלול פנסיה תקציבית אצל המעסיקים אליהם עבר, והכול בהתאם לכל הכללים שהיו נהוגים, בין המעסיקים ואצל מי מהמעסיקים, בהסכמי רציפות זכויות הקיימים במועד חתימת הסכם זה. אין בסעיף זה כדי לגרוע מהסכמי רציפות הזכויות הקיימים או להוסיף עליהם". לעמדת הר"י תכלית ההוראה שצוטטה לעיל היא לאפשר ניידות לרופאים המבקשים להתקדם מקצועית, באופן העולה בקנה אחד הן עם עניינם של הרופאים עצמם והן עם עניינם של בתי החולים (ואנו אף נוסיף את עניינו של הציבור הנזקק לשירותי הרופאים ובתי החולים) מבלי שנושא הביטוח הפנסיוני יהווה חסם.

4.3 הוראות סעיפים 4.1 ו-4.2 יחולו גם על רופאים מומחים ומתמחים בהתמחות שניה לרבות היתמחות בקופת חולים כל זמן שאינם גורעים מההסדרים הקבוציים הקיימים ערב חתימת הסכם זה. לגישת המערער אין לקרוא את הסכם 1994 במנותק מהסכם 1991 שקדם לו, בו נקבע בין היתר לאמור: "11.1.1 השלים רופא מומחה בבתי-החולים הממשלתיים והעירונים ממשלתיים שתי שנות שירות בתפקיד רופא ראשי ימונה לרופא ראשי קבוע ויחולו עליו ההוראות בדבר פיטורין החלות על כלל עובדי המדינה.

טענת המערער כי מדחיית תביעתו עולה קיומו של חסם אשר עלול לפגוע בכוונתם של רופאים לעבור היתמחות שניה המחייבת לעיתים מעבר לבית חולים אחר, בנגוד לתכלית הסכם 2006, נכונה, ואפשר שבעת עריכת ההסכם לא היו הצדדים מודעים לאפשרות כי רופא מומחה הבוחר לעבור היתמחות שניה עלול "ליפול בין הכסאות" בהיבט הפנסיוני.

...

מסקנתנו היא כי תנאי מוקדם לצירוף המערער למסלול פנסיה תקציבית בתקופת עבודתו הנוכחית בברזילי, הוא היותו עובד קבוע בעירייה או למצער קיומה של זכות (שהופרה) להימנות עם העובדים הקבועים בעירייה.

כעת, משהערעור נדחה והמצב המשפטי הובהר, נמליץ למדינה – מבלי שנידרש לסוגיה שלא הובאה לפתחנו האם למערער עילות תביעה נוספות כלפי המדינה ולהיבטיה הדיוניים (השוו: עניין קבלאן.

סוף דבר – הערעור נדחה.

ביום 22.1.01 שלחה מחלקת משאבי אנוש בבית החולים מכתב למר אריה פינחסי, מנהל תחום כוח אדם ומשמעת במשרד הבריאות (להלן – מר פינחסי), שלפיו התובע "סיים התמחותו בהרדמה ונכשל 4 פעמים בבחינות לשלב ב'... בהתאם להסכם שכר הרופאים מנהל המחלקה מבקש לסיים את העסקתו בביה"ח עם תום התמחותו וזאת על מנת לשמור על איזון בין מומחים למתמחים במחלקה" (העתק המכתב צורף כנספח 4 לתצהיר התובע).

לטענתו הוא זכאי להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית כעובד מדינה עם קליטתו המחודשת בבית החולים בחודש אוגוסט 2001 שכן פיטוריו מבית החולים נעשו שלא כדין ובנגוד להסכמים הקבוציים שעניינם היתמחות רופאים; בתקופה הרלוואנטית הוא היה מתמחה קבוע מכוח כתב המינוי הראשון; הנתבעת הפרה את חובתה ליידע אותו בדבר זכויותיו באופן אשר הוביל לפגיעה חמורה בהן; פיטוריו נעשו בחוסר תום לב ותוך הפרת חובות הנתבעת מכוח כללי המשפט המינהלי וכללי הצדק הטבעי; הוצאתו ממסלול הפנסיה התקציבית עם חידוש העסקתו בבית החולים בשנת 2001 נעשתה בנגוד לדין.

למעשה הסכם 2006 עיגן את זכאותם של רופאים קבועים להמשיך להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית.

קליטת מתמחה חדש בבית חולים ממשלתי בשים לב למצבת התקנים בשירות המדינה, מתאפשרת אך ורק לאחר פינוי תקן של מתמחה שסיים את החובות כמתמחה ובתום תקופת ההיתמחות, ללא קשר אם יקבל תואר מומחה או לא. בהתאם הועבר התיק לבחינת משרד הבריאות לרבות בחינת הלישכה המשפטית לצורך מתן החלטת מנכ"ל המשרד.

זכאות התובע לפנסיה תקציבית כאמור בחודש מרץ 2001 פוטר התובע מעבודתו בבית החולים בנימוק: "על מנת לשמור על איזון בין מומחים למתמחים במחלקה", וזאת לאחר שניתן אישורם של הגורמים הרלוואנטיים במשרד הבריאות לפיטוריו.

...

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה העסקתו של התובע על ידי קרן מחקרים הייתה דרך מוכרת ולגיטימית כדי להתגבר על מגבלות של תקציב ותקנים, וכי הייתה זו הדרך היחידה באותה עת לסייע לתובע בהמשך העסקתו בבית החולים.

בהתאם לכל האמור לעיל, ניתן צו עשה המחייב את הנתבעת להחזירו למסלול של פנסיה תקציבית באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.8.01, כעובד מדינה, תוך השבת פיצויי הפיטורים שקיבל מהנתבעת.

לסיכום אנו מקבלות את תביעת התובע.