זכאות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוק שוויון זכויות

התובע עותר בתביעתו לחיוב הנתבעת בפיצויים בשל פיטורים שלא כדין, פיצויים בשל הפרת הוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, והפרשי שכר וזכויות סוציאליות ששולמו לו בחסר.

...

בהתאם לסיכום השימוע, הנימוקים לשימוע היו כדלקמן: (נספח ג' לכתב התביעה) מסיכום השימוע אף עולה כי במהלך השימוע טען התובע כי לא הביאו אותו לעבודות פיזיות, אך כי ביצע עבודות פיזיות, וכי הוא יכול לבצע עבודות קלות: שלושה ימים לאחר שיחת השימוע, ביום 13.4.18, שלח התובע מכתב לעוזרת מנכ"ל בנתבעת גב' סיגי אברהם, בו טען כי הליך הפיטורים בו החלה הנתבעת אינו תקין; התובע פירט את הפגמים שהיו בהליך, לטענתו, וכן ביקש מהנתבעת לשקול שוב את עניין העסקתו.

כך, לא נחה דעתנו - לשון רכה – מכך שהנתבעת טענה, גם לפנינו, כי התובע לא פוטר, אלא "התפטר". כלומר – גם לאחר שהיה ברור לחלוטין שהתובע ביקש להישאר בעבודה, ופנה לנתבעת שתשקול מחדש את העניין, היא עדיין טענה כי "סיום העסקתו נבע מהתפטרותו בעקבות מצבו הרפואי" (סעיף 2 לכתב ההגנה) וכי הנתבעת "נאלצה לקבל את התפטרות התובע בעקבות מצבו הרפואי" (שם, סעיף 9(י"ג) ועוד), וכן בתצהיר מר גרינבוים, סעיף 15.

לפיכך, בנסיבות אלו, אנו סבורים שעל הנתבעת לפצות את התובע בסך 10,000 ₪ בלבד.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הודעה מוקדמת בסך 3,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

בפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין היתעמרות בעבודה פיטורים שלא כדין והפרת הוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בגין תקופת העסקתו של התובע בחברת החשמל.

...

יחד עם זאת, אין בידינו לקבוע כי אילו הייתה מסופקת לתובע ולממונה עליו מעטפת תמיכה טובה יותר, היה בכך כדי להבטיח את המשך ההעסקה בנסיבות העניין שכן כאמור לעיל, התרשמנו כי העסקתו של התובע מאתגרת ביותר ודורשת משאבים ניכרים, ואולם אנו סבורים כי בהעדר בקרה ופיקוח במשך תקופה משמעותית אין מנוס מלקבוע כי חח"י לא מילאה באופן שלם את חובותיה לבצע התאמות על מנת לאפשר קליטה מיטבית של התובע בשורותיה.

לנוכח כל האמור אנו פוסקים לתובע פיצוי בגובה 20,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו בחודשי העסקתו האחרונים בסך 50,000 ₪, ופיצוי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בסך 20,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ב, (16 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: האם פוטר התובע מעבודתו שלא כדין בשל מוגבלותו והאם הוא זכאי בשל כך לחלף הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים ופיצויים נוספים בשל פיטורים שלא כדין ובשל הפרת חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השויון").

...

משכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת ששולם לתובע שי לחג בחודש 9/19.

משטען התובע כי גובה השי עבור ראש השנה עמד על 500 ₪, ומשטענה זו לא נסתרה, אנו פוסקים לו סכום זה. לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך 68,453 ₪ כמפורט מטה: פיצוי בגין עוגמת נפש – 30,000 ₪.

כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

משכך, התובעת אינה זכאית לפצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע; - התובעת אף לא פוטרה בזמן היותה בחופשת מחלה, ואישורי המחלה הומצאו על ידה בדיעבד, רק לאחר מועד סיום העבודה; - התובעת גם אינה זכאית לפצוי בגין היתנכלות תעסוקתית, היתעמרות או הפרת חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

רקע כללי: ראשיתו של הסיכסוך בין הצדדים בחודש מאי 2018, שאז הגיש הנתבע תביעה כנגד התובעת בבית דין זה בתיק סע"ש 25659-05-18 (להלן - ההליך הקודם), בה תבע ממנה כמעסיקתו סך כולל של 248,028 ₪ בגין הרכיבים הבאים - אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין הפרת חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

...

לפיכך, טענה התובעת כי טענתו לפיטוריו בניגוד לדין ראויה להידחות.

בשלב זה לא מצאנו להיעתר לטענת הנתבע כאמור.

בברע (ארצי) 30362-02-14 זהבית תבל נ' גטר טק בע"מ (30.3.14) נקבע, כי "... את תקנה 11(א) לתקנות בית הדין יש לפרש באופן שהחובה הנזכרת שם מתייחסת לצירוף מסמכים המהווים חלק מהעובדות בכתב התביעה, ומסמכים אלה, להבדיל ממסמכים שערכם ראייתי בלבד, יש להזכיר ולצרף לכתב התביעה". לטעמנו, מסמכים הנוגעים להוכחת הנזקים הנטענים להם טוענת התובעת הם מסמכים 'שערכם ראייתי בלבד' ואינם מהווים 'חלק מהעובדות בכתב התביעה'.

סוף דבר: הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.