זכאות לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

לטענתו, אמנם התאונה ארעה במהלך פריקה של מטען הרכב, אולם בתחרות שבין אחת מדרכי השמוש המוכרות על פי חוק הפיצויים בעניינינו, ירידה מן הרכב למול החריג של פריקה וטעינה שמוצא מגדר תאונת דרכים, הרי שגובר השמוש של ירידה מהרכב על החריג של פריקה וטעינה.

מכאן שאם יוכח כי התובע ירד מן הרכב בזמן הנפילה, הרי יש לראות במצב זה תאונת דרכים, ותקום לו זכאות על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, שהתאונה אירעה תוך כדי ירידה מהטנדר, וסביר יותר לקבוע שהתאונה אירעה שעה שאיבד שיווי משקל ונפל בעומדו על ארגז הטנדר במהלך הפריקה.

משנקבע שהתובע נפל מארגז המשאית, הרי שנפל במהלך הפריקה, שלא בעת כניסה או יציאה מרכב, אין מנוס מן הקביעה שהתאונה איננה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, שכן לא היה "שימוש ברכב", ומתקיים חריג הפריקה והטעינה (ראו פסק הדין ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח (4/2/09)).

לפיכך, התביעה נדחית.

הפסיקה איפוא הקלה בבחינת הזכאות לתשלום תכוף בהיותו סעד זמני שלעיתים אף ניתן בטרם הגשת התביעה העיקרית ו/או בטרם התגבש מצבו של הנפגע , כך למשל באו הדברים לידי ביטוי בע"א 6431/96, 6560 א' בר זאב ואח' נגד מוחמד ואח' , פ"ד נב(3) 557: "5. כדי שניפגע בתאונת דרכים יהיה זכאי לתשלום תכוף, די בכך שבית-המשפט יסבור כי לכאורה הוא זכאי לפיצויים על-פי חוק הפיצויים (סעיף 5ב לחוק). גם לגבי שיעורו של התשלום התכוף, אין בית-המשפט ניכנס בשלב זה לעומקן ולפרטיהן של העובדות. די ב"לכאורה". הואיל ומדובר בצרכיו המיידיים של נפגע בתאונת דרכים ויש לספקם אף קודם בירור וליבון משפטי של העובדות הרלוואנטיות, על בית-המשפט להסתפק בראיות לכאורה.

...

התובע עותר לתשלום תכוף בסך של 100,000 ₪ בגין: הנתבעת מתנגדת לתשלום דחוף וטוענת שיש לדחות את הבקשה וזאת ממספר טעמים: קיים ספק גדול בשאלת החבות בתביעה דנן ועל כן, כל עוד לא הוכרעה שאלת החבות אין מקום לקבל את הבקשה לתשלום תכוף.

דיון ראשית לדיון בבקשה גופה, יש לדחות את טענת הנתבעת כי בשל מחלוקת בנושא החבות יש לדחות את הבקשה לתשלום תכוף.

על כן, אני דוחה את הבקשה לתשלום תכוף בגין הוצאות ריפוי ו/או סיעוד.

עתה יש להשיב האם במסגרת הבקשה לתשלום תכוף יש להעתר לבקשה בעניין צורכי המחייה ? להשלמת התמונה אציין שהמבקש רווק ומתגורר עם אמו ואחיו על פי טענתו.

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לתשלום תכוף.

אך הנמקת בית המשפט בפסק הדין בעיניין ח'טיב, המבוססת, בין היתר משקולי מדיניות משפטית ראויה, אינה מוליכה למסקנה שכאשר אין זכאות לפצוי על פי חוק הפלת"ד לא בשל אשם פלילי או מוסרי, מצד התלמיד הנפגע, אלא פשוט משום שהתאונה ארעה בחו"ל, יש לפרש את החריג לפוליסה באופן שונה, או להטיל על הרשות המקומית אחריות בנזיקין בשל חריג תאונות הדרכים הקבוע בפוליסה.

...

לטענתה, מדובר בתקיפה עקיפה שדינה להידחות.

אין בעובדה ששינוי מדיניות כאמור, באופן הצופה פני עתיד, עשוי להיות מוצדק, כדי להוביל למסקנה שמי מהנתבעות התרשלה כלפי התובעת, או עוולה כלפיה בהפרת חובה חקוקה, משום שהתובעת שלפניי לא נותרה ללא כל פיצוי בגין פציעתה הקשה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לפני תביעה לתשלום פיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

לטענת קרנית וכן לטענת צדדי ג' 1 ו- 2, מי שנהג ברייזר בעת התאונה היה אחיה של התובעת ולאור הוראות סע' 7(6) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין לתובעת זכות תביעה שכן היא, כמחזיקת הרייזר ברשות ובהשכרה מבעליו, אפשרה לאחיה לנהוג בו מבלי שיש לו רשיון נהיגה בתוקף.

...

אין בידי לקבל טענה זו. הובהר למר פאדל שהוא אינו יכול לנהוג ברייזר, הן על ידי גב' אזריאל בזמן הרישום, ואף מר אזריאל בזמן ההדרכה ביקש שיחליף מקומות עם אחותו ולא ינהג ברכב.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה כלפי קרנית ומכוח דחייה זו, נדחות גם ההודעות לצדדי ג'.

ההודעה לצדדי ג' נדחית ללא צו להוצאות שכן אין חולק שלרייזר לא היה ביטוח בעת התאונה, וקרנית נאלצה לפיכך להגיש הודעה כלפי בעלי הרייזר.

לרכב בו נסע המנוח לא היה ביטוח חובה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- החוק), ולפיכך הנתבעת 1 נתבעה בתיק.

סעיף 7 לחוק מונה מספר מקרים בהם נפגעים לא יהיו זכאים לפיצויים על פי החוק.

...

דומה כי הגיע העת ליצור האחדה בפסיקה גם בתחום ראש נזק זה, בין כלל הצעירים הישראלים, ולהשוותם לצעירים המתגייסים, גם לאור השינויים בשנים האחרונות בחברה הישראלית בכל הקשור לקריאות לשיוויון בנטל, בייחוד לאור הימים הקשים העוברים על כולנו כיום בעת מועד כתיבת פסק דין זה. לסיכום, הפסד ההשתכרות בשנים האבודות יחושב החל מגיל 21.

להלן ריכוז נזק התובעים: הפסד השתכרות לעבר ולעתיד 1,164,370 ₪ קבורה ומצבה 8,000 ₪ נזק שאינו ממוני 52,100 ₪ סך הכל: 1,224,470 ₪ סוף דבר: על הנתבעת 1 (קרנית) לשלם לתובעים את הסך של 1,224,470 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+ מע"מ, ובתוספת הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות וכן את סך אגרת פתיחת ההליך.

ההודעה כנגד צדדי ג' 1-2 נדחית.