זכאות לפיצוי בגין אי הנפקת תעודת מציל

ביום 5.10.16 היתקיימה פגישה נוספת בה אלירן הסביר לתובעת שיש להיצמד להסכם המייסדים כדי להציל את החברה.

בהסכם נקבע מעמדה של התובעת כדירקטורית ובעלת 20% ממניות החברה (ראו: תעודת היתאגדות והסכם מייסדים בנספח 5 לתצהיר התובעת).

התובעת זכאית לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 108,000 ₪ המשקפים 4 משכורות בסך 27,000 ₪.

התובעת לא הנפיקה חשבונית מס כנגד קבלת סכום זה. התובעת אכן מילאה טופס 101 בתחילת חודש ספטמבר 2016 וכך גם אלירן, שכן הייתה כוונה לשלם לשניהם שכר עם השלמת גיוס המשקיעים.

אלירן אף הצהיר כי התשלום לתובעת לא דווח כשכר עבודה, לא הוצא תלוש שכר בגינו ולא נוכו ממנו מיסים, וכי טפסי 101 מולאו מתוך כוונה לשלם שכר לו ולתובעת בעתיד, כאשר יגוייסו משקיעים לחברה: "לעניין התשלום לתובעת אבקש להבהיר כי העברה זו נעשתה אליה בעקבות לחץ אינטנסיבי שהפעילה עלי משך כחודש ימים. התובעת אמרה כי היא במצוקה כלכלית קשה, לאחר שרכשה רכב חדש (קיה פיקאנטו) וכי אחיה העלה את שכר הדירה בדירה ששכרה ממנו. אני מבקש להבהיר כי תשלום זה לתובעת לא היה שכר או גמול לתובעת, אלא התובעת אמרה לי שהיא חייבת כספים בדחיפות...

...

אין בביצוע העבודה מחוץ לכתלי המעסיק הנטען כדי לשלול, כשלעצמו, יחסי עובד ומעסיק, אך הדבר אינו תומך במסקנה לפיה התקיימו יחסים כאמור.

לאור כל האמור, לא הוכח כי התקיימו בין התובעת למי מן הנתבעים יחסי עובד ומעסיק.

התביעה נדחית במלואה.

קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד הנהג; הנהג שלח בתורו הודעת צד ג' נגד סוכן הביטוח שלדבריו התרשל בטיפול בבקשתו להוצאות תעודת ביטוח והציג בפניו מצג שוא לפיו קיים ביטוח בתוקף, וכן נגד חברת הביטוח שאמורה הייתה להנפיק תעודת ביטוח, אשר לפי החלטה שניתנה במהלך הדיון צורפה גם כנתבעת.

משנמצא כי הנהג נהג באופנוע ללא ביטוח, קמה לקרנית זכות חזרה אל הנהג לפי סעיף 9 לחוק הפלת"ד. מכאן, המסקנה המתבקשת שיש לקבל את ההודעה לצד ג' שהגישה קרנית נגד הנהג.

תעודת ביטוח אכן "הוקמה", אך לא נכנסה לתוקף מחמת אי תשלומה על ידי הנהג.

בנוסף לכך התובע היתנדב באירגון "איחוד והצלה" (סע' 16 לתצהיר; עמ' 8 ש' 32).

בשיקלול מכלול הנתונים, בשים לב לכך שלא נילקחה בחשבון באופן ממצה אפשרות מעבר התובע לעבודה רווחית יותר או עיסוק בעבודה נוספת והחישוב נערך על בסיס שכרו הנוכחי; ובשים לב לעתירת התובע לפצוי בראש נזק זה בסיכומיו – אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך שך 100,000 ₪.

...

אין בידי לקבל עמדה זו, קרנית לא הודיעה כי מסכימה לשלם פיצוי והיא אף הצטרפה בסיכומיה לטענה כי קיים הסכם ביטוח].

ההודעה לצד ג' ששלח הנהג נגד סוכן הביטוח ונגד חברת אליהו נדחית בזה.

ההודעה לצד ד' ששלחה חברת אליהו נגד סוכן הביטוח וחברת איילון – נדחית.

כמו כן, פוליסת הביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת היא פוליסה תקנית, המבוססת על הוראות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (להלן: "הפוליסה התקנית").

תקנה 550(ב) קובעת, כי הודעה שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א) – "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה". הינה כי כן, התקנות קובעות חובה של המצאת ההודעות בדואר רשום, וכן קובעות חזקה, ניתנת לסתירה, אודות קבלת הדואר הרשום בידי הנמען.

בתא"מ (עפ') 51959-10-10 ג'בארין נ' אגבאריה (פורסם בנבו, 3.6.2012) מאוזכר כי המגמה בפסיקה, היא שמקום בו קיימת אי בהירות ביחס לתוקפו של רישיון נהיגה, יש לתת פרשנות מצמצמת להוראה המגבילה את שלילת הזכאות לפיצויים ובאופן המיטיב עם המבוטח, וזאת לאור התוצאה הקשה של שלילת הכסוי הבטוחי ותגמולי הביטוח מהמבוטח.

הנתבעת הגישה תעודות עובד ציבור הן של משרד התחבורה-אגף הרשוי והן של דואר ישראל מהן עולה בבירור כי ההודעות על זימון הנתבע לקורסי נהיגה שונים וכן ההודעה על התליית רישיונו נימסרה כדין לכתובת אשר הוצהרה על ידו למשרד הפנים: דב הוז 30 רעננה 43751, כמפורט להלן: הודעה על זימון קורס נהיגה בסיסי שנשלח לכתובת שמסר הנתבע בתאריך 3.10.2015 ונימסר בכתובת זו בתאריך 27.10.2015.

לכך יש להוסיף את העובדה לפיה הנתבע 1 אישר בעדותו כי עבר את העבירות הנטענות בגינן נשלל רישיונו ו/או את חלקן ואף ניסיונו של ב"כ התובע בחקירתו הנגדית של הנתבע 1 להציל מפיו של האחרון אמירה ולפיה רעייתו היא זו שביצעה העבירות נשוא השלילה- לא צלח.

...

מן הכלל אל הפרט: בנסיבות העניין ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בחומר הראיות שהונח בפני וכן ושמעתי את הנתבע 1 והתרשמתי מעדותו באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי הנתבעת 2 להוכיח ידיעתו של הנתבע 1 על דבר התליית רישיון הנהיגה שלו לפני מועד התאונה.

מעבר לכך, כאשר בחר הנתבע לנקוב בכתובת השונה מכתובת מגוריו האמיתית ולא לעדכנה ברשויות כדי לזכות בהטבות המגיעות לו מהמדינה, סבורני כי אין הוא יכול לאחוז בחבל בשתי קצותיו ולטעון כי לא קיבל דווקא את דבר הדואר ממשרד הרישוי, הואיל ואינו מתגורר שם. זאת ביתר שאת כאשר הנתבעת הוכיחה בפני מעל לדרוש את המצאת דבר הדואר כדין לכתובת הוריו של הנתבע ובמקרה של הודעת ההתליה עצמה הוכחה גם מסירה פיזית לידי אביו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע 1 ידע אודות השלילה במועדים הרלבנטיים עובר לתאונה ולפיכך אני קובעת כי בהתאם לחוק חוזה הביטוח אין לנתבע 1 כיסוי ביטוחי בגין התאונה דנן ולפיכך אני מורה על מחיקת הנתבעת 2 מכתב התביעה.

לאחר שכובתה האש על ידי שרותי כיבוי והצלה, נגרר הרכב למגרש של מר סלים מועד, בנצרת, שם התלקחה האש שוב, כעבור מספר שעות.

לסיום, טוענים הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה כנגדם, אולם ככל שתתקבל, הרי שיש להפחית מהנזק, את שיעור ההישתתפות העצמית בה היה על התובעת לשאת, וכן את סכום פרמיית הביטוח שהיה עליה לשלם בגין הפוליסה ושלא שולמה, שכן חלק מהשיקים שמסרה לא כובדו מחמת א.כ.מ. ולחילופין, מאחר ובינם לבין "אריה" מתקיימים יחסי שליחות, כמשמעותם בחוק השליחות, התשכ"ה-1965, על "אריה", כצד ג', לשפותם ו/או לפצותם בגין כל נזק אשר יחוייבו בו. בכתב הגנתה להודעת צד ג', טענה אריה, כי דין התביעה, וההודעה נגדה להידחות על הסף, שכן מיתקיים השתק פלוגתא לגבי עילת תביעה על פי פוליסה, משנדחתה התביעה המקורית שהגישה התובעת כנגדה, מחמת היתיישנות.

מכאן, באם לא תוכח גרסת התובעת, כי פנתה לנתבעים ושילמה להם גם בעבור הביטוח המקיף לרכב לפני קרות מקרה הביטוח, ולגרסתה בחודש 01/99, כי אז יש לדחות את התביעה, מחמת שלא הוכחה כל עילה נגד הנתבעים וכפועל יוצא, תידחה אף ההודעה לצד השלישי.

מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי, היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השיכנוע, כאשר נטל השיכנוע מבטא את חובתו של בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". אי-עמידה בחובה זו משמעה, דחיית הטענות (י. קדמי, על הראיות, הוצאת דיונון, תש"ע-2009, חלק רביעי, ע' 1719 - להלן: "קדמי").

התובעת טענה, כי בשל מחדלי הנתבעים לא הונפקה הפוליסה לרכב במועד, וכי העובדה, כי שילמה סך של 48,000 ₪ בעבור הביטוחים, תומכת בגירסתה, לפיה שילמה בעבור ביטוח מקיף לשנה, שהרי בעבור ביטוח מיום 4.04.99, היתה נידרשת לשלם פחות.

בטענתה לתשלום עבור הביטוח המקיף לרכב החל מיום 1.01.99, נסמכת התובעת על עדות מנהלה; על תעודת ביטוח החובה שהונפקה לרכב, ועל הצעת הביטוח מטעם הנתבעים (נספחים א' ו-ז' לת/1).

...

משכך, מתחייבת המסקנה, כי בעת קרות מקרה הביטוח, הרכב לא היה מבוטח, ולא הייתה על הנתבעים חובה לדאוג להנפקת פוליסת ביטוח מקיף לרכב.

אשר-על-כן, דין התביעה להידחות.

פועל יוצא, דין ההודעה לצד ג' להידחות אף היא.

סך החובות שהותירה הנאשמת על שמה של נפגעת העבירה בגין פעולות אלה עלה על 200,000 ש"ח. במהלך אותה תקופה התחזתה הנאשמת באמצעות תעודת הזהות המזויפת לנפגעת העבירה בפני נציג מכירות בסופרמרקט וכתוצאה מכך הונפק לה כרטיס אשראי, ששויך לחשבון הבנק שנזכר לעיל ונשא את שמה של נפגעת העבירה.

במעשיה פגעה גם פגיעה ממשית בזכות הקניין של נפגעת העבירה ושל המוסדות הפיננסים שמולם נעשו מעשי המירמה, שנפגעו גם חופש הבחירה וההתקשרות שלהם.

הנזק שנותר לאחר שהספקים הצליחו להציל חלק ממוצרים אלה הוא כ-275,000 ₪.

ניתן לשלם את הפצוי החל מעוד 3 ימים לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי - www.eca.gov.il בטלפון - 35592*, 072-2055000 במזומן בבנק הדואר בהצגת תעודת זהות עמוד 4 מתוך 5 image2.

...

לנוכח האמור לעיל אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות במקום ובתנאים שקבע הממונה על עבודות השירות.