דיון והכרעה
כללי
התובע הנו תושב הרשות הפלסטינאית אשר הועסק בתקופה הרלוואנטית אצל הנתבעת.
בנסיבות העניין, התובע זכאי לפצויי פיטורים מלאים, בסך 15,833 ₪, לפי החישוב שלהלן:
5,000 ₪ (שכר מינימום במועד הפסקת עבודתו) X 38/12 שנים = 15,833 ₪
בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
...
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, ולטענות הצדדים בכתב ובעל פה ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע, הגעתי לכלל הכרעה כמפורט מטה.
בנסיבות העניין ובהתחשב בהסכמת הצדדים למנגנון הפסיקה בתובענה דנן, החלטתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע בגין רכיב זה על מחצית הסכום הנתבע ברכיב הפרשי שכר מינימום וניכויים מהשכר ובסה"כ 38,283 ₪.
פדיון חופשה
כאמור לעיל, מקובלת עליי גרסתו של התובע לפיה לא קיבל זכויות סוציאליות כלשהן במהלך עבודתו, לרבות חופשה שנתית.
החזר הוצאות נסיעה
בשים לב לטענות התובע כי הנתבעת החלה לשלם נסיעות החל מחודש דצמבר 2016, ובהתחשב בכך כי התובע לא הוכיח את הוצאותיו בגין הוצאות נסיעה עובר לכך, החלטתי לדחות את התביעה בעניין זה.
ביגוד
בהתאם לפסיקה, דמי ביגוד הינה זכות נלוות שאיננה ניתנת לפדיון לאחר יחסי העבודה, ולפיכך התביעה בעניין זה נדחית.
אי הנפקת תלושים
אמנם, קבעתי לעיל כי לא נמסרו לתובע תלושי משכורת, בשים לב לרכיבים שנפסקו, לא מצאתי לפסוק פיצוי נוסף בעניין זה.
סוף דבר
אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 89,109 ₪ (קרן), תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כדלקמן:
פיצוי פיטורים, בסך 15,833 ₪.