בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' סלאמה, וחברי הועדה א' קורת ו-ד' קירשנר) בשבתו כועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: ועדת הערעורים ו-חוק הנכים או החוק, בהתאמה), מיום 8.3.2022, ב-ע"נ 5458-03-19.
כתוצאה מהתיקון, מחלות וחבלות מסוימות בהן לוקים חיילים בשירות קבע, אשר בעבר הוכרו כנכות על פי חוק הנכים, לא תוכרנה עוד במסלול זה, ופתוחה בפני משרתי הקבע הדרך לתבוע נכות כנפגעי עבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
המבקשת טענה בתביעתה כי הפגימה בגבה, אשר גרמה לה לכאבים ולאירועים שתוארו לעיל, נובעת ממחלה או לחלופין מחבלה שנגרמו לה עקב אופיו הפיזי של תפקידה הצבאי, אשר כלל מאמצים פיזיים מסוג הרמת ציוד כבד והתכופפות, ומכאן שיש להכיר בזכותה לפי חוק הנכים.
לפני סיום יוער, בהמשך להערת ועדת הערעורים בפסק הדין מיום 8.3.2022, כי בהתאם לדין, בפני המבקשת פתוחה האפשרות לנסות לתבוע זכאות בגין מחלתה מהמוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוק.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
כמו כן, מסקנה זו מתיישבת גם עם פסיקה קודמת בעניינים דומים.
נוכח האמור, ולאחר שנחה דעתי כי הענות לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא איננה דרושה כדי למנוע עיוות דין, בקשת רשות הערעור נדחית.
