זכאות לפיצויי פיטורים ושעות נוספות לעובד מטבח

לטענת התובע, הוא הועסק מיום 21.5.17 ועד לסוך חודש אוגוסט 2018 כעובד מטבח וניקיון אצל הנתבעות, אשר להן בעלים משותף, כאשר במשך 14 החודשים הראשונים להעסקתו הוא הועסק באולם אירועים המנוהל על ידי הנתבעת 1 ועם סגירת האולם באופן זמני הוא הועבר לאולם אירועים אחר, המנוהל על ידי הנתבעת 2, שם עבד בחודש האחרון לעבודתו.

בשים לב לתקופת העסקה הקצרה של התובע בנתבעת 2 וכן לעילות התביעה אשר החלק הארי שבהן טעונות בירור עובדתי ושמיעת ראיות (כך לגבי תלושי השכר הפיקטיביים וכן הזכאות לפצויי פיטורים וגמול שעות נוספות על בסיס הערכה ללא צירוף כל ראיה התומכת בטענתו) וחלקן בשקול דעת בית הדין (פיצויים עונשיים), הרי שלא שוכנעתי כי הוכחה עילת תביעה ביחס לנתבעת 2.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל המסמכים בתיק בית הדין לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל להוכיח ראשית ראיה בתביעתו כנגד הנתבעת 2 ואפרט נימוקיי בקצרה.

בשים לב לתקופת העסקה הקצרה של התובע בנתבעת 2 וכן לעילות התביעה אשר החלק הארי שבהן טעונות בירור עובדתי ושמיעת ראיות (כך לגבי תלושי השכר הפיקטיביים וכן הזכאות לפיצויי פיטורים וגמול שעות נוספות על בסיס הערכה ללא צירוף כל ראיה התומכת בטענתו) וחלקן בשיקול דעת בית הדין (פיצויים עונשיים), הרי שלא שוכנעתי כי הוכחה עילת תביעה ביחס לנתבעת 2.

לנוכח כל המפורט לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל ועל התובע להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת 2 בהליך זה. אשר לסכום הערובה, לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, כמפורט בהרחבה בתגובתו, לסכום התביעה ולשיעור ההוצאות הנפסקות בהליכים מהסוג דנן מצאתי לחייבו בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪.

המשיב 2 עבד אצל המערערת בשטיפת כלים במטבח בבית הקפה בתקופה שבין 1.6.2015 ועד ליום 31.7.2017.

פסק דינה של כב' הרשמת קארין ליבר-לוין מיום 5.8.19, קבע בין היתר כי המשיבים זכאים לפצויי פיטורים , שעות נוספות וחופשה שנתית.

לעניין השעות הנוספות – בכל הנוגע לזכאות המשיבים לרכיב שעות נוספות , הרי שלא ניתן לנתק את מסקנת הרשמת כי המשיבים זכאים לתשלום בגין שעות נוספות מהכרעתה כי תלושי השכר ושווי השעתי הנקוב בהם, אינם משקפים את השכר השעתי האמתי ששולם לתובע ומשכך כפועל יוצא מכך עלתה גם המסקנה כי המשיבים זכאים לתשלום בגין שעות נוספות.

...

יצויין כי במהלך הדיון עלה כי העסק בית הקפה אינו פעיל ונסגר עוד לפני כתיבת פסק הדין, אולם שעה שלא הוצג צו פירוק כנגד המערערת , ניתן פסק דין זה. להלן הכרעתינו: לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, בפסק דינה של כב' הרשמת קארין ליבר-לוין (להלן:"הרשמת") והראיות שהוצגו בתיק, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

משכך שוכנענו כי יש לקבל את קביעת בית הדין בכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות כפי שמפורט בפסק הדין: "התובע 1 טען כי השעות בתלושי השכר לא תאמו תמיד את השעות שביצע בפועל, אולם בחקירתו הודה כי בדק את השעות בתלוש ואם היה חסר שעות היו משלימים לו, דבר שרוב הזמן לא קרה (עמ' 18 ש'3-6). מנגד, נקבע כי התלושים אינם משקפים את המפורט בהם, לרבות השעות הנוספות ששולמו בתלוש.בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בדבר שעות נוספות (ע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני – אליאסי שיווק בע"מ, ניתן ביום 29.3.17) הרי שראשית על התובע לשכנע כי ביצע שעות נוספות ובענייננו אין מחלוקת באשר לכך והדבר עולה ברורות מדוחות הנוכחות שהגישה הנתבעת. על כן, בהתאם לסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר, הנטל עובר לכתפי הנתבעת בכל הנוגע להוכחת טענתה כי השעות הנוספות שביצע התובע ואותן הוא תובע ממנה, אכן שולמו לו.התובע הציג דוגמאות חישובים בתצהירו עבור שלושה חודשים והראה שקיימים הפרשים בין מה ששולם לו בפועל עבור שעות נוספות בתלוש לבין השעות שעבד בהתאם לדו"חות הנוכחות שצירפה הנתבעת. התובע העמיד את תביעתו על שעתיים נוספות בערך של 25% ל-33 חודשי העסקה. הנתבעת בתצהיריה לא התייחסה לתחשיב זה ולאחר שהתובע טען באשר לכך בסיכומיו, התייחסה בסיכומיה והודתה שאכן קיים פער בתשלום בחודשים שפירט התובע אולם התובע 1 לא לקח בחשבון את יתר הרכיבים ששולמו לו ביתר באותם חודשים אשר מכסים אף מעבר לחבות הנתבעת בגין שעות נוספות. כעת משנקבע כי רכיבים אלו אינם משקפים את הסיכום בין הצדדים, ומשאין מחלוקת כי התובע 1 ביצע שעות נוספות רבות, הרי שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה באמצעות עדיה, דוחות הנוכחות ותלושי השכר. יש לזכור כי עד הנתבעת מר הרוש העיד כי רואה החשבון שערך את התלושים עבור הנתבעת נותר אותו רואה חשבון שהמשיך לתת שירותיו לבעלים החדש, אולם על אף המחלוקת בדבר הרכיבים המפורטים בתלושים לא הביאה הנתבעת את רואה החשבון האמור לעדות, והדבר פועל לחובתה. " משכך לא שוכנענו כי יש להתערב בקביעת הרשמת בכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות.

בכל הנוגע לטענת הקיזוז, שעה שלא שוכנענו כי יש להתערב בקביעת הרשמת לפיה התלושים אינם משקפים את המפורט בהם, הרי שלא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז בנדון, במיוחד שעה במשך תקופת העסקת המשיבים, המערערת לא טענה כל טענה בנדון.

אשר על כן, הערעור נדחה.

במסגרת תובענה זו נתבעו הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה, הפרשות לקרן פנסיה, החזר נכויי שכר שלא כדין, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי-מתן הודעה בכתב בדבר תנאי עבודה וכן פיצויים לפי סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן - חוק הגנת השכר).

לפיכך יש לראות בתובע כמי שזנח את התביעה ברכיב זה. להלן תמצית טענות התובע וגירסתו: התובע פוטר לאלתר על ידי מנהלת המטבח שהייתה אחראית עליו, סמוך להשלמת שנת עבודה מלאה בנתבעות, וזאת על מנת להיתחמק מתשלום פצויי פיטורים.

משהגענו למסקנה כי שולם לתובע שכר המהוה מכפלה אריתמטית של שעות עבודתו בתעריף השעתי שהוסכם עם הצדדים, היינו 35 ₪ לשעה, התובע זכאי לגמול עבור השעות הנוספות שעבד על בסיס שכר זה. בבחינת התחשיב שהוצג מטעם הנתבעות (נספח 6 לסיכומי הנתבעות) ובשונה מתלושי השכר, הנתבעות חישבו את שעות עבודתו של התובע בהתאם להוראות הדין (ר' סכימת שעות עבודתו של התובע – 25%,50%,75%, 200%).

על הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: א. הפרישי שכר בגין גמול שעות נוספות בסך 25,088 ₪; ב.  פדיון חופשה בסך 1,080 ₪; ג. דמי גמולים בגין רכיב גמל ורכיב פיצויים בסך 3,255 ₪; ד. דמי חגים בסך 1,120 ₪; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 5,000 ₪; ו. פיצויים לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958 בסך 15,000 ₪; כל הסכומים לעיל ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2018 ועד התשלום בפועל.

...

לפיכך, לא שוכנענו כי הנתבעות לא ניכו את המפרעה משכרו של התובע.

לאור כל האמור, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה.

התובע פנה בתביעה לבית הדין, בטענה כי היה עובד של הנתבעת משך כל תקופת ההיתקשרות, ובתביעתו עתר לתשלום הרכיבים והסכומים להלן: פצויי פיטורים בסך 335,460 ₪; תגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 94,500 ₪; דמי חופשה בסך 55,080 ₪; דמי הבראה בסך 26,460 ₪; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 24,192 ₪; דמי נסיעות בסך 20,412 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 16,7540 ₪.

עיקר עבודתו של התובע היה כמתקין של מוצרי הנתבעת, כגון מטבחים, בבתי לקוחות.

לטענת התובע, הוא זכאי להפרשי שכר בגין השעות הנוספות, ל"דלתא" בין השכר הרגיל לשכר בשיעור 125% משך 7 שנים האחרונות לעבודתו.

...

הנתבעת לא הוכיחה חוב העולה על סכום זה. לא מצאנו כי החוב בא לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה (נספח 10 לתצהיר הנתבעת), הנחזית להיות מאוזנת, והנתבעת לא הבהירה היכן ברישומי הכרטסת ניתן לאתר את הסכומים ששולמו לתובע כהלוואות, לשיטתה.

לאור כל האמור, עומדת לנתבעת זכות קיזוז למול התובע בסך 28,000 ₪, בהתאם להודאת התובע בעדותו.

סיכום סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעת תשלם לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 22,960 ₪, וכן השלמת פיצויי פיטורים בסך 58,406 ₪.

לפנינו תביעת התובע, מר דודי סרדס, כנגד הנתבע מר ישי אטיאס, זאת בנוגע לתקופת העסקתו כטבח במסעדת "עמינדב", אותה הפעיל הנתבע, לזכויויות סוציאליות, פצויי פיטורים ושעות נוספות וכד', בגין תקופת העסקתו.

התובע לא מילא את כל שעות עבודתו כפי שסוכם עימו ולכן אינן זכאי לשעות נוספות ועליו להשיב לנתבע שכר בגין השעות בהם לא עבד וקיבל שכר.

שעות נוספות לטענת התובע כעולה מתצהירו: "עבדתי במשרה מלאה בימים ראשון ועד ליום חמישי, בדרך כלל בין השעות 6.30 ועד לשעה 17.30 , קרי 11 שעות בכל יום. במהלך שעות עבודתי לא הייתי הפסקה כלל, כלומר זמן שהיה רק לרשותי והייתי יכול לצאת ממקום העבודה לזמן הזה. העבודה במטבח מתאפיינת בלחץ רב ובריבוי משימות כך שלא הייתי בהפסקה רציפה שהייתי רק לרשותי.... טענת התובע כי בזמן העבודה הייתי יוצא כדי לבצע משלוחים בעבור בת זוגתי ז"ל מופרכת ומשוללת כל יסוד עובדתי. מדובר בטענות מופרכות פרי דמיונו של הנתבע. בת זוגתי הייתה קונדוטורית אשר מדי פעם הייתה מכינה כל מיני מוצרים. מעולה לא הדבר היחיד שהיה זה זגרנו קרוב למסעדה ומדי פעם לפעם נעזרה בת זוגתי במקרה שיש במסעדה הא ותו לא..." ר' סעיפים 5-8 לתצהיר התובע.

...

משכך שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. משכך הנתבע ישלם לתובע סך של 3562 ₪.

בענייננו ולאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד, לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע בפיצוי כלשהו שעה שהנתבע פעל בהתאם להוראות הדין והאיחור של פחות מחודש לא גרם נזק לתובע, שעה שלא שוכנענו כי לא ידע בדבר תנאי העסקתו גם עובר להוצאת הודעה זו. משכך רכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: שעות נוספות: 56,153 ₪ בתוספת הפרשי ריבית הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום תשלום פועל.