זכאות לפיצוי בגין גניבת רכב ללא הפעלת איתוראן

" המחלוקות הדורשות הכרעתנו הן כדלהלן: מהן נסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר? ככל שייקבע כי התובע פוטר, האם נסיבות פיטוריו מצדיקות שלילת הזכות לפצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת? ככל שהתשובה לכך בשלילה, מהם הסכומים להם זכאי התובע בגין פצויי פיטורים ופצוי חלף מתן הודעה מוקדמת? האם יש לתובע אחריות לגניבת הרכב? כפוף לכך, האם יש לחייב את התובע בגין הנזקים הישירים או העקיפים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מגניבת הרכב כגון: עלות שווי הציוד שנגנב מהרכב, עלות שכירת רכב חלופי עבור התובע והסכום שנאלצה הנתבעת "לספוג" על פי החלטת חברת הביטוח מגדל, שביטחה את הרכב (סכום של 12,000 ₪ שהם 25% משווי הרכב שהופחת ועלות הישתתפות עצמית בסך 7,500 ₪ שנוכו מדמי הביטוח המופחתים ששולמו לה).

הנתבעת מוסיפה כי התובע לא הפעיל את האיתוראן ברכב ולא נעל את הרכב וסמיכות הזמנים בין מועד הפריצה לרכב לבין מועד גניבתו (כשבוע- עד שבועיים בלבד) מעוררים את החשד כי התובע היה מעורב באופן פעיל במעשה הגניבה ושיתף פעולה עם הגנבים.

סיכומו של דבר, מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובע התרשל בשמירה על הרכב של הנתבעת שהועמד לרשותו לבצוע עבודתו, בכך שנימנע מלנעול אותו ולהפעיל את האיתוראן, חרף חובת הזהירות המוטלת עליו מכוח חוזה העבודה וחרף העובדה כי ברכב היה ציוד עבודה בשווי רב. לפיכך על התובע לפצות את הנתבעת על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מגניבת הרכב.

...

התביעה הנגדית של הנתבעת נגד התובע מתקבלת באופן חלקי.

התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין נזקים שנגרמו בשל אי שמירה על רכוש הנתבעת בסך 19,500 ₪.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 4032/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת י' וילנר המבקשות: 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. מאיר רמות סוכנות ביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. חברת ס.א.ל שיווק ביצים בע"מ 2. חברת איתוראן איתור ושליטה בע"מ 3. פורמאלי צבי צבי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 30.03.2017 בתיק עא 010356-05-16 בשם המבקשות: עו"ד אמנון עמיקם בשם משיבה 1: עו"ד קרן זמיר אלימלך פסק-דין

השופט נ' הנדל: מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 10356-05-16, כב' השופטים ר' יעקובי, ע' כהן וא' דורות), לפיו התקבלה תביעת משיבה 1, ס.א.ל שיווק ביצים בע"מ (להלן: המשיבה), נגד המבקשות – הפניקס חברה לביטוח בע"מ ומאיר רמות סוכנות ביטוח בע"מ, לקבלת פיצויים בגין גניבת משאית שבבעלותה.

הסרוב התבסס על שני סייגים הכלולים בפוליסת הביטוח: הראשון, סייג השולל כסוי בטוחי במקרה של גניבה על ידי עובד של המבוטח או בשיתוף עמו; והשני סייג השולל את הכסוי במקרה של אי הפעלת אמצעי מיגון כנדרש.

בהמשך, נדחתה טענת המשיבה לפיה הפוליסה לא התקבלה אצלה, וזאת משני נימוקים: הראשון הוא כי המשיבה אמנם טענה שהיא לא קיבלה לידה את הפוליסה של המשאית שנגנבה, אך אישרה כי הפוליסות של יתר הרכבים נימצאות בחזקתה לאחר שסופקו על ידי המבטחת.

בתמצית, חובת הגילוי היא חובת המבטח להעמיד את המבוטח על תנאי חוזה הביטוח ועל השלכותיהם; וחובת הוידוא היא חובת המבטח "...להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את עירנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא היתקיימו לא יוכל להנות מגיבוש זכותו לשיפוי" (ישר, עמ' 765, 774; וכן ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, נב (5) 746, 763 (פורסם בנבו, 12.1.99)).

...

מסקנה זו אך מתחזקת לאור התכלית המונחת בבסיס החובות הפסיקתיות – תום הלב.

מסקנה אחרת – לפיה ניתן לפנות להוראות סעיף 2(ב) כל אימת שהפוליסה לא נמסרה למבוטח – עשויה לעקר מתוכן את חובת המסירה וכן את חובת ההבלטה המעוגנת בסעיף 3 בחוק, המגבילה את חוזה הפוליסה מהבחינה הצורנית.

לפיכך, ישנו קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם למבוטח, ודין הערעור להידחות.

המערערת הגישה לבית המשפט קמא תביעה לפיצויים בגין גניבת משאית שהייתה בבעלותה.

בית המשפט קמא קבע, כאמור, כממצא עובדתי כי המשאית נגנבה בידי נהג המשאית, הוא המשיב הפורמלי, זאת לאחר שהוכח כי מערכת איתוראן שהייתה במשאית נוטרלה בידי "משתמש חוקי" שהחזיק בקוד הסודי של המשאית ושל מערכת האיתוראן וכן במפתחות המשאית, ובהיעדר כל ראיה לכך שהרכב נשדד מהנהג על ידי אדם אחר.

נציין כבר עתה כי ככל שייקבע כי הפניקס אינה זכאית להסתמך על הסייג שעניינו גניבה בידי עובד, אין מקום להכניס סייג זה "בדלת האחורית" באמצעות שימוש בסייג הנוסף שעניינו אי הפעלת אמצעי מיגון.

...

איננו רואים סיבה למנוע את צירוף פסק הדין, בפרט משזה ניתן לאחר הדיון בפנינו, ומכל מקום לא מצאנו כי יש בו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו.

הערעור מתקבל, אפוא, לפי האמור לעיל.

המערערת תשלם לאיתוראן שכ"ט והוצאות בגין ההליך בשתי הערכאות בסך כולל של 15,000 ש"ח. המזכירות מתבקשת להעביר אל איתוראן סך 15,000 ש"ח מתוך העירבון שהפקידה המערערת ואת היתרה תחזיר למערערת.

האם זכאי התובע לפצוי מהנתבעת בגין גניבת רכבו, בשים לב לכך שהתובע לא הפעיל את מערכת האיתוראן שהייתה מותקנת ברכב והפעלתה הייתה תנאי לכסוי הבטוחי, זו השאלה המונחת בפניי בתיק זה. העובדות התובע היה בעלים של רכב מסוג audi A4, שנת ייצור 2008, מ.ר. 29-545-64 (להלן: "הרכב").

...

על כן, סבורני שאין טענת האשם התורם עומדת למערערת במקרה שבפנינו.

התוצאה היא, אם כן, כי אין לחייב את התובע באשם תורם.

סופו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 87,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגניבה ועד התשלום המלא בפועל.

בעקבות זאת, התקבלה בחברת איתורן התרעה על שימוש לא מורשה ברכב והדבר דווח למשטרת ישראל.

לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות מעשה מגונה בגינה הוטל עליו מאסר מותנה (עבירה משנת 2012, הרשעה משנת 2013) והרשעה בגין גניבה, גניבת רכב ואיומים בגינה הוטל עליו של"ץ ומאסר מותנה (עבירה מ-2008, הרשעה משנת 2011).

בהיתחשב בערכים המוגנים שנפגעו, קניינו של הפרט וכן בטחון הציבור, בהיתחשב בנסיבות ביצוע העבירה לרבות תכנונה מטעמים של "נקמה" וההמלטות מהשוטרים, ובהיתחשב בגישת בית המשפט העליון לעבירת גניבת רכב כאל "מכת מדינה" ובהיתחשב ברמת הענישה הנוהגת, שנעה בין עבודות שירות ועד 30 חודשי מאסר [ראו לדוגמה רע"פ 4606/16 מסרי נ' מ"י (מיום 18.4.2018) שם אושר עונש של 12 חודשי מאסר לא כולל הפעלת מאסרים מותנים, וכן אושר מיתחם שבין 15 ל-26 חודשי מאסר במקרה של שתי גניבות רכב], מצאתי שההסדר אליו הגיעו הצדדים משקלל נכונה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין.

הקנס ישולם עד ליום 3.4.2022 ויקוזז מכל הפקדה שבתיק, על אף הודעת עיקול; פיצוי בסך 2,500 ₪ לע"ת 1 שישולם עד ליום 3.4.2022 ויקוזז כאמור לעיל; התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא יעבור הנאשם בתוך שנתיים מהיום כל עבירת רכוש.

זכות ערעור כחוק.

...

סברתי שעונש שכזה ידרדר את הנאשם, שכיום נשוי ואב לשני ילדים שפרנסת משפחתו תלויה בו. אני סבור כי הנאשם הוכיח יציבות ושיתוף פעולה עם שירות המבחן, ללא פתיחת תיקים חדשים, ומכאן גם שהניח את התשתית להאמין שיצליח להתמיד בדרך זו גם לעתיד לבוא.