דברים אלו מעלים קיומו של מיטרד במובנו של סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין, שהוא רחב ממטרד הרעש על פי החוק למניעת מפגעים, והעובדה שלא הוכח רעש ברמה העולה על המותר על פי התקנות שהותקנו לפי חוק זה אינה גורעת ממסקנה זו.
לתובעים יש זכות להנאה סבירה מבתיהם, ושוכנעתי כי זו נשללת מהם עקב השמוש הנרחב במיגרש הסמוך.
אף ששוכנעתי, כי המיגרש מייצר מיטרד של ממש עבור התובעים, וכי הם זכאים לסעד, אינני סבורה כי יש מקום למניעה מוחלטת של הפעילות במיגרש.
גובה הפצוי הראוי בגין עגמת נפש, ככל שהוכחה, נתון להערכתו ולאומדנו של בית המשפט, על יסוד היתרשמותו מהפגיעה: "טיבו של נזק לא-ממוני, הוא שתשלום בכסף איננו משיב למעשה את המצב לקדמותו, אך יש הכרח לשום בדרך כלשהיא יסודות כמו אובדן הנאה, סבל וכיוצ"ב (...) נזק לא-ממוני בגין מיטרד הוא נזק קשה להערכה. אין מנוס אלא לאמוד אותו בשים לב לכל נסיבות העניין (כב' השופטת מ' נאור, ת"א(י-ם) 1528/99 יזדי נ' עריית ירושלים (2000) ).
...
הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת הנפש, בסכום של 30,000 ₪.
התביעה הנוגעת לסילוק קו הניקוז – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪ (עבור האגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ (כולל מע"מ).
