זכאות לפיצויי פיטורים למרות התפטרות מוצדקת

אין לדקדק ולומר כי היה מקום להזכיר "הרעה מוחשית", משום שהכוונה עלתה מהיתנהגות הצדדים, לפיה התובעת ראתה בתנאי עבודתה ככאלו שהורעו מוחשית, והמעסיק לא טרח להיתעניין בפירוט "ההרעה". בית הדין שוכנע כי תגובתו של המבקש בזמן אמת, הצביעה בברור על "הצדקת הפיטורים", תוך זכאות המשיבה לפצויי פיטורים.

המבקש טוען כי שגה בית הדין האיזורי בכך שקבע שהמשיבה זכאית לפצויי פיטורים חרף קביעתו שהתפטרה; אין בדין כל חובה מצד המעסיק "להיתעניין בפירוט ההרעה", אלא עליו לפעול לתיקון ההרעה הנטענת על ידי עובד; בית הדין היתעלם מטענת המבקש לפיה המשיבה לא עמדה בשלושת התנאים שנקבעו בפסיקה לגבי הוכחת הזכאות מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים ובכלל זה הוכחת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות שבהן אין לידרוש מהעובד שימשיך בעבודתו; הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; ובסופו הוכחה שניתנה למעביד התראה סבירה על כוונתו להתפטר והזדמנות לתקן את ההרעה או את הנסיבות.

...

לטענת המבקש, לאור האמור, ובהתחשב בסיכויי הערעור, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את הבקשה בחלקה, באופן שהחיוב בפסק הדין יעוכב כנגד הפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף להפקדת מלוא הסכום הפסוק, או ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק ובנוסח שיאושר על ידי מזכירות בית הדין, בקופת בית הדין, עד לא יאוחר מיום 10.5.18.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 11 להחלטה.

" זכאותו של התובע לפצויי פיטורים המקור הנורמאטיבי לטענתו של עובד הטוען כי הוא זכאי לפצויי פיטורים חרף העובדה שהתפטר, הנו סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1953 (להלן - חוק פצויי פיטורים) אשר זו לשונו: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". הסעיף קובע שתי חלופות להתפטרות בדין מפוטר: האחת, כי התפטרותו של העובד הנה בעקבות הרעה מוחשית בתנאי העבודה, והשנייה, כי התפטרותו נבעה בעקבות נסיבות אחרות ביחסי העבודה.

להלן טעמנו; ראשית, בע"ע (ארצי) 251/09 רו"ח אלון לויטה - לויטה ליפסקי ושות' משרד רואי חשבון, מיום 15.9.2011 נקבע כי: "אין בהכרח חפיפה בין תנאי הזכאות לפצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים לבין תנאי הפטור מהחובה המוטלת על עובד מלתן הודעה מוקדמת, והנסיבות צריכות להיבחן בהתייחס לעצם העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.". שנית, תנאי עבודתו של התובע נמשכו באופן דומה במשך כשנתיים, כך שלא מצאנו בנסיבות העניין הצדקה לפטור התובע מחובתו ליתן לנתבעת שהות לכל הפחות למצוא עובד מחליף ולהערך לסיום עבודתו.

...

יחד עם זאת וכאמור לעיל, משסכום הקיזוז גבוה מסכום הזכאות, אנו מחייבים את הנתבעת להשיב לתובע 1,970 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הקיזוז.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

פיצוי בגין העדר הודעה לעובד, בסך 3,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 14.2.15 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן); פיצויי פיטורים בסך 9,300 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.15; החזר בגין הפרש קיזוז הודעה מוקדמת בסך 1,970 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.15; התביעה ליתר הסעדים – נדחית בזאת.

מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי התובע לא היה זכאי להתפטר בדין מפוטר וזכויותיו לא נפגעו וברי כי מדובר בניסיון נלוז להצדיק התפטרות; שכן חרף כל טענות התובע כנגדה, הוא לא טרח לפנות אליה ולו פעם אחת בכתב במסגרתו דרש את זכויותיו או את תיקון ההפרות, עניין המעלה תהיות כשלעצמן.

הזכאות לפצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים: הראשון, התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה; ולחילופין התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (ראה: דב"ע מח/3-155 אברהם פינחסי נ' מכלוף שיטרית (לא פורסם), ע"ע (ארצי) 563/05 אלי אסיסקוביץ נ' עמותת מכבי ראשון לציון לתרבות ולספורט (מיום 8.11.2006); ע"ע (ארצי) 6036-05-17 סוכנות נהורה א.ד. בע"מ – עמי אמרקי שרייבר (מיום 11.4.2019).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

לפיכך, טענת הקיזוז, אשר נטענה מן השפה ולחוץ, נדחית על ידינו.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

אולם אין בכך כדי לשלול את זכותו של התובע לפצויי פיטורים חרף התפטרותו, בשל העובדה שפג תוקף אשרת עבודתו בישראל (ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז – פרידמן חכשורי בע"מ).

לא מצאנו בטענות הנתבעת לאורך ההליך טעם המצדיק דחיית התביעה ברכיב זה. בסעיף 31 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי שילמה מידי חודש תשלום עבור פנסיה, ולעומת זאת בתצהירה לא היתה היתייחסות לגוף העניין.

...

בתביעת ממון מעין זו, אין מקום להסתפק בתחשיב "מדגמי". דיון והכרעה תקופת העבודה לאחר שמיעת עדותם של התובע ובעלי הנתבעת, מצאנו שיש לקבוע כי יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת התקיימו מיום 15.4.2013 ועד ליום 22.10.2017 כפי שטען התובע, ונפרט.

מכל האמור לעיל עולה, כי דוחות הנוכחות המקוריים שנערכו בזמן אמת על ידי הנתבעת לא הומצאו.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 26,730 ₪.

בנוסף לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

מכאן להכרעתנו- המקור הנורמאטיבי לטענתו של עובד הטוען כי הוא זכאי לפצויי פיטורים חרף העובדה שהתפטר, הנו סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1953 (להלן - חוק פצויי פיטורים) אשר זו לשונו: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". הנטל להוכחת טענת התפטרות בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה, מוטל על העובד (דב"ע (ארצי) לג/3-58 האוניברסיטה העברית ירושלים – בתיה מינטל, [פורסם בנבו] פד"ע ה 65).

לאחר ששקלנו את הראיות שלפנינו אנו קובעים כי הדין עם התובע במחלוקת בין הצדדים בשאלה האם תנאי עבודתו של התובע, נכון למועד מכתב התפטרותו מצדיקים התפטרות בדין מפוטר, מהנימוקים שיפורטו להלן.

...

יצוין כי כאמור, מהשוואה מדגמית בין סידורי העבודה שצורפו על ידי הנתבעת לתלושי השכר, לא מצאנו התאמה מלאה בין סידורי העבודה לרישום העולה מתלושי השכר, כך שלא ניתן להסיק כי התשלומים ששולמו בפועל אכן משקפים במדויק את שעות העבודה בפועל בתקופה זו לרבות עבודה בימי מנוחה.

סוף דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל: עבור גמול בגין עבודה בשעות נוספות - סך של 34,118 ₪.

בנוסף על האמור, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בשיעור 6,000 ₪.